חברים / חברות.

[איתיהב]

חברים / חברות.

שלום לכולם. יש לי שאלה - לא בטוח שהמקום מתאים, אבל אולי בכל זאת. חבריי של בני ( בן ה- 9.5) באים יום יום,יושבים שעות על שעות. לעיתים מקבלים ארוחת ערב,חטיף, ארטיק וכו'. משחקים שעות במחשב, סוני, וכשמשחקים בלגו משאירים את הלגו על הריצפה ובאים למחרת להמשיך לשחק. עכשיו השאלה שלי היא:כשהבן שלי רוצה ללכת אליהם הם אומרים לו שאי אפשר. אסור להם, ועוד תירוצים שונים. כשבני הולך לשם הם משחקים בחוץ. היום הערתי לאחד מהחברים ושאלתי למה רק לך מותר להיכנס לבתים של אחרים ולך אסור להכניס חברים הבייתה?לא יכולתי להתאפק- אבל ממש לא התאפקתי. לא בטוח נהגתי נכון אבל חלק מהחברות זה גם להתארח בבית החבר ולא רק לשחק איתו בחוץ. הרי שבוא ירצה לשחק בחוץ הוא יצא בכוחות עצמו ועם אחיו או חבר אחר. סליחה על האורך ועל ההתפרצות פשוט הייתי חייבת לחלוק עם מישהו.

 

[פלגיה]

טוב, זה בוודאי המקום לשאול

ואני אנסה לעזור לך. יש כאן שתי בעיות. האחת - ההתנהגות של החברים אצלכם בבית, שעןברת מבחינתך את הגבול הראוי. השניה - איך החברים בוחרים בעצמם לארח. מה דעתו של הבן שלך? זה מפריע לו? הוא רוצה לשחק אצלם? גם לא הבנתי אם כשמשחקים במחשב ובסוני גם הבן שלך שותף, או שהוא "בחוץ" והם סתם "מתלבשים" על הכנסת האורחים שלכם. את החברים קצת קשה לחנך, וכשהם לא בביתך, זה ממש לא העניין שלך מה הם עושים ואיך. מצד שני, כשהם אצלך בבית זכותך המלאה לקבוע איך מתנהגים. במקרה הזה את צריכה להדגיש את חוקי הבית, למשל שאם משחקים, אז אחר כך מסדרים, ושיש גבול לשעות בהן משחקים במחשב ובסוני. את גם לא חייבת לתת להם לשהות עד בלי די, ובטח לא לכבד באוכל ובחטיפים. את יכולה להגיד שהגיע הזמן ללכת, כי כבר היו הרבה שעות יחד. את יכולה להגיד שעכשיו אתם אוכלים, ושאת מצטערת אבל הם צריכים ללכת הביתה. את יכולה להבהיר בכל פעם שיש לכם חוקי בית ומי שלא נשמע להם לא יכול לבוא אליכם הביתה. בנוסף אם ילד כזה מגיע אליך הביתה אבל הבן שלך אף פעם לא מוזמן אליו, לומר לילד שהוא לא מוזמן אליכם כי מפריע לך (ולבן שלך) שאין הדדיות בביקורים.

 

[איתיהב]

היי פלגיה.

קראתי את תשובתך אך בכל זאת יש לי עדיין כמה "בעיות". הבעיה העיקרית היא:שחברות צריכה להיות הדדית. וכמו שהחבר דפק בדלת וביקש להיכנס, והתקבל בצורה יפה, אז גם הבן שלי רוצה לחוות את אותה חוויה. לפני כמה זמן אחת האמהות ביקשה שאוציא את בנה מבית הספר( לא התנגדתי - חשבתי לעצמי שגם אני אוכל להעזר בה מידי פעם).אך כשבני שבר את הרגל והיא ידעה על כך.(ראתה אותי חוזרת עם הקביים מיד שרה וקיבלה דיווח על כך)היא אפילו לא טרחה שבנה יתקשר, או יבקר את בני. סביר להניח שאם חברותיי היו מתנהגות כך הייתי מנתקת קשרים. למרות שלא תמיד נותנים רק על מנת לקבל. אך לא הייתי רוצה להיות זו שתגרום להפסקת החברות בניהם. לרגע אחד לא התכוונתי בדברי שאני צריכה לחנך אותם,והאמת בכלל לא מזיז לי מה שהם עושים בזמנם הפנוי. בקשר למשחקי מחשב וסוני לפעמים הם אכן משתלטים, אךכאן אני מרשה לעצמי להתערב, שהרי הבית הוא ביתי ואני אקבע את החוקים והכללים.

 

[פלגיה]

האם חברות צריכה להיות הדדית?

לדעתי זה מאוד תלוי מה הילד שלך מרגיש. אם יש ילד שאוהב להתארח אצל אחרים, וילד אחד שלא זז מהבית ומעדיף לארח אצלו - הרי זאת חברות שאין בה הדדיות, ובכל זאת שני הצדדים מרוצים. מצד שני, אם הילד שלך גם רוצה להתארח ומתוסכל מכך שלא מזמינים אותו ומתחמקים בתירוצים שונים - את יכולה להתערב. את יכולה לשבת עם הילד שלך ולקבוע מה תעשו (הוא יסרב לארח אותם, יחפש חברים אחרים וכדומה) את גם יכולה לשבת עם כולם ביחד, להעלות את הבעיה, ולשאול מה דעתם ומה הם מציעים כפיתרון לה. אם הוא מתוסכל, ולא יודע להביע את הקושי שלו (מתבייש או חושש) אז מותר לך בשבילו להיות "הרעה" ולהפריד בין החברים. אם זה לא מפריע לו - לא נראה לי שכדאי לך להתערב.

 

[איתיהב]

חברות הדדית.

אני אכן חושבת שחברות צריכה להיות הדדית - להבדיל-כמו בני זוג. ובני אכן מרגיש קצת לא נעים שהוא הולך לחבר, ונעצר בדלת. למען האמת גם לי זה מפריע קצת, כשהחבר אמר היום שהוא לא יכול שבני יבוא אליו, ניפגעתי קצת.ולא רק היום הם שיחקו "אצל" החבר בחוץ - כך זה תמיד.בני מבקש להתארח אצל החברים ונענה בשלילה. אך שכתבתי את ההודעה הראשונה- השאלה הייתה האם התגובה שלי :"למה רק לך מותר לבוא לאחרים...היא תגובה מוגזמת.

 

[פלגיה]

התגובה שלך לא מוגזמת

היא הגיונית, ואפילו לא באה ממקום של מבוגר-מול-ילד כי אני חושבת שגם אל מבוגר היית פונה בטענה דומה.

 

[נושיתי האחת]

מבינה את הבעיה. לפי התאור שלך

נראה כאילו הבעיה היא 'מלמעלה' כלומר ההורים אחראים לכך. ותגובתך לא היתה מוגזמת. תעמדי כל כך שלא באים אליכם בלי רשותכם. אגב איך הילד מגיב לכל העניין?

 

[איתיהב]

בוקר טוב ותודה על התשובות.

כן,רוב ההורים הרי אחראים על החינוך, קבלת אורחים, שיתוף האחר וכו'. הילד מאוד רוצה ללכת לחברים ואני מדגישה - לבתים שלהם.לראות את החדר, ולשחק במישחקים שלהם,ולהתארח כפי שהוא מארח. אך יש הורים שמשום מה ביתם הוא מיבצרם.אני גם חושבת שהם אוהבים לבוא אלינו מפניו שבתינו נעים ופתוח. דרך אגב גם לבני הגדול מס' חברים( גרים מאוד רחוק מפני שהם בכיתת חינוך מיוחד והם מקובצים מכל קצוות העיר)אחד מהחברים בא עם אחיו,(לא ביקש רשות לפני)משתלט לבני על המשחקים וקובע את הכללים, שמתי קץ לדבר. אך במקרה של אתמול ממש נפגעתי, אך עכשיו שאני יותר רגועה אני מבינה את ההתנהגות, הרי גם ההורים מתנהגים כך, לא אומרים שלום כשנפגשים:מסיבות,ימי הורים וגם פגישה אקראית בשכונה. בכל זאת תודה על התשובות - פשוט אתמול הרגשתי שהגזמתי.

 

[לורליי43]

יש לזה נקודה מאוד חיובית

כמו שציינת- נעים לבוא אליכם. יש בתים שהורי החברים לא נותנים תחושה טובה, מגבילים- וכל זה משלל סיבות. לדעתי, תעזוב את סיפור ההדדיות- מכיון שזה קשור להורים ולא לילדים. תהני מהמחמאה שהחברים של בנך נהנים לבוא אליכם- זה משפיע לטובה על הבן שלך. מצדך- את יכולה להגביל את הביקורים אם יש מצב שלא נוח לך. וכדאי לדעתי להסביר את הענין של התנהגות ההורים לבן- כדי שלא יפגע סתם. לגבי ביקור בזמן שהוא שבר את הרגל- זה סיפור שונה לגמרי, וזה באמת מעיד שהחבר לא ממש חבר קרוב.

 

[יסמין@]

אם לא נראה לך

שהחברים באים יום יום לשעות - הציבי גבולות ברורים. והכוונה שתשוחחי עם בנך ותסבירי לו שזה מאוד מוגזם לדעתך ושזה מפריע לכל המשפחה ושהחברים שלו יכולים לבוא X ימים בשבוע וישהו אצלכם בערך X שעות, אבל לא כל יום ולא המון שעות. מה שלא כדאי לדעתי הוא להעיר לחברים. כל שיחה בנידון צריכה להיות עם בנך בלבד, והוא כבר ידבר עם חבריו.

 

[טלילה בעיצובים]

וואי. יש לי ממש אבל ממש אותה בעיה

כשפניתי לאמא אחרי שנים של איפוק, היא טענה שהבן שלה לא יכול להשאר בבית. כל הזמן מחפש לצאת.. כאילו דא?

אמרתי לה שלבן שלי כבר לא נעים להתקשר כי אומרים לו כל פעם שאי אפשר לבוא אז היא אמרה לי שזו הפוך לבן שלה לא נעים כי אני לא מרשה לבן שלי לצאת לפני השעה ארבע החוצה והוא, הילד כבר בשלוש רוצה החוצה..נו? מה אומרים אחרי זה?

 

[פלגיה]

אין מה לומר אחרי זה

כי זה מנטליות שונה של בתים, וטמפרמנט שונה של אימהות ושל ילדים. אין משהו "יותר טוב" או "פחות טוב" - פשוט מערכת הערכים שונה. אם אי אפשר לגשר - החברות תיפסק, או תוגבל לשעות המשותפות

 

[תבשיל קדרה]

למה אין מה לומר?

סוף סוף מדברים בצורה פתוחה, אז אפשר לחשוב יחד - הורים וילדים - על איך הילדים כן יוכלו להפגש. (למשל - תרשי לבן שלך ללכת לבית ההוא בשעה 3.)

 

[Kalla]

כי די ברור שהאמא מחפשת תירוצים.

 

[תבשיל קדרה]

מה - שיחת הטלפון הזו מלאה בקודים

שלא הבנתי? את יכולה לתרגם לי? (אני רצינית לגמרי)

 

[Kalla]

קודים? לא יודעת לגבי זה, אבל

בהנחה שהאמא המתוארת לא הייתה מרגישה בנוח שבנה כל הזמן מתארח אצל חברו ומעוניינת שהחבר יבוא גם, אין לי ספק שהיא הייתה יוזמת את מציאת הפתרון. מה שהיא עשתה זה הסבירה את התנהגות בנה, או בעצם תרצה את החינוך שהיא נותנת לו בכך שהפילה את כל האשמה עליו, והסתפקה בזה. התירוץ עצמו הוא קלוש ומצוץ מהאצבע, אך גם בהנחה שהוא נכון, עדיין אם היה רצון אמיתי מהצד שלה לצאת בסדר, היא הייתה עושה את המאמץ ומציעה למצוא את הדרך. האמא השניה כבר אמרה את דעתה. מעבר לזה, היא לא צריכה להתחנן שיתנו לבן שלה לבקר אצל החבר. לכן הכדור היה בידי האמא הראשונה, והיא בחרה להפסיק להתמסר.

 

[תבשיל קדרה]

אבל...

במקום לצאת צודקת, אפשר להרים את הכדור, ולהמשיך בכ"ז, לא? למשל לענות - "אז מה את מציעה? מתי הבן שלי יכול לבוא אליכם?", או "בכלל לא ידעתי! כדאי שיתקשר בשעה 4, או שיקבעו מראש מה הם עודים יחד מ 4".

 

[Kalla]

לדעתי, זה להידחף.

ברגע שמישהו נותן למישהו אחר להבין שהוא מצפה להזמנה, ואין ספק שהשני הבין את כוונתו, נשאר רק לחכות להזמנה. מעבר לזה, זה כבר ממש פושריות וחוסר נימוס. כשרוצים להזמין מישהו - מזמינים. יש משהו לא נעים ומשפיל בללחוץ על מישהו לקבל הזמנה.

 

[תבשיל קדרה]

תודה.

(נשאר לי לתהות האם הייתי קולטת את זה - נניח מהטון - אילו אני הייתי שומעת את זה בשיחת טלפון).

 

[Kalla]

ברור שכשנמצאים בתוך המצב זה אחרת.

מה שכתבתי הוא על סמך מה שדווח באינטרנט, בצורה עקיפה (אם כי הבנתי ממה שכתוב שגם הכותבת הרגישה שאין לאן להמשיך מכאן). יכול להיות שאם הייתי מדברת אישית עם אותה הגברת הייתי מגיעה למסקנה אחרת, או אולי אם זו היית את, היית מבינה מנימתה ומהמילים המדויקות שהשתמשה בהן שיש כאן מבוי סתום. בקיצור, יכולת קליטת המציאות במדיום הזה היא מוגבלת, וכל אחד יכול רק להביע את מיטב דעתו על סמך המידע שהוצג.