לי נראה שהסיבה היא אי השרשת הרגלים
האדם אינו אוכל חיות מטבעו ואין לו משיכה טבעית לכך. כאוכל פירות. משיכתו הטבעית של האדם היא לטעם המתוק, לניחוח הפירות, לצבעוניותם ועסיסיותם. התאווה לחיות מתות היא הרגל נרכש וככל שעוברות השנים, ההרגל מתחזק וקשה יותר לשרשו. לאדם צעיר קל יותר לשנות הרגלים. כשם שמנצלים זאת כדי להקנות לרוב הילדים הרגלי אכילת חיות מגיל צעיר, כך גם קל יותר לעשות את השינוי בכיוון השני. משיחות עם כאלה שנטשו את הצמחונות, רובם עשו זאת בשל הדעות הקדומות, שנשמעות לצערנו גם מרופאים רבים, כאילו שצמחונות אינה בריאה (כמובן שההיפך הוא הנכון). ילד פחות מושפע מטיעונים אלה וכך גם מישהו שצמחוני מגיל צעיר ונוכח בעצמו באמת. מישהו שנהיה צמחוני בגיל מבוגר יותר, מתייחס יותר לעניין הבריאותי ובדרך כלל מקבל הערות רבות מהסביבה. אם הוא אינו צמחוני זמן רב ואינו מודע מאד לנושא התזונה, הוא חושש יותר ובמקרה של מחלה או חולשה כלשהי הוא ימהר להאשים את הצמחונות כגורם לכך. המקרה שלי, לפחות סותר את ההנחה שהגורם הוא החינוך. בגיל 3 החלטתי להיות צמחוני, ברגע שהבנתי מה מקורו של הפגר בצלחת. לא היה אף אחד צמחוני במשפחתי או בסביבתי אשר השפיע עליי או הנחה אותי בנושא. בהמשך הפסקתי להשתמש בנעלי עור בסביבות גיל 14, כאשר במשך 10 שנים לא היה לי אפילו רמז לכך שאינני היחידי בעולם הנוהג כך. רק כשהתחברתי לאינטרנט התחלתי לקרוא על טבעונים בחו"ל ואחר כך גם הכרתי טבעונים באגודה נגד ניסויים בבעלי חיים (אנונימוס הייתה עדיין קבוצה קטנה בראשית דרכה). היום אני כבר צמחוני 92% משנותיי ו 22% מהן טבעוני. מההורים קבלתי תמיכה בנושא הכנת האוכל ועד היום אמי מכינה אוכל טבעוני מעולה כשאנו נפגשים, אבל לא תמיכה מוסרית. עד היום מסתכלים על פעילותי באנונימוס כמוזרות ובזבוז זמן.
האדם אינו אוכל חיות מטבעו ואין לו משיכה טבעית לכך. כאוכל פירות. משיכתו הטבעית של האדם היא לטעם המתוק, לניחוח הפירות, לצבעוניותם ועסיסיותם. התאווה לחיות מתות היא הרגל נרכש וככל שעוברות השנים, ההרגל מתחזק וקשה יותר לשרשו. לאדם צעיר קל יותר לשנות הרגלים. כשם שמנצלים זאת כדי להקנות לרוב הילדים הרגלי אכילת חיות מגיל צעיר, כך גם קל יותר לעשות את השינוי בכיוון השני. משיחות עם כאלה שנטשו את הצמחונות, רובם עשו זאת בשל הדעות הקדומות, שנשמעות לצערנו גם מרופאים רבים, כאילו שצמחונות אינה בריאה (כמובן שההיפך הוא הנכון). ילד פחות מושפע מטיעונים אלה וכך גם מישהו שצמחוני מגיל צעיר ונוכח בעצמו באמת. מישהו שנהיה צמחוני בגיל מבוגר יותר, מתייחס יותר לעניין הבריאותי ובדרך כלל מקבל הערות רבות מהסביבה. אם הוא אינו צמחוני זמן רב ואינו מודע מאד לנושא התזונה, הוא חושש יותר ובמקרה של מחלה או חולשה כלשהי הוא ימהר להאשים את הצמחונות כגורם לכך. המקרה שלי, לפחות סותר את ההנחה שהגורם הוא החינוך. בגיל 3 החלטתי להיות צמחוני, ברגע שהבנתי מה מקורו של הפגר בצלחת. לא היה אף אחד צמחוני במשפחתי או בסביבתי אשר השפיע עליי או הנחה אותי בנושא. בהמשך הפסקתי להשתמש בנעלי עור בסביבות גיל 14, כאשר במשך 10 שנים לא היה לי אפילו רמז לכך שאינני היחידי בעולם הנוהג כך. רק כשהתחברתי לאינטרנט התחלתי לקרוא על טבעונים בחו"ל ואחר כך גם הכרתי טבעונים באגודה נגד ניסויים בבעלי חיים (אנונימוס הייתה עדיין קבוצה קטנה בראשית דרכה). היום אני כבר צמחוני 92% משנותיי ו 22% מהן טבעוני. מההורים קבלתי תמיכה בנושא הכנת האוכל ועד היום אמי מכינה אוכל טבעוני מעולה כשאנו נפגשים, אבל לא תמיכה מוסרית. עד היום מסתכלים על פעילותי באנונימוס כמוזרות ובזבוז זמן.
