מאחר שהחומר הזה דווקא לא מסווג
אז דע לך שמוצרים ממותגים בזמני הכילו ביודעין מרכיב רווח כדי לכסות הוצאות.
אין פה שום המצאה חדשה וזה מה שגם אנחנו עשינו בתור ועד.
לא רק שהנושא דווח לחברים, הוא גם דווח אישית במסגרת תכנית העבודה וסקירת תקציב גם לחבר הועד דאז, רן, שהיה בעצמו חלק מן ההחלטה הזו ולאפי שהיה משקיף ולועדת הביקורת (דוידי הולנדר) שנכח. ההוצאה וההכנסה הזו לא רק שהתקבלה על ידי חברי הועד (שרן היה חלק ממנו) זה גם נעשה ביודעין כדי לאזן הוצאות לאחר שדוחק תקציבי הביא אותנו להחלטה שכל אירוע שהוא לא אסיפה יממן את עצמו ככל הניתן. מדובר בהחזר הוצאות עבור פחת וחולצות שלא ימכרו ובכיסוי אסיפות שלא מן המניין שלא תוקצבו. אירוח החוויה הדרוזית כולל תמיד התחייבות לכמות מינימום שחששנו שלא תתמלא ולכן נאלצנו להרים את המחיר. אנשים שילמו סכום מאוד נמוך לארוחת ערב בשרית, אוהל בדואי וארוחת בוקר חלבית הכוללת מטר פיצוחים כיד הפרופ. בפועל הגיעו הרבה יותר אנשים עם משפחות מה שהפך את העניין לעודף בקופה של 1261 שקל מהאירוע. דו"ח ועדת הביקורת (!) באסיפה השנתית 2012 מסר דו"ח מלא לחברים והוא מצורף כאן.
גם מכירת מוצרים ממותגים נועדה להחזיר את עצמה מבחינה כספית! זו בפירוש לא היתה חלוקה במחיר הכלול בדמי החבר (לזה היו כובעים ב2011-2010 שנותר מהם עודף גדול מאוד). הסיבה שאתה לא ידעת את זה היא לדעתי כי בזמן שההוצאה הזו נעשתה והדיווח עליה נמסר לחברים על ידי חברי ועדת הביקורת מוקי גבעון ודוידי הולנדר, פשוט עוד לא היית בסביבה. אם אנחנו מדברים על הדיווח של ועדת הביקורת לחברים על הכנסות והוצאות בשנים 2013-2014, על מה בדיוק הטרוניה? מאזן הבוחן לא מסתיר כלום, הפרוטוקול שמדבר על התקצוב (לפחות ב2013 בעת הקדנציה שלי) גלוי וקיים והיחידים שצריכים להסביר מדוע משהו נכלל או לא נכלל בדיווח השנתי לחברים בעת האסיפה השנתית הם אלו שאמורים היו למסור אותו לחברים - ועדת הביקורת עצמה.
מעולם (!) לא קיימתי ישיבת ועד בלי לפרסם לה פרוטוקול שהיה גלוי לעיני כל, לא רק לחברי העמותה. תקצוב למוצרים ממותגים היה מתועד בפרוטוקול שפורסם לידיעת חברי העמותה באתר העמותה תוך פחות משבוע לאחר קבלת ההחלטה על התקצוב.
לסיום, אם יש משהו שאי אפשר לכתוב שמישהו לא ידע, זה שניר מירב משמש נציג של סיקסשוטר ומייבא ממ"גים. הוא פרסם את זה בכל הזדמנות גם פה בפורום. כולנו מוכרים וקונים ציוד. גם אני וניר בזמנו ייבאנו, התאמנו ומכרנו אוזניות של ג'נטקס לשמחת החברים במחיר מצויין. גם רן ואפי, אגב, הביאו קסדות מצויינות עם אוזניות של השתקה אקטיבית שנראות נהדר. כולנו קונים אחד מהשני כקבוצת חברים! אפי טס על סיקסשוטר שקנה דרך ניר, רן ייצג את יוסי וכל זה - בלי שום בעיה. כולנו ילדים גדולים שיודעים להפריד בין עיסוק פרטי לבין התפקיד בעמותה. אם אני אזדקק לשירות מסויים, אני אפנה קודם כל לחברי. אין פה בפועל שום אינטרס זר.
מה הבעיה?
הבעיה היא עודף תקנונים ו"עורכדיניזציה" של קבוצת חברים לאיזו מסגרת שמתאימה לתקנונים שמישהו אחר כבר כתב. כבר אי אפשר להגיד בוקר טוב בלי להתייעץ עם יועמ"ש ולעשות ביטוח שמא יתבע אותי מישהו אם יתברר שהבוקר לא טוב. וככה, בקטנוניות בירוקרטית קטנה, אנחנו מתחילים להגיד ש"כן, אבל בסעיף קטן 8 בתקנון חתונות ולוויות רשום בפירוש שהקיבוץ לא יממן חתונה או לוויה של מי שלא התגורר בו בשנתיים האחרונות לפחות". פתאום, נהלים והאותיות הקטנות נהיו חשובים יותר מהמהות. יותר חשובים מהחברים שלנו, יותר חשובים מהכיף שבתחביב, יותר חשובים מאיתנו. כי סעיף קטן 8 חייב להתמלא, הרי מדובר ביושר שלנו ובאינטגריטי שלנו. בדרך למלא את סעיף קטן 8 אני יכול לנסוע ב120 באיילון ולחטוא בחטאים אחרים של אנשים בשר ודם, אבל זה לא משנה כי כרגע אנחנו מדברים על סעיף קטן 8 וכל השאר לא חשוב. פתאום אנחנו שוכחים שהועד וועדת הביקורת לא בדיוק נלחמו על המינוי שלהם. ליתר דיוק, החל מ2011-2010 כמעט כל אחד שהגיע לועד ולועדת הביקורת מילא את תפקידו בחוסר רצון בולט ומתוך ההבנה שאם לא אנחנו אז אף אחד לא יעשה זאת. ניר, ירון, אני, עמית - כל אחד מאיתנו היה מוותר בשמחה על מקומו לטובת מישהו שירצה בו. לא ניר ולא רן ולא אפי רצו את התפקיד הזה וגם לא ירון ולא אני ולא יורם ואף אחד שאני מכיר. זה תפקיד התנדבותי כפוי טובה ורעיל. ניר הצטרף לועד בלחץ פיזי מתון של הרבה חברים וכנגד מחאותיו הנמרצות.
הסיבה שניר, ירון, עמית, רם וגם אפי ורן עדיין נמצאים בתפקיד הזה למרות שאף אחד לא התנדב להחליף אותם היא שהם לא בורחים מאחריות. אני בניגוד אליהם, פשוט חושב שהאחריות הזו חסרת משמעות.
לא, לא מעניין אותי בכלל מה אומר החוק או מה אומרת תקנה זו או אחרת. מעניין אותי מה פתאום נזכרנו באיחור של כמה שנים בכל הדברים האלה ולמה זה פתאום רלוונטי יותר ממה שהיה לפני שנים. התשובה היא שזה בגלל שאנחנו כבר לא חברים. ואם אנחנו לא חברים אז לא צריך 174 עמודים של טלנובלה כדי להבין שמיצינו.
בסוף הדברים אני מצרף כאן מכתב. מכתב מועדת ביקורת שביקרה את הועד שעמדתי בראשו בחריפות, אבל כתבה את הדברים בצורה חברית ומכבדת, בלי 174 עמודים שצריך סוג מסוים של הפרעת ריכוז כדי לקרוא אותם. זו ביקורת והנחיה ברורה לועד, שהיא מכבדת, חברית, אפילו אבהית - אבל תקיפה. מדובר בועדת ביקורת שראתה מפעל של שנים עומד בסכנה וכך הגיבה. דוגמא לאיך כן לתת ביקורת.
שוב, עצוב לי מאוד שהדברים הגיעו למקומות המכוערים הללו של מחיקת חברויות בפני עיסוקים עקרים.
