המציאות נתונה לפרשנויות שונות
באירועי המנהרה, מדינת ישראל עמדה על ריבונותה, ואין בסמכותו של השב"כ לפסול זאת, או להצדיק זאת, שכן מהלך מן הסוג הזה יהווה פלישה בוטה למתחם האפשרויות ה'אזרחי'-ממסדי (אם אשתמש בז'ארגון הישראלי-עכשווי), שכן לא הייתה אמורה ההחלטה על הפתיחה לנבוע משיקולים בטחוניים בעיקרם. לרוב, נוהגים להתייעץ עם אנשי מערכת הביטחון טרם אישור מהלך כזה, על מנת לקבל סקירה כללית על האופן בו מסתכל הצד השני על המהלך, ואני מניח שההתייעצויות נעשו. המחיר במאורעות המנהרה, היה כואב, אך עם זאת, היה זה בלתי נמנע. נתניהו פעל באותו הזמן באופן רציונלי, ואירועי המנהרה הסתיימו תוך יומיים, שלשה, ולא גלשו לאינתיפאדה. אנו חיים במזרח התיכון אשרת, ואי עמידה על ריבונות פירושה התנוונות וכניעה. לא כתבתי שיצא הוא זכאי, אלא כתבתי שהוא זכה במשפטים, כאשר אני מפרש את המילה 'זכה' כ'נחל ניצחון תודעתי'. מה הכוונה? נתניהו הוכיח שטענותיו של עמדי הינן שגויות, ועל כן הושגו הסכמי פשרה, וביה"מ דווקא הצדיק את עמדת נתניהו בחצי פה. באשר למאות אלפי השקלים אשר לא שולמו- ראשית, על פי הבנתי מן העיתונות, היה זה בבחינת איום להצבת קנסות והגבלים מוניטרים שונים, ובשל העובדה שאיני משמש כסנגורו, לא אוכל להתייחס לכך בשל חוסר מעורבותי בתיק. איני יודע מה יחס פרקליטיו של נתניהו, ושל נתניהו עצמו לחוק. שנית, האין זה מעט קטנוני להזכיר את פרשיות המנהרה, עמדי בראון-חברון וחוק הג'ובים (איני זוכר אם נתניהו תמך בו, לכן אקבל את תגובתך אך בתגובה אמסור עובדת נגד- נתניהו חיסל את כוחו והשפעתו של מרכז הליכוד, מדוע אינך מזכירה זאת?), כאשר לא ניתן להיתלות בעפאי כישלון נוספים? תקופת כהונתו של נתניהו הייתה סבירה ותו לא. הבעיה האמיתית הייתה עם אנשי לשכתו אשר הדליפו, תקעו יתדות בגבו, סובבוהו בכחש, ובזמנו הבלגן בלשכתו חגג. הביקורת הציבורית בזמנו הייתה מוצדקת, ובזמנו אני סלדתי מנתניהו, ואני חושב שאין זו הפעם הראשונה שאני אומר זאת. ברם לאחר התנסות עם ברק שרון ואולמרט, אני כמה לנתניהו, ואני מאמין שהוא למד מטעויתיו וכעת הוא אדם שקול יותר. מדוע נתניהו הפסיד לברק בזמנו? מדוע ב2001 נתניהו יכל, ע"פ הסקרים, לנצח את ברק בפער של 40% (בחירות ישירות)? את צריכה לקחת בחשבון את התמונה הפוליטית-סביבתית הכוללת, לא מאורע יחיד ולהשליכו על הכלל.