חג הפסח ועמיו ליל הסדר קרבים...

[אחותו של שקספיר]

באתי מהעמוד הראשי בלי סלט או פשטידה

את במצב טוב (יחסית) כי את כבר מודעת לכך שאת מזוכיסטית (לא הייתי קוראת לזה כך, אלא יותר התניה של חינוך, ציפיות, דפוסי התנהגות -הצורך להאכיל את כולם, השליטה דרך הסירים, הצורך לרָצות ) כי את הרי לא מתענגת על כל רגע של גב כואב, נכון?
בהנחה שלא כיף לך עם הגב הכואב-אז כבר יש את המודעות לסיטואציה –וזה שלב ראשון.
אחר כך מגיעים השלבים של הסיבות והתירוצים – "היא לא יודעת לבשל" "היא בהריון מתקדם" "אימא שלו..."
ואז שלבי הרעיונות היצירתיים- כלים חד פעמיים כדי לא להדיח כלים (זה גם האחריות שלך? )
אולי לנסוע לבית מלון? אולי שהסדר יהיה אצל הבת? שכל אחד יביא משהו? לקנות מוכן?
וברור שכל הרעיונות ידחו על הסף- כי כמו שהגדרת את צריכה ל"שחרר" ועד שלא תהיי במקום שאת מוכנה להיפטר מהצורך לרצות את כולם (ואת עצמך בעיקר והציפיות שלך מעצמך) את תמצאי את עצמך בלופ אין סופי .
גילוי נאות- הייתי "שם" –זה תהליך לשחרר ולוקח זמן ומודעות אבל את כבר בצעד מספר אחד וחצי-יש סיכוי טוב עד הקומפוט שתגיעי לשם.

 

[ערדושקה]

אני בתחילתו של התהליך......

ואכן נגעת לעומק בנקודות מאוד נכונות...באתי מבית, סביבה, חברה וגם קצת מהאופי שלי וגם מקצועי מעיד על כך ]אחות] זה הנתינה, הלרצות, ואני לא מתביישת גם סוג של שליטה...אומרים שמודעות היא שלב מאוד מכריע בדרך...אז מודעות קיימת..ומשם?
????????