חברות

  • פותח הנושא ea72
  • פורסם בתאריך

ea72

New member
חברות

רוצה לשתף אתכן במשהו על ליבי וזה מאוד קשה לי, אז החלטתי לכתוב בשם בדוי אני בן אדם שלא מתחבר בקלות. גם בגללי וגם בגלל הסביבה. כמו שערפילית כתבה כשלא מכירים אותה אנשים חושבים שהיא סנובית ופלצנית. אז גם עלי חושבים ככה. (ערפילית – תודה! אני חושבת שבזכותך אני כותבת עכשיו) בילדות היתה לי חברה טובה אחת. לאורך כל ילדותי בתקופות בהן התחברתי עם בנות נוספות, החברות תמיד הגיעו למצב שהן שונאות זו את זו, וכל אחת שואלת אותי על האחרת איך אני סובלת את ההיא ותמיד הן גרמו לי לכך שאצטרך לבחור אחת מהן. כלומר שאהיה חברה של אחת ולא אתחבר לשאר. כנראה שגם לי לא היה צורך ביותר.וכך תמיד נשארתי עם אותה חברת ילדות. כשהגענו לצבא, גיליתי שהחברה הטובה ההיא כבר לא "משדרת" באותו ראש שלי. הרגשתי שאני התבגרתי והיא נשארת ילדותית. הדברים שהעסיקו אותי לא עניינו אותה ולכן נוצר מצב שתמיד כשנפגשנו היינו מדברות עליה. כמו שאתן מבינות עם השנים שלאחר מכן, הקשר בינינו הלך ודעך. בזמן הלימודים שלאחר הצבא, התחברתי עם עוד מספר בנות, אבל לאחר סיום הלימודים כל אחת פנתה לגור באזור אחר בארץ. ועם המרחק השתנה גם סוג הקשר. הביקורים זו אצל זו הלכו והתמעטו. שיחות הטלפון פחתו. במקום העבודה לא הצלחתי למצוא מישהו/מישהי שיהפכו לחבר/ה קרוב/ה, עד למצב של ביקורים זה בבית של זה. החברוּת בעבודה היא על רקע של עמידה במסדרון עם "מה העניינים...מה נשמע..." וסיפורי אנקדוטה שונים שאינם אישיים. באחד ממקומות העבודה, היתה מישהי שאני חשבתי שהיא חברה שלי ובעיקר אני ביקרתי בביתה, אבל היא לא רצתה בי בתור חברה כיוון שקינאה בי מסיבות אישיות שלה. וכשהבנתי את זה, והבנתי למה היא לא מבקרת אצלי בבית, ניתקתי איתה את הקשר. מאז שהכרתי את בעלי, הוא החברה הטובה שלי. אבל הוא טיפוס מאוד שונה ממני. ולא תמיד המחשבות שלי ממש מעניינות אותו. יש לו את העולם שלו ואת הדברים שמעסיקים אותו. כשעבדתי – העבודה העסיקה אותי בבוקר והילדים שלי ממלאים את החוסר בחברות בצורה זו או אחרת בשעות שאחרי העבודה. עכשיו אני בחופשת לידה, ואני מרגישה נורא את הצורך הזה של קשר נשי. בעיקר בבוקר. כשכל בני המשפחה לא בבית. אז אני משוטטת בפורומים, מחפשת לי פורומים שמעניינים אותי, מחפשת נושאים להגיב אליהם, מחפשת חברה, ולא מוצאת. רוב אנשי הפורומים - לפחות זה הרושם שקיבלתי – גרים במרכז הארץ. אני גרה בצפון הארץ וכל מפגש חברתי מצריך נסיעה לא קצרה מבחינתי. זהו. רק רציתי לשפוך את הלב.
 

sipi1

New member
רק שתי נקודות

גם אני צפונית, וגם אני נשארתי מחוץ למעגל החברות מהילדות (בגלל המרחק) ומהשכונה (אלף סיבות, ממש לא לפורום). דווקא ברשת מצאתי לי כמה חברות טובות, איתן אני "מתכתבת" גם מחוץ לפורומים, ובפעם בכמה זמן אפילו נפגשים. בפורום את פוגשת את האנשים בצורה הכי אמיתית שלהם - בלי איפור, בלי סטיגמות אחרות, וזו הזדמנות שחבל לך לפספס. את מוזמנת להצטרף לקבוצה הנשית הנהדרת שהתגבשה כאן (וכדאי לך גם להציץ בעוד פורומים - הנקה, הורים לתינוקות, להיות הורים) ואני בטוחה שתמצאי מהר מאד עם מי "לדבר", ולפעמים הקשר יצמח אפילו יותר מזה...
 

ת ו ל

New member
מזדהה חלקית...../images/Emo24.gif

רוב החברות שלי מהתיכון עוד לא אימהות , למרות גילננו המופלג למחצה... אפילו לא נשואות...רובן קריריסטיות , אני היחידה שמשלבת קריירה , נישואין והורות..כך שנושאי שיחה מרובים-אין גם רוב הבנות שלומדות איתי צעירות ממני ב4 שנים ויותר והמצב דומה , יש לנו זוגות חברים שהם במצבינו אבל זה לא כמו חברות ילדות... אין בסביבת מגורייך איזה מרכז לאימהות או משהו דומה? אם אין הייתי במקומך מנסה ליזום משהו כזה , זהה מה שאני עשיתי-עזר! תול.
 

digabu

New member
מכירה ומזדהה מאד

רק שבניגוד אליך, אני כבר בתקופה של הצבא ואחריה, החלפתי את החברות בחברים טובים, והם מלווים אותי עד היום, מאותן חברות שהיו, חוץ מאחת שעכשיו אנחנו חוינו הריון וגידול הילדים ביחד אין קשר עם השאר והחברים מהצבא וקצת לפני הם החברים הכי טובים שלי וגם עם בעלי הם הצליחו ליצור קשר מאד טוב. לגבי האינטרנט, זה מקום טוב מאד למצוא חברים, מניסיון, ולא רק וירטואלים. אז אולי זה לוקח קצת זמן אבל תנצלי את עניין הפגישות, אני יודעת שהיו פגישות של הצפוניות שהייתי בפורום הריון ולידה.. דרך טובה גם להכיר חברים. זהו, ואני משערת שכולן יסכימו איתי שיש לך כאן אותנו
 

קלריסה

New member
את לא היחידה

גם בשבילי החתיך שלי הוא החבר והחברה הכי טובים שלי בעולם. היו לי חברות טובות בעבר, אבל לאחר שהכרתי אותו - הכול התגמד. אני חולקת איתו את הרוב, ולא נשאר הרבה עם החברות. יש אנשים חברותיים שבשבילם עוד ועוד חברי נפש וחברי חברה הם צורך והם נהנים מכל זה. אני פשוט לא מצליחה. אני חושבת (אפילו בטוחה) שזה לא טוב לצאצאים שאנחנו מסתגרים בתוכנו ולא חברותיים כמו משפחות אחרות, כי אני את החתיך שלי כבר מצאתי והוא כבר מצא אותי, אבל הצאצאים יצטרכו לפלס להם את דרכם בחברה. בקיצור, כמו שאת רואה: באתי להראות שזה לא נורא, ויצאתי רק מדגישה את החסרונות של המצב הזה. היי, מה קורה לי על הבוקר?
 
גם אני גרה בצפון

ואני מבינה מאוד את הבעיה. כל החברות שלו הם או רווקות או נשואות בלי ילדים. אני מרגישה שחסרה לי תמיכה פה באזור שלי. השבוע למשל כבר אל יכולתי והוצאתי על חברה רווקה שלי את כל התיסכולים. וזה מהש עושה פעם ב.. מוציאה תיסכולים. איפו את גרה בצפון? אולי אפשר לעשותמפגש צפנוי?
 

odeia

New member
אני צפונית, ואם את רוצה לבדוק

אופציה להכיר תשלחי לי מסר בסה"כ אני כאן ללא משפחה וחברים, הצפונית שהכרתי בפורום זה עוד לא ענתה על הצעת החברות שלי
 

sipi1

New member
../images/Emo12.gif מי, אני ?

אז הנה, מנסה שוב : מי בעד מפגש בצפון הצפוני ?
 

odeia

New member
אני מאוד בעד.

תגידי, יום חמישי זה את עובדת? לקחתי יום חופש.
 

odeia

New member
החלטתי לקחת יום חופש ולנסות קצת

לנוח. אבל כבר מתוכננים לי כמה דברים שהם לא כל כך מנוחה.
 

nubi

New member
עוד נקודה רגישה...

החברות שהיו לי כבר דפקו קטעים כשהתחתנתי. נשארה לי חברה טובה מהצבא-שכנראה חושבת שאני עדיין בהריון...היא ידעה על התאריך לזירוז, ועדיין לא התקשרה (כמעט חצי שנה). ככה שדי נשארתי בלי אף אחת... אבל-אני גם צפונית ובהחלט הגיע זמן למפגש (איזור חיפה...)!
 

עדי 5

New member
מסכימה איתך שהגיע הזמן למיפגש צפוני

יאללה תארגני משהו,את טובה בזה
 

עדי 5

New member
מקווה לקבל גם עדכון לגבי מיפגש

אשמח להכיר את הצפוניות שכאן וכמובן גם את הרחוקות יותר
 
נכון להיום

החברות הכי טובות שלי זה בנות שהכרתי בפורומים. לשמחתי יש גם קרבת מגורים (יש קרובות יותר ויש פחות) אז אנחנו מתראות הרבה יחסית. לגבי הצפון - לא יכולה לעזור לך, אבל אני בטוחה שיש הרבה צפוניות כאן, וגם בפורום "הורים לתינוקות" יש הרבה מאוד מפגשים צפוניים.
 

ea72

New member
תודה בנות! אני מתכוונת ליישם את

ההמלצות שלכן. כנראה שאכן פורומים זה הפתרון תודה!
 

dorlim

New member
חברות

עם הזמן דברים משתנים וחברים שהיו פעם צמודים הם היום כבר לא ולהפך מגלים חברים חדשים
גם אם החברות בפורום הן עיקר החברות עדיין מציעה לנסות ולהתחבר עם בנות בסביבה (אפילו שזה קצת קשה...) בכל מקרה אנחנו כאן
 

דפנה מי

New member
אני מרגישה שכאילו 80% מהדברים

שכתבת הם כאילו נכתבו על ידי-והם לא
. לא קראתי את התגובות שרשמו לך אבל לצערי הרב ואולי אני אדליק פה איזו מדורה קטנה ואזרוק
(באיזהשהוא מקום-הלוואי), אני מאוד מאוכזבת גם מעולם הפורומים, לפחות זה של הריון ולידה. התחלנו כקבוצה מאוד מאוחדת ומגובשת שכל יום כל כמה שעות אחת עקבה אחרי המכאובים/שינויי מצב רוח/ תארגנות לקראת/התרגשות/אופטימיות/חששות/כל הדרך עד לחדר לידה וגם אחריו ומה היום???? צר לי להגיד בפה מלא ומי שתקרא את זה תבין-הקשרים האלה התנתקו ולא שרדו ולא חשוב מי "אשם"-דרושים שניים לטנגו ולא תמיד אני רוצה להרגיש שאני רודפת ומחזרת ולא זוכה קצת שיחזרו אחריי ויזמינו אותי למפגשים בין אם בבית או של כמה בנות יחד....אפילו למסרים ששלחתי גם הפסיקו לענות לי. אני חושבת שיש גבול לכמה אני יכולה "ליפול" לרגלי אחרת ולהציע את עצמי כחברה. גם לי יש כבוד עצמי ואם המחיר הוא שאשר לבד בלי חברה-so be it!!! כל הזמן אני מחוץ לאותו מעגל ועוד מפרסמים את התמונות בפורום או כותבים אחת לשניה וזה פשוט מגעיל ולא יפה ולא נעים. אז אני אמצא לי את החברות שלי, אתחיל מחדש - שוב דרך הפורומים, עם "אוכלוסיה" רעננה ומנסיון גם בד"כ רק מי שגרה ממש קרוב וזה לא מלווה בנסיה/התארגנות/תכנונים-ייצא בסוף להיפגש איתה-אחרת כל פעם יש סיבה ותירוץ והספונטניות של להרים את עצמך ולהגיע לא קורית... אם בא לך לשלוח לי מסר ולהזדהות - אני אשמח
אני חושבת שהייתי צריכה לפרוק מה
-הצביעות הזו מחמירה מרגע לרגע ונותנת לי הרגשה שמוטעית לגמרי כאילו משהו לא בסדר איתי-כל אחד נהיה אגואיסט ורוצה שידאגו לו ויעשו מה שנוח לו ואם אני הייתי בזמנים קשים כאלה ואחרים-התרחקו ממני בטענה שלא יודעים מה לעשות במצב כזה ואפילו לא ניסו להושיט יד-גם לא אחרי זמן מה....
 
למעלה