חגים

[ורדיקה]

חגים

חגים
מה משמעות הענין שהעובד זכאי לדמי חגים אם עבד יום לפני ויום אחרי החג.בפסח הקרוב יום לפני החג יוצא יום שבת בו לא עובדים.ולפניו יום ששי שגם בו לא עובד בד"כ העובד.האם מגיע תשלום עבור החג?

 

[שיר ורד]

במקרה של חג הפסח הקרוב

חגים
מה משמעות הענין שהעובד זכאי לדמי חגים אם עבד יום לפני ויום אחרי החג.בפסח הקרוב יום לפני החג יוצא יום שבת בו לא עובדים.ולפניו יום ששי שגם בו לא עובד בד"כ העובד.האם מגיע תשלום עבור החג?

במקרה של חג הפסח הקרוב
במקום עבודה שבו עובדים 6 ימים בשבוע, על העובד לעבוד ביום שישי שלפני החג וגם ביום שני שלאחריו. במקום שבו עובדים 5 ימים בשבוע על העובד לעבוד ביום ה שלפני החג וביום ב שלאחריו. בגין שביעי של פסח לא ישולמו דמי חגים למעט קבוצות עובדים שבחוזה הקיבוצי שלהם יש סעיף האומר במפורש כי יקבלו דמי חגים גם בגין חגים החלים בשבת (כמדומני שזה קיים בחוזה הקיבוצי הכללי בענף האבטחה והשמירה).

 

[יוסאריאן]

לא בהכרח.

במקרה של חג הפסח הקרוב
במקום עבודה שבו עובדים 6 ימים בשבוע, על העובד לעבוד ביום שישי שלפני החג וגם ביום שני שלאחריו. במקום שבו עובדים 5 ימים בשבוע על העובד לעבוד ביום ה שלפני החג וביום ב שלאחריו. בגין שביעי של פסח לא ישולמו דמי חגים למעט קבוצות עובדים שבחוזה הקיבוצי שלהם יש סעיף האומר במפורש כי יקבלו דמי חגים גם בגין חגים החלים בשבת (כמדומני שזה קיים בחוזה הקיבוצי הכללי בענף האבטחה והשמירה).

לא בהכרח.
הזכאות לדמי חגים אינה תלויה דווקא בכך שהעובד יעבוד ביום שלפני וביום שאחרי החג, אלא תלויה בכך שהעובד לא ייעדר מהעבודה שלא ברשות המעביד באותם ימים.

 

[שיר ורד]

לא מדויק

לא בהכרח.
הזכאות לדמי חגים אינה תלויה דווקא בכך שהעובד יעבוד ביום שלפני וביום שאחרי החג, אלא תלויה בכך שהעובד לא ייעדר מהעבודה שלא ברשות המעביד באותם ימים.

לא מדויק
צו ההרחבה מצריך הסכמה (פוזיטיבית) של המעביד ולא את התנאי ההפוך של ההעדר רשות. לדוגמא עובד שחלה בערב החג. אי אפשר לקרוא להעדרותו העדרות בלא רשות, אך חסרה הסכמת המעסיק. ועכשיו לשאלה שלי: מה דינם של עובדים בשכר שנקבעו להם ימי עבודה קבועים בכל שבוע. לדוגמא , עוזרת בית שעובדת אצל מעסיק מסוים בכל שבוע ביום קבוע . על פי הצדק יש לשלם לה דמי חג, רק כאשר החג נופל ביום בשבוע בו היא אמורה לעבוד, אך מניסוח הצו קשה להגיע למסקנה זו.

 

[יוסאריאן]

אני לא מסכים. (כמובן).

לא מדויק
צו ההרחבה מצריך הסכמה (פוזיטיבית) של המעביד ולא את התנאי ההפוך של ההעדר רשות. לדוגמא עובד שחלה בערב החג. אי אפשר לקרוא להעדרותו העדרות בלא רשות, אך חסרה הסכמת המעסיק. ועכשיו לשאלה שלי: מה דינם של עובדים בשכר שנקבעו להם ימי עבודה קבועים בכל שבוע. לדוגמא , עוזרת בית שעובדת אצל מעסיק מסוים בכל שבוע ביום קבוע . על פי הצדק יש לשלם לה דמי חג, רק כאשר החג נופל ביום בשבוע בו היא אמורה לעבוד, אך מניסוח הצו קשה להגיע למסקנה זו.

אני לא מסכים. (כמובן).
דבר ראשון - אפילו אם היית צודק, אז אי-הדיוק שלי, על "שלא ברשות" לעומת "הסכמה פוזיטיבית" הוא הרבה יותר קטן מאי-הדיוק שלך בהודעה הקודמת שבה דיברת על הצורך לא להיעדר (בכלל). דבר שני - אני לא מסכים שה"הסכמה" של המעביד צריכה להיות פוזיטיבית. יכולה להיות גם הסכמה משתמעת ויכולה להיות גם הסכמה קונסטרוקטיבית. נניח בדוגמא שאתה הבאת, על מחלה (בהנחה שהמחלה היא בת יום אחד בלבד ערב החג). המעביד יכול לטעון שהוא לא הסכים להיעדרות של העובד, אבל הסיכוי של טענה כזו להתקבל הוא אפסי (לדעתי) כי אם החוק מצדיק את ההיעדרות ומונע מהמעביד אפשרות להתנגד לה, אז ניתן להניח קונסטרוקציה של הסכמה. ועכשיו - לשאלה שלך. לדעתי - אין בעיה להגיע לתוצאה הנכונה גם עם ניסוח הצו הנוכחי. עובד שאמור לעבוד ביום מסויים בשבוע, ויום זה נופל בחג, נעדר מהעבודה ערב החג ולמחרת החג בהסכמת המעביד. (המעביד לא דורש התייצבות שלו באותם ימים, כך שזה בהסכמת המעביד במובן הסביר של מונח זה). לכן - הוא זכאי לדמי חגים.

 

[שיר ורד]

ומה לגבי העובד שיום העבודה שלו

אני לא מסכים. (כמובן).
דבר ראשון - אפילו אם היית צודק, אז אי-הדיוק שלי, על "שלא ברשות" לעומת "הסכמה פוזיטיבית" הוא הרבה יותר קטן מאי-הדיוק שלך בהודעה הקודמת שבה דיברת על הצורך לא להיעדר (בכלל). דבר שני - אני לא מסכים שה"הסכמה" של המעביד צריכה להיות פוזיטיבית. יכולה להיות גם הסכמה משתמעת ויכולה להיות גם הסכמה קונסטרוקטיבית. נניח בדוגמא שאתה הבאת, על מחלה (בהנחה שהמחלה היא בת יום אחד בלבד ערב החג). המעביד יכול לטעון שהוא לא הסכים להיעדרות של העובד, אבל הסיכוי של טענה כזו להתקבל הוא אפסי (לדעתי) כי אם החוק מצדיק את ההיעדרות ומונע מהמעביד אפשרות להתנגד לה, אז ניתן להניח קונסטרוקציה של הסכמה. ועכשיו - לשאלה שלך. לדעתי - אין בעיה להגיע לתוצאה הנכונה גם עם ניסוח הצו הנוכחי. עובד שאמור לעבוד ביום מסויים בשבוע, ויום זה נופל בחג, נעדר מהעבודה ערב החג ולמחרת החג בהסכמת המעביד. (המעביד לא דורש התייצבות שלו באותם ימים, כך שזה בהסכמת המעביד במובן הסביר של מונח זה). לכן - הוא זכאי לדמי חגים.

ומה לגבי העובד שיום העבודה שלו
לא נופל על יום החג? לפי סברתך, מאחר והמעביד לא דורש שיתיצב לעבוד בערב החג ולמחרתו , אזי הוא לא נעדר שלא ברשות המעסיק ולכן יהיה זכאי לקבל את יום החג. כלומר, עוזרת בית שעובדת בכל יום בשבוע אצל מעסיק אחר, תהיה זכאית לששה ימי חג. ומה קורה לעוזרת שיום עבודתה אצל מעסיק מסוים השבועי חל בחג, והמעסיק דורש ממנה לבוא לעבוד בערב החג או למחרתו (במקום בחג) והיא לא באה, דווקא כאן נוצר מצב של העדרות שלפחות לכאורה איננה ברשות המעסיק, למרות שזה בדיוק המקרה שהיא אמורה לקבל את הפיצוי.

 

[יוסאריאן]

לא. מה פתאום?

ומה לגבי העובד שיום העבודה שלו
לא נופל על יום החג? לפי סברתך, מאחר והמעביד לא דורש שיתיצב לעבוד בערב החג ולמחרתו , אזי הוא לא נעדר שלא ברשות המעסיק ולכן יהיה זכאי לקבל את יום החג. כלומר, עוזרת בית שעובדת בכל יום בשבוע אצל מעסיק אחר, תהיה זכאית לששה ימי חג. ומה קורה לעוזרת שיום עבודתה אצל מעסיק מסוים השבועי חל בחג, והמעסיק דורש ממנה לבוא לעבוד בערב החג או למחרתו (במקום בחג) והיא לא באה, דווקא כאן נוצר מצב של העדרות שלפחות לכאורה איננה ברשות המעסיק, למרות שזה בדיוק המקרה שהיא אמורה לקבל את הפיצוי.

לא. מה פתאום?
לדעתי, אתה נטפל יותר מדי לחלק המילולי ומתעלם מהעובדה שכל טקסט אמור להיות מפורש באופן סביר, על פי תכליתו (קרא את סדרת הספרים של ברק "פרשנות במשפט"). לפי תכליתו של הצו הוא בא לפצות עובד על הפסד שנגרם לו בגלל החג. אם לא נגרם הפסד - אז הוא לא יפוצה.