חג שמח../images/Emo24.gif
למרות שאצלנו בביה"ס הוא התחיל רע,אם שמעתם נהרגה השבוע אישה כשהבן שלה נסע בטרקטורון,האישה הזאת היא מורה אצלנו בביה"ס(הכיתה שלה נמצאת ליד הכיתה שלי) וכשהיה לי את הבלאגן עם המורה של הכיתה הקודמת שלי(אחר כך היא התנצלה כי היא קלטה שהיא באמת הגזימה וגם המנהלת הגנה עליי אבל כבר עברתי כיתה בכול מקרה,עכשיו אנחנו בסדר-היא אפילו קנתה לי מתנה ליום הולדת...)הייתי אצלה להתנסות בכיתה במשך יום שלם וברגע האחרון החלטנו שאני אהיה בכיתה השנייה...הנקודה היא שאתמול בלילה(הייתי מהבוקר ועד שמונה בערב בבייסיטר על שני ילדים מההסעה ואחד מהם הוא פרעה רציני,שתבינו שזאת פעם ראשונה שאני שומרת עליהם מעבר להסעה,הם גם יורדים לא בבית ספר אלא במוסד אחר קודם והם מוגדרים כבעלי פיגור עמוק מאוד ככה שמעבר להסעה אין לי ניסיון איתם)קיבלתי טלפון מאחת הבנות שירות שהמורה הזאת נהרגה,עוד הייתי בבייביסיטר ולא יכולתי ממש לדבר איתה כשהפרעה הראשי משתולל אבל קלטתי שהולך להיות מאוד קשה וחשבתי שיבטלו את הקייטנה,הייתה ישיבה דחופה בלילה אתמול למורות ולסייעות בהשתתפות פסיכולוגים ועובדים סוציאליים,הוחלט בינתיים לא לבטל את הקייטנה ולהסביר לילדים כול אחד לפי רמת קליטתו ומבלי להיכנס לפרטים את מה שקרה ובמקביל להמשיך למרות הקושי כרגיל,ההלוויה מחר ב11:00 תיערך ההלוויה-חלק גדול מהצוות ילך כמובן והשאר ישארו בבית ספר וינסו להעביר את הזמן לילדים דיי רגיל תוך התעלמות מההורים שמציפים את ביה"ס(התלמידים של הכיתה שלה כן ברמת הבנה אז יש המון בכי,הלם וכאב,לעומת החבר'ה אצלי שאולי אחד מתוכם הבין מה העניין) וזה לגמרי לא קל כשרואים שכולם מסביב עם דמעות בעיניים...אני מניחה שאני לא אלך מחר להלוויה אלא אהיה מאלה שנשארים בביה"ס ושומרים על המורל של הילדים כמה שאפשר בין השאר כי לא יהיו אנשי צוות מלבדי בכיתה ומעבר לזה אני מאלה שיכולים להשתלט על כמות גדולה של תלמידים מבלי שתהיה שחיקה והאמת שאני מעדיפה לבוא לשבעה אם כבר,אף פעם לא הייתי בהלוויה(אזכרות כן) ואני לא יודעת אם כשלא הכי הכרתי אותה יש מחויבות לבוא כשאף פעם כאמור לא הייתי לפני בהלוויות וכול עוד אני לא מחויבת עקב קשר עמוק אז אני באמת מתלבטת ובכלל נראה לי שעדיף שאני אשאר עם הילדים ואתן להם תחושת חג למרות הכול... יש לי משהו נוסף שקשור לעניין-כרגיל החיים מלמדים אותי שיעורים בפרופורציות,ביום חמישי ושישי אחת הסייעות בביה"ס הגזימה בחוצפה שלה(היא בהמה מטבעה והיא מתנהגת ככה בכול הכיתות והמקומות)והרגשתי שאני מתפוצצת עוד מעט וכשזה יקרה אני באמת לא אדפוק לה חשבון אפילו שהיא לא ברמה אינטיליגנטית כדי לקלוט משהו(מלבד איך לדחוף אחרים ולצאת ימים שלמים להפסקות אפילו כשלידה ילד מפרכס),כול כך כעסתי על איך שהיא נדחפת כשהיא אפילו לא בכיתה שלי שחזרתי הביתה תוהה אם יש טעם לבזבז אנרגיות על בהמה כזאת,דיברתי עם הסייעת של הכיתה שלי שיודעת בדיוק כמה אני וכולם מתעבים את ההתנהגות של ההיא והיא אמרה שנדבר יחד עם המחנכת שלא תאשר לה בכלל להיכנס מעבר לרבע שנייה לכיתה(היא לא עובדת בה כאמור אז אין לה מה להידחף)ופתאום המוות הזה של המורה הכניס הכול לפרופורציות-ההיא אומנם בהמה רצינית אבל יש דברים יותר חשובים להשקיע בהם רגשות,הכוונה היא ליחסים עם בני אדם באופן כללי,אני לא אומרת לא לריב ולא להתעצבן בעיקר כשהרבה פעמים החיים פשוט מבאסים ובני אדם מגזימים או שיש אי הבנות אבל לכו תדעו אולי אדם שדיברתם איתו היום כבר לא יהיה בחיים בשעה הקרובה...מדכא בהחלט,אבל יצאתי מחוזקת כי אפילו שאני לא נוטה להפגין כעס לעיתים קרובות כלפיי חוץ(כי אני שומרת הכול ואז כשאני כבר מתפוצצת זה הר געש)אולי יש אנשים שבכלל לא שווה לכעוס עליהם וגם לא להתעלם ולנטור להם על אמירות("מכה עוברת,מילה נשארת")אלא להתנהג יחסית בחביבות(שלום וביי)כי אחר כך כמו לאחת הבנות שירות שרבה עם המורה שנהרגה יהיו יסורי מצפון לכול החיים... דבר שני-רציתי להראות לכם את
ההודעה הבאה,כול הכבוד למיתר על זה שהפכת כמה ילדים ואנשי צוות לשמחים בחג הזה,תמיד ידענו שאת מספר 1
וחוץ מיזה חבר'ה שיהיה באמת חג ממש שמח
תשמרו על עצמכם,תיהנו ותיזכרו לחייך כמה שאפשר