חברי פורום יקרים,
שלום חברים יקרים, אני מטורפץ , כבר עוד מעט שנתיים . אני באמצע שנות ה 20 לחיי ומתמודד, איכשהו...
נראה לי שאני נמצא במצב של "נמאס" .
נמאס לי להיות חזק ולחייך לכל האחיות והרופאים...
נמאס לי לרחם על עצמי
נמאס לי להיות אופטימי ולחשוב שיהיה פתרון בזמן הקרוב
נמאס לי לעצור כל הזמן את הדמעות
נמאס לי מהמחלה הזאת... אני בטוח שחלק מהאנשים כאן עברו רגשות דומים, ולכן אני משתף אותכם בכאב שאני מרגיש. אני שואל את כולם: מאיפה האופטימיות ? למה לקוות שיהיה יותר טוב? אני באמת מצטער אם דיכאתי אותכם עצם בלתי מזוהה (לפחות בעולם הזה)
שלום חברים יקרים, אני מטורפץ , כבר עוד מעט שנתיים . אני באמצע שנות ה 20 לחיי ומתמודד, איכשהו...
![](https://timg.co.il/f/Emo4.gif)
![](https://timg.co.il/f/Emo26.gif)
![](https://timg.co.il/f/Emo26.gif)
![](https://timg.co.il/f/Emo26.gif)
![](https://timg.co.il/f/Emo26.gif)
![](https://timg.co.il/f/Emo7.gif)
![](https://timg.co.il/f/Emo26.gif)