מקור השם שרון
בשפה האכדית "שרון" או נכון יותר "שרנה" הוא כינוי כללי לחבל ארץ עם הרבה מים וחורש. בעת העתיקה, כונה גם האיזור שבין הר התבור לכנרת בשם "שרון" מאותה הסיבה. בימינו, גבולותיו של השרון הם: בצפון נחל התנינים, ובדרום נחל הירקון. במזרח שיפולי הרי שומרון ובמערב, כמובן הים. מכאן נגזר גם שמו של חבל ארץ זה "מישור חוף השרון". כידוע מישור החוף נחלק למספר איזורים, החל מראש הנקרה ועד לתחומי עזה. מישור חוף עכו; מישור חוף חיפה (עמק זבלון); מישור חוף הכרמל; מישור חוף השרון; מישור חוף יהודה (פלשת) ומישור חוף הנגב. השרון נזכר מספר פעמים בתנ"ך ביחד עם הכרמל, כאשר רצה "המשורר" לתאר יופי", כמו למשל בספר ישעיהו פרק ל"ה, פסוקים א'-ב': "ישושום מדבר וציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת. פרוֹח תפרח ותגל אף גילת ורנן וכבוד הלבנון ניתן לה הדר כרמל והשרון המה יראו כבוד ה' אלוהינו" או בשיר השירים פרק ב' פסוק א': "אני חבצלת השרון שושנת העמקים". כלומר רואים שיש כיסוי לביטוי בשפה האכדית לשרון. אגדה מספרת שיום אחד רכב שייח' זקן ועיוור על גבי החמור באיזור השרון. את החמור הוביל נכדו של השייח'. מפעם לפעם היה השייח' מתכופף קדימה. בשלב מסוים שאל הנכד את הסב: "סבא, מדוע אתה מתכופף קדימה כל הזמן?" ענה הסב: "זה בגלל העצים והענפים הרבים שיש כאן". "אין פה שום עצים וממילא גם לא ענפים", ענה הנכד. "יא איבני, מה אתה שח, בילדותי האיזור הזה היה מלא עצים, וצמיד הסתבכנו בין הענפים, אז לא נשאר מזה שום דבר?" שאל הסב. "כלום, אין עצים סבא", ענה הנכד. ואכן צדק השייח' הזקן, פעם היה השרון מלא בחורש וביער אלות ואלונים לסוגיהם, אולם כריתה מסיבית, בעיקר של התורכים שהשתמשו בעצים כחומר דלק לרכבות (רכבות קיטור, זוכרים???), גרמו לכך שהשרון המיוער נראה כיום כפי שהוא. אך מי שיחפוץ להתרשם ממה שהיה באיזור הזה פעם, מוזמן לטייל בגבולו המזרחי של השרון ולראות עדיין חורש סבוך ועצי אלות ואלונים.