חדר לידה טבעי בבית חולים ומיילדות

[note from]

חדר לידה טבעי בבית חולים ומיילדות

שלום, הוזמנתי לכתוב גם פה את שאלותי ואולי לקבל עוד תשובות של "יולדות פעילות". (אם פי 3 - באתי

) רציתי לשאול בעיקר את הדולות מבניכן עם הניסיון, או כל אלו שילדו או מתכננות לידה טיבעית (ולא בבית אלא בבית חולים - סורי ...) הסיפור הוא כזה: נרשמת ונכנסת לחדר טיבעי (לא משנה אם בליס, שיבא לניאדו או כל בית חולים אחר) לא קבעת עם מיילדת פרטית אלא מה שבית חולים נתן לך באותו רגע (מיילדת רק שלך כמו בליס ולניאדו לדוגמא) את שם בחדר הטיבעי מן הסתם כי זה רצונך וזה מה שאת מתכננת ומקווה שיתגשם. ואז זה מתארך קצת מעבר, ומאוד כואב, ונתקע לפעמים וכן ... את סובלת ורואים עליך ואז המיילדת פשוט "מושכת" אותך לשים אפידורל כי לא חייבים לסבול. את בחדר הטיבעי כי את לא רוצה אפידורל, את רוצה שיעזרו לך ולא צריכה "קינון" בראש מהמיילדת שיש דרכים אחרות שלא יכאב לך עכשיו. במיוחד אם לא את מעלה את האופציה מלכתחילה אלא המיילדת בעצמה. כמה זה אכן קורה? כמה חשוב לבחור מיילדת פרטית שלא יקרה דבר כזה? כמה באמת בתי החולים מספקים לך מיילדת עם אורנטציה טבעית אמיתי ולא רק אחת שמידי פעם באמת יילדה בטיבעי?

 

[הילהל]

לא סומכת על בית חולים

לא אוהבת את ה"חדר טבעי" בדיוק בגלל מה שתיארת. לא רוצה שיגידו לי "סליחה הוא תפוס". ואם משהו משתבש יתחילו לנייד אותי ברחבי המחלקה. הלכתי לבי"ח נטול-חדר-טבעי אבל כזה שיש בו הרשאה לדולות לעבוד. אמרו לנו שמשתדלים לצוות מיילדת שתתאים ליולדות, בפועל המיילדת שציוותו לי בהתחלה היתה הכי-לא-ליולדת-טבעית שאפשר. בלי הדולה כנראה שהייתי גומרת כמו בלידה הראשונה - מופגזת באפידורל ולא מרגישה כלום. עם הדולה העובדה שהמיילדת היתה לא לעניין הפחיתה את הבעיה. כשנזקקתי לאפידורל (לידה ממושכת במצג לא נוח ועם יותר מידי מוניטור) הרגשתי שאני עושה הפסקה לשעה, ואח"כ חזרתי ישר לפעילות שרציתי. וקיבלתי את הלידה שרציתי. יש לציין שכשהתחלפו המשמרות כבר כן ציוותו לי מיילדת שמתאימה לי. אבל אני לא מוכנה לסמוך על המזל ובית החולים. מארגנת לי את הדברים כך שהסביבה הביתחולימית תהיה הכי שלי ובשליטתי שניתן (לצערי, אין לי אפשרות בטוחה ללדת בבית, עקב עבר רפואי)

 

[סטיוויה]

'צטערת,יש לי בעיה עם כל הניסוח

לידה בבית חולים,חדר טבעי או לא וגם לידה בבית דורשת התכוננות ועבודה פנימית ונפשית. אם את מגיעה ללידה טבעית וזה מה שאת רוצה-זה מה שיהיה. ואם את בונה על זה שהמיילדת תהיה גלגל ההצלה שלך-את לוקחת צ'אנס שמשהו יתפקשש. אם את מגיעה ללידה עם ידע ועם חיבור לעצמך-את תגיעי לבית החולים ברגע שנכון לך ולגוף שלך.את לא תאפשרי לגוף שלך להתקע כי את תדעי בדיוק מה עלול לתקוע ומה מקדם. ואת תדעי לקחת לעצמך מלווה שנכון/ה לך.וזה לא תפקיד המיילדת. יש הרבה סיפורים על נשים שהלכו ללדת בבי'ח,לאו דווקא בחדר הטבעי,והן קיבלו משמיים מיילדת שעזרה להן ואיפשרה להן ללדת בצורה מעצימה וטבעית. ויש סיפורים רבים על יולדות שתכננו מכאן ועד הודעה חדשה והכל התפקשש להן.אולי כי הן העבירו יותר מידי שליטה לידיים הלא נכונות. עניין של מזל עניין של אמונה עניין של עבודה עצמית

 

[סטיוויה]

והכל נאמר ברוח טובה ../images/Emo20.gif

 

[בלינקה]

../images/Emo45.gif לכל מילה

ורק רוצה להדגיש, שהסיכוי שתפלי בבי"ח על אנשי צוות שיחלישו אותך גדול הרבה יותר מאשר בבית, כך שאם את מתכננת ללדת בבי"ח, את צריכה לעבוד על עצמך, עם עצמך ועם המלווה שלך עוד הרבה יותר בקטע של מה את רוצה ואיך להשיג את זה ואיך לשמור עליך באופן אסרטיבי אך נעים. נעים מאד, בלינקה, לא שוקלת, ככל הנראה, ללדת בבית

 

[mise]

../images/Emo45.gif

מסכימה עם כל מילה ומדגישה - הדרך בה ניסחת את הדברים מעוררת תחושה שאת מחפשת שמישהו בבי"ח (המיילדת?) 'יחזיק' לך את הלידה.

 

[debby12]

לא דולה. אין לי נסיון אישי.

ההשערה האישית שלי שזה משתנה מבית חולים לבית חולים (לא אותו דבר בכולם) וכמובן גם תלוי במזל שלך על מי נפלת ב"רולטת בית החולים". למיטב ידיעתי בשביל לקבל אפידורל צריך לעזור את החדר הטבעי ולעבור לחדר קונבציונלי, ושמעתי עדויות מנשים שניסו ובחרו בסוף באפידורל שהצוות אמר להן ש"ככה זה. רוב אלה שרוצות טבעי מתחרטות בסוף" <לא יודעת אם זה קשור למיילדת. אבל הם כנראה די מצפים שזה מה שיקרה, פשוט מהסטטסיסטיקה שלהם> מצד שני אני משערת שמיילדת שטבעי ממש לא בראש תעדיף לא לעבוד ב"חדר טבעי" בבית חולים.

 

[לידה טבעית]

אין כללים

חברה שלי תכנה לידה סופר טבעית בבית חולים עין כרם עם דולה והכל אחרי שתרגלה יוגה במשך כל ההריון ועוד.. ובסוף היא נפלה על מיילדת וצוות על הפנים שבכלל לא נתן מקום לדולה והחווית לידה שלה רודפת אותה כבר שבוע. (היא ילדה לפני שבוע). היא לא מפסיקה לבכות. ולדעתי היא מרגישה מאוד מאוכזבת שאחרי כל התכנונים הטבעיים זה לא הלך. ()כולל אפידורל שהיא לא רצתה לקבל). כלומר אי אפשר לתכנן מראש.

 

[אם פי 3]

לא מסכימה עם המסקנה

נכון שהמציאות היא לא תמיד מה שדמיינו ותכננו, אבל אני לא חושבת שנכון "לא לתכנן מראש" ולהניח לדברים לקרות. להיפך - לפעמים זה סימן שהתכנית לא היתה מספיק מציאותית (מבחינת מה שאפשר או אי אפשר להשיג במקום הלידה שנבחר, למשל), לפעמים זה אומר שהיה חסר בה רכיב כלשהו (למשל, בלי להתייחס ללידה המסוימת, הכנה רגשית), ולפעמים זה סתם מזל נאחס, שיש לו תכניות אחרות משלנו. אבל אם לא נתכנן, הסיכוי שדברים יהיו לשביעות רצוננו, קטנים בהרבה. לתכנן, ולדעת שישנם דברים שאינם תלויים בנו (או שיש לנו מה ללמוד על איך מתכננים).

 

[rjf]

../images/Emo207.gif הכנה נפשית

אני קוראת פה הרבה ושואלת גם קצת והרבה נתקלת במלצה להכנה נפשית ללידה. הכנה גופנית ברור למה הכוונה אבל הכנה נפשית? כלומר - להחליט מה בדיוק אני רוצה ואיך? לבדוק פחדים? מה בדיוק? יש לכן המלצות לגבי איך לגשת לזה?

 

[אשכר ש]

הנה מאמר של שרון ניב עם הסבר

מהי הכנה רוחנית ללידה. לקוח מתוך אירוח שהיה לה בפורום לפני מספר חודשים.

 

[ס ו ל ה]

אני זוכרת את המאמר הזה והוא מדהים

 

[rjf]

מקסים ביותר.

 

[אם פי 3]

זה מאד אישי

אני חושבת שבעיקר עיבוד של פחדים. אישית - לא היו לי פחדים מיוחדים (כן חששות, כמובן, אבל לא פחדים ממש, כאלו שמשתקים אותך רק מהמחשבה) ולא הרגשתי צורך בהכנה רגשית - אבל משיחות עם אחרות (גם במפגשי משוחחים_על_הריון_ולידה שמתקיימים פעם בחודש ומפורסמים גם פה) אני מבינה שזה אחד הדברים שהכי "תוקעים" לידות, וגם שיש מה לעשות.

 

[mise]

ורוצה להוסיף:

אמונה בדרך, אמונה בעצמך ובגוף (שזה אנטיתזה בעצם של פחדים), אבל גם ידיעה פנימית שכל מה שיקרה, יקרה לטובה. זה כאילו מן פרדוקס, אבל שני דברים שמשתלבים יחד.

 

[swann]

כל כך נכון

וזו היתה ה-טעות שלי בלידה הראשונה. אחרי שקראתי המון סיפורי לידה, המסקנה שלי היתה שאני הולכת אל הלא נודע ואין לי מושג איך אהיה, איך אתמודד עם הכאבים והדבר היחיד שבטוח הוא שהכל יכול להיות וזה לא תלוי בי. וזה ממש לא נכון. לא עשיתי הכנה מספיקה, אמנם עשיתי יוגה ולמדתי דרכה איך אפשר להתמודד עם הצירים אבל זה לא עזר. חשבתי לקחת דולה ובסוף לא לקחתי, וזו היתה הטעות הגדולה השניה - והלידה היתה בסופו של דברים מלאת התערבויות. ואת זה הבנתי רק שנתיים אחרי הלידה, כי מיד אחריה הייתי משוכנעת שהיתה לי לידה נפלאה (ואני שמחה שהרגשתי ככה, אחרת היתה לי טראומה). אבל העיבוד שעשיתי אח"כ רק הבהיר לי כמה בעצם לא הייתי מוכנה. ללידה השניה כבר עשיתי הכנה כמו שצריך... והשאר היסטוריה

 

[CARA MIA]

הלידה הראשונה שלך נשמעת כמו שלי

עברו שש שנים מאז והטראומה מונעת ממני עוד הריון. בתקופה האחרונה אני נחושה לעבוד על עצמי ואשמח לדעת למה את מתכוונת ב"עשיתי הכנה כמו שצריך" ... אגב גם ההריון הראשון שלי היה קשה ואני מבוהלת לעבור כזה דבר שוב. האם יש ספר או מאמרים שאפשר להיעזר בהם גם לשלב הריון ? לפחות נולדה לי פלא שכזאת שפיצתה על הכל

.

 

[swann]

ההכנה שעשיתי

כללה הרבה קריאה פה בפורום ובמאמרים, קריאת סיפורי לידות בית ולידות טבעיות. הספר "לידה פעילה" שנתן לי המון כוחות. עבודה עצמית, לסמוך על הגוף שלי ולזרום עם הלידה. הלכתי למטפלת הוליסטית לפני הלידה שעבדה איתי על דמיון מודרך. לא השתמשתי בדיוק במה שהיא לימדה אותי, אבל הפגישות איתה (3) הרגיעו אותי והכינו אותי לקראתה. וכמובן העובדה שילדתי בבית, במים. עם המשפחה שלי. הלידה הראשונה לא השאירה בי טראומה. רק העיבוד המאוחר הסביר לי כמה טעויות עשיתי כשנתתי ללידה להתפתח כך. אחד הדברים הכי חשובים לעשות הוא לעבד את הלידה הקודמת ולהשחרר ממנה, ובעיקר ללמוד ממנה ללידה הבאה.

 

[Manty]

דווקא לי יצא יופי

בלי לתכנן מראש (עוד

ללידה עצמית

)

 

[אם פי 3]

לא תכננת?

תכננת להשאר בבית, אחרי שהגעת למסקנה מושכלת שזה הכי טוב עבורך ועבור התינוקות שלך. תכננת שאמא שלך תגיע סביב הלידה תכננת בערך מה יהיה עם הגדולים תכננת לידה ללא התערבויות. בתכנון, אני לא מתכוונת לתכנן מה בדיוק תעשי בכל שעה / פתיחה - אלא את המסביב של הלידה - איפה, עם מי, מה חשוב לך שיקרה או שלא יקרה, ואיך משיגים את זה.