משפט כמו "אם אני חושב שאני בסדר, כולם
יחשבו דומה" - זה משפט של אגו נטו. זה משפט שאדם אומר לעצמו במטרה לתחמן. ברור לך, שלא לשם אני מכוונת. אנחנו לא צריכים לתחמן את עצמנו. אנחנו צריכים להאמין באמת.
אני אתן לך דוגמה מהחיים שלי :
אני בן אדם עם מוסר עבודה. אני אמנם כותבת פה בזמן העבודה
![Smile :) :)]()
, אבל זה רק כשאין לי עבודה. כשיש - אני עובדת. לעומת זאת, יש פה לא מעט אנשים שהם ההפך הגמור ממני (או שבעצם לא ?). הם מגיעים לכאן לצורך מפגש חברתי, ותו לא. יושבים על כוס קפה ומפטפטים ללא סוף.
רצה הגורל, ובמשך שנים אני הייתי חוטפת עקיצות מהבוס שלי, כאילו שכחתי לעשות את זה, וחיפפתי בזה... ולהם, הוא לא היה מעיר ! וגם אם כן, אז בקטנה. הייתי מתחרפנת מזה. משתגעת פשוט.
כשהתחלתי ללכת למורה שלי, דיברתי איתה על זה. מה שהבנתי ממנה זה שאני לוקחת על הכתפיים שלי יותר מידי אחריות, שאני ביקורתית כלפי עצמי, ושאני חושבת שלהיות עובד טוב זה להיות עובד "מושלם" שלא טועה לעולם, ולכן זה מה שאני מקבלת מהבוס שלי. הבנתי את זה גמרי.
אך מאחר ואז חלק המוח הימני שלי היה בתרדמת, מה קרה ? לקחתי את התובנה הרוחנית הזאת, והפכתי אותה כלי בידי האגו. אמרתי לעצמי "ככה ? אוקיי. אז אני לא לוקחת על עצמי אחריות יותר מידי, אני מקטינה ראש מעתה והלאה, אני שמה זין כמו כולם". ומה קרה ? כמובן. הבוס שלי רק נטפל אליי יותר ויותר.
כמובן שבאתי בטענות למורה שלי - "מה זה ? מה זה החרטה הזאת ? הנה, זה לא עובד !"
לקח לי חודשים להבין, שזה לא עובד כי ניסיתי לתחמן. לתחמן את הבוס, לתחמן את עצמי, לתחמן את אלוהים. לא עשיתי שום עבודה פנימית באמת. לקחתי פחות אחריות, אמנם, אבל הפחד מפני ביקורת ופיטורים עדיין היה שם, ומטבע הדברים הוא אפילו גדל.
אני עדיין בתהליך של לשנות את ה"דיסק" שלי מבפנים, אז אני לא יכולה לומר לך מה היה בסוף. זאת רק היתה דוגמה להבדל שבין למכור לעצמך משפטים שקריים, לבין להגיע לתובנות באמת.