חברים

Deerest

New member
חברים

חבר - הגדרה: הפגיעה שתכאב מכולן תגרם בידי חברי הטוב ביותר. מה פתאום? כי הוא נמצא בפנים, במקום הרך ביותר של הנפש, ממש ממש איתי. איך הוא הגיע לשם? נתתי לו להכנס, אפשרתי לו להגיע לשם, לאט אבל בטוח. למה? כי קבלתי ממנו אמפתיה במצבים שונים בהם היה לי קשה, בעיקר רגשית. אלה שלא הגיעו לשם לא הגיעו בגלל ששפטו אותי באותם מצבים. אמפתיה זו הזדהות החבר עם היחס שלי לעצמי, אין ספק, לעיתים היא מלאכותית, לכן תהליך ההתחברות לוקח זמן. אבל כשזה אמיתי זה מושך כמו מגנט. חברים מסוג זה אפשר לספור על כף יד אחת, כל השאר זה חברים לייט. אשה, מיקי, זו ממש תמצית אבל אני מקווה שאני ברור יותר עכשיו. וכמובן, זו משנתי שלי בלבד, לא כולם כאלה...
 
בוקר טוב../images/Emo42.gif

כתבת לנו את "היחס שלנו לעצמנו" וכל אחד הבין את מה שהבין תנסה להסביר איך אתה מבין אותו? למה התכוונת?
 

Deerest

New member
אני ועצמי

דוגמא מאד פשטנית לחבר שאינו מכיל את היחס שלי לעצמי: אני מרגיש מאד פגוע כתוצאה ממעשה של פלוני ואותו "חבר" שלי מגיב באמירה שאני לא צריך להרגיש ככה בצרוף שלל נימוקים הגיוניים. זה מצד החבר. מהצד שלי, היחס שלי לעצמי מתבטא בכך שאני הוא זה שמחליט להרגיש פגוע כי אני חושב שאני קורבן של הנסיבות וכך אני מתייחס לעצמי ומספק לי את הדרך להרגיש נוח בה - עלבון מאזן ומחזק. והפוך את, אם את מתחשבת בדבריו של החבר וחושבת שצריך "לתקן" את דרכייך, מכילה בזאת את היחס של אותו חבר לעצמו. הוא יראה בך חברה. יוצא עשן?
 
OK

דירסט בואו נמשיך.... האם תמיד ובכל מצב הם צריכים להכיל את היחס לעצמינו ?ומה אז? האחריות על שמירת החברות?
 

Deerest

New member
לא יודע

כבר אין לי חברים/ות מהסוג הזה. אבל נראה לי שלמי שיש כאלה לא צריך לדאוג לאחריות לשמירה עליה.
 

Deerest

New member
מזמן לא יצא on line ככה

כן, אבל צריך שניים לטנגו הזה, לא? אם ההשקעה לא נעימה והאחריות מכבידה הקשר מאבד מייקרו (ככה אומרים?) לכן אמרתי שאם שני הצדדים יכולים להכיל את היחס של כל אחד לעצמו, זה מאפשר לכל אחד להתרחק ולהתקרב לפי תחושתו בלי לספק הסברים.
 
אז למה אתה לא ON חחחחח

אני לא סתם שואלת..... בדוגמא שלך כתבת היחס לעצמי=פגוע(בעלב) אני חשובת שזו הרגשה והיחס שלי לעצמי יהיה...אם אני מקבלת/מכילה/מחבקת/ אותי או לא מה אתה אומר?
 

Deerest

New member
נכון

אני רוצה להרגיש כמו שצריך, עד הסוף, לא רוצה להתכחש, רוצה להבין, לתת לעצמי, להירגע, ואז בא ה so called חבר ואומר לי שאני לא צריך להרגיש ככה
. מצד שני, יש כאלו שלא יודעים להתמודד עם רגש כזה, לא יודעים מה לעשות איתו וזקוקים להתיחסות שהם לא יודעים לספק לעצמם. ואז מגיע משהו חיצוני כמו חיבוק או סטירה והם דווקא מרגישים טוב עם זה. גם זה סוג של חברות.
 
אז

סכמנו שנעלב/כועס ממשהו = להרגשה והיחס לעצמי זה בעצם קבלה/אי קבלה. יופי עכשיו מסתדר לי
 

Deerest

New member
לא מדוייק

אני מכניס למסגרת היחס לעצמי גם את ההרגשה, זו ההתיחסות בהא הידיעה. סוג ההרגשה ה"אוטומטית" תלוי באופן מוחלט באיך אני מתייחס לעצמי.
 
בוא

נתפשר אני מכניסה למסגרת היחס לעצמי גם את ההרגשה, אבל קבלה/אי קבלה זו ההתיחסות בהא הידיעה
איך סוג ההרגשה ה"אוטומטית" תלוי באופן מוחלט באיך אני מתייחס לעצמי? אווף קשה קשה
 

Deerest

New member
ביצה ותרנגולת

האופן שבו אני מתיחס לעצמי, רואה את עצמי, אלו דברים מושרשים, מה שבא אחר כך בעקבות אותו דימוי העצמי הנ"ל אלו התגובות הרגשיות שלי למצבים שונים. ואם נדבר במשוואות דימוי עצמי ==> יחס לעצמי ==> תגובות רגשיות.
 

Deerest

New member
../images/Emo4.gif../images/Emo2.gif../images/Emo178.gif

אין לי שמץ, נראה לי שזו עסקת חבילה.
 
תתאמץ יותר ../images/Emo178.gif

לדעתי הרבה יותר קשה להכיל חבר שהוא לא מקבל את עצמו.ההרגשה שהוא חווה היא כפולה. מתהאומר? בוקר טוב עולם
 

Deerest

New member
הנה האסימון

עכשיו, תארי לך, אותו אדם שאת מדברת עליו, חזרי אחורנית בזמן והוא עדיין לא חבר שלך. אם "הרבה יותר קשה להכיל חבר שהוא לא מקבל את עצמו" אז מה תאמרי על אדם שהוא כלל לא חבר שלך? האם הוא הולך להיות כזה עכשיו? וחזרנו לבחירות שלנו, איך אנו "בוחרים" את החברים שלנו. זו רק אחת מהן.
 
חבל

שקפצת לנושא אחר אני מדברת באופן יחסי ובכלל מתוך קבוצת חברים. האמת לא קל לי להסביר פעם אולי נדבר על זה
 
ברור

שהשקעה זה עבודה וברור שלפעמים היא מכבידה והיא חייבת להיות בסופו של דבר משתלמת
רשת גימל אהוד מנור כל היום
 
למעלה