חדר לידה טבעי בבית חולים ומיילדות

[debby12]

גם לי יש מסקנה מהלידה של החברה

והיא: אם את רוצה ללדת לידה פעילה וטבעית (ואין מניעה רפואית) - בית חולים *איננו* המקום בשבילך. אם בכל זאת *בחרת* ללדת בבית חולים למרות הנ"ל - את בידיה של רולטת בית החולים ואין לדעת מה יהיה.

 

[אם פי 3]

../images/Emo45.gif

זה בעצם מה שרציתי להגיד, אבל ניסיתי להיות עדינה יותר...

 

[debby12]

מודה - עדינה איננו שמי השני

וגם יצא לי פסקני יחסית, אני מניחה שזה מכיון שההודעה אליה הגבתי היתה גם פסקנית מאוד

 

[רוני של השלוש]

גם אני מרגישה כך ../images/Emo10.gif

חברה מאוד טובה שלי ילדה השבוע ואני כל כך מתוסכלת מההתנהלות של בית החולים עם אחד התינוקות שלה... אני לא מפרטת מפאת צנעת הפרט (שלה) אבל זה ממש מעיק עליי

 

[הילהל]

אפשר בלי פאטליזם?

אני חושבת איך הייתי מרגישה לו קראתי את הודעתך יום אחרי שהבנתי סופית שאין מצב ללידת בית. רפואית - אין לי ברירה. ומזל שלא קראתי הודעה כזו אלא דיברתי עם חברה שניערה אותי לחפש דולה ולחפש בי"ח מתאים. ומצאתי. נכון, אין לי ספק שבבית היה יכול להיות הרבה יותר טוב (עד לרגע הבעייתי של הרביזיה מן הסתם). אבל בהתחשב במגבלות - אני כן לקחתי שליטה על הלידה שלי, כן בחרתי בחירות שיגוננו עלי ככל הניתן מהרולטה הידועה לשמצה, ואפילו באופן לא מודע אני בטוחה שהגוף שלי שיתף פעולה (בכך שהודעתי שאני לא אלד עם המיילדת הבעייתית שקיבלתי בהתחלה, ואכן נכנסתי ללידה פעילה רגע אחרי החלפת משמרות). למה לייאש? למה לתת תחושה של "בבית או שאכלת אותה טוטאלית"? למה לא לתת כוח גם לנשים שבחרו או נאלצו ללדת בבי"ח? הרי ככל שיותר נשים יעמדו על דעתן וילדו כרצונן בתי החולים ייאלצו להתחיל להסתגל (אני רואה, למשל, בעובדה שביה"ח בו ילדתי עבר לאגף חדש וטרח שיהיו בו בכל חדר מקלחת פרטית וכדור פיזיו' סוג של התחלת הסתגלות כזו).

 

[ס ו ל ה]

../images/Emo45.gif

 

[rjf]

../images/Emo45.gif מאוד מסכימה

כבר כתבתי תגובה ארוכה ומפורטת והוא נבלה בחשכת הוירטואליות הרשתית... אבל בקצרה מה שרציתי להגיד הוא שהגדולה של הפורום הזה הוא לדעתי (אולי לא תסכימו איתי) חיזוק מקום האישה וחיזוק הכוח שלה בתהליך הלידה והחזרת הלידה לשליטת האישה.... המקום - זה כבר בחירה אישית שמורכבת מכל מני מרכיבים (אני למשל עוד לא החלטת עם אני יולדת בבית או לא מכל מני סיבות לאו דווקה רפואיות - אבל לא פחות כבדות משקל עבורי) בקיצור - תגובות כלכך פטאליסתיות כמו של דבי 12 על כך שכל לידת בית חולים מוכרחה להיות אסון קצת מוציאה לי את הרוח מהמפרסים (כמובן שלדבי מותר את הדעות שלה וגם זכותה להביע אותם...) ונראה לי שדווקה מקום כמו לניאדו (מרכז הלידה) מספיק מכיר בצורך הזה בשינויי הגישה הרפואית ללידה שזה יאפשר לידה טובה ותומכת

 

[debby12]

לא כתבי ש*כל* לידת בית חולים היא

אסון - רק כתבתי שזו רולטה - לפעמים מצליח ולפעמים לא. עם זאת אני מודה כמובן שה"כיוון" שאני באה ממנו הוא קצת פסימי בהקשר הזה, וזה מהסיבה הפרוזאית שכשאני שיחקתי ברולטה הזו - הפסדתי בגדול - שנאמר "כל אחד בוכה מאיפה שכואב לו" [יש על זה בדיחה גסת רוח במיוחד שאתן בטח מכירות....]. גם אני בעד פלורליסטיות בדיעות.

 

[rjf]

השאלה היא אם אנחנו באות מוכנות

לבית חולים הנכון עם המלווים שלנו (דולה או מיילדת) האם לא מקטינים מאוד את הסיכויי להרמס על יד הממסד?

 

[אשכר ש]

אני חושבת שזה הכי טוב שאפשר.

להגיע לבי"ח מתאים לגישתך + דולה/מיילדת שבחרת מראש + הכנה שלך לסוג הלידה שאת רוצה, תורמים משמעותית להצלחה שלך. אם את תדעי מה את רוצה ואיך את רוצה ויהיו אנשים סביבך שיעזרו לזה לקרות, את במצב התחלתי טוב מאוד.

 

[רוני של השלוש]

ודאי שמקטינים

אבל עדיין סיכוייך לגמור במקום שלא התכוונת לגמור בו גדולים. יש דברים שהם די מחוץ לשליטתך כאשר את נמצאת באוירה של בית חולים, וכשאת מאשפזת את עצמך את גם בעצם מתחייבת לעמוד בנהלים שלהם ולפעול לפי פרוטוקולים, שלא תמיד יתאמו את גישתך. מלבד זאת, את גם מעמידה את עצמך במצב של מגננה, וזה לדעתי הדבר האחרון שאת צריכה לעשות באמצע לידה. כשאשה יולדת, צריך לתת לה ללדת בשקט - לא לצפות שהיא תתחיל לריב עם כל דיכפין על מה כן או לא לעשות, לא לצפות ממנה לעמוד על שלה ולהלחם בצוות שאולי הוא תומך ואולי הוא לא תומך... זה פשוט לא הוגן. זה מעמיד אותך במצב כמעט לא אפשרי, גם אם יש איתך בעל או דולה שנלחמים עבורך (כי את שם, את שומעת ורואה ויודעת, ורק הידיעה שבעלך רב עכשיו עם המיילדת הביתחולימית על כן או לא מוניטור רציף יכולה לתקוע אותך בלידה שלא נדבר על לבעס אותך קשות ולגרוע מהחוויה שלך). אז כן, אולי מקטינים, אבל לא שוללים לחלוטין. ברור שכאשר באים ללדת בבית חולים צריך להתכונן לאווירה אחרת לחלוטין ולפעולות נוספות. השאלה היא מי מוכנה לקחת את הסיכון הזה ומי לא. אני למשל, עם היכרותי המעמיקה עם עצמי, יודעת שבמצבים כאלו אני הופכת בד"כ לכבשה אילמת. כך סיימתי שתי לידות בית חולימיות עם אפידורל, על המיטה בלי לזוז, עם ניטור רציף ופעם אחת גם עם מוניטור קרקפתי שמוברג לראש של מאיה המסכנה שלי. אחרי הלידה של מאיה כשהועברתי לחדר שלי במחלקת היולדות, הצלחתי עוד איכשהוא לריב איתם (דרך הבעל שנשלח אחר כבוד 3 פעמים הלוך וחזור לתינוקיה) שיביאו אליי את הילדה ויעזבו אותם מהחימומים הטפשיים שלהם תחת הגריל (אחרי הלידה של יובל אפילו לא עלה בדעתי להגיד שומדבר, וחיכינו בשקט

). הפעם הרגשתי שאין לי אנרגיות לריב עם אף אחד, שהשליליות הזו היא לא מה שאני צריכה בלידה ולאחריה וזה בטח לא מה שהתינוקת שלי צריכה.

 

[אם פי 3]

בטח שכן

אבל הציפיה לא להרמס על ידי הממסד, לא קשורה ללידה טבעית. גם מי שרוצה (או נאלצת) להשתמש באפידורל או קיסרי מתוזמן - לא צריכה להרמס, וצריכה לתכנן בי"ח ותמיכה נכונים כדי שיכבדו אותה ואת רצונותיה. לידה בבי"ח היא לא בהכרח אסון, אבל: 1. אם לא הולכים על רפואה פרטית בבי"ח (וברוב המקומות זה בלתי אפשרי), אז זו רולטה. לפעמים יוצא נפלא, לפעמים יוצא נורא. 2. לידה טבעית בבי"ח, זה אוקסימורון. זה לא עובד, למעט, אולי במקרים חריגים, שכוללים הרבה מזל ושילוב של יולדת מאד מכוונת למה ואיך שהיא רוצה, וצוות שמצליח לא להרוס. גם מה שנחשב בבי"ח כלידה טבעית, הוא פשוט לא "זה". כמעט כמו שתמ"ל שונה מהנקה... נסיון מדעי בלתי אפשרי לחקות. זו לידה "טבעית" בין מוניטור לבדיקת פתיחה (במקרה הטוב). אני לא טוענת שאין לידות טובות בבי"ח. לשמחתי הרבה, יש הרבה כאלו - ומי שלא יכולה ללדת בבית, לא צריכה לומר נואש - יש לה הרבה מה לעשות כדי שהלידה שלה תהיה טובה (והילהל היא בהחלט דוגמה טובה לכך), אבל זו לא הלידה הטבעית האולטימטיבית. זו לידה חצי-רפואית, בהתאם למגבלות. (וטוב שיש אפשרות כזו, כי יש מצבים שבהם הטבעי לא מספק).

 

[הילהל]

אז חייבים להקטין את מוטיב המזל

אני מודעת לרולטה. ואני מהנשים שהכי קשה להן עם הממסד הרפואי שאני מכירה בסביבתי. רצה הגורל ואין לי ברירה (וכמו שכתבתי בהודעה אחרת - אני תוהה למה רצה כך הגורל ומה מנסים ללמד אותי כאן). אז אני חייבת למצוא דרכים להקטין את מוטיב ה"מזל" בלידת בית החולים שלי. לקחת דולה. לשבת מראש עם הבעל על דברים שאני רוצה שהוא יעמוד עליהם, כי אני לא אתחיל להכנס לוויכוחים, אני יולדת - הוא המגן שלי. וללכת לבי"ח שיתן לי את מה שרציתי ולאו דווקא לזה שקרוב לבית. ולחשוב גם עם עצמי מראש - מה קריטי לי ומה לא? ואיך אני דואגת למה שכן קריטי? אני בסיבוב הראשון שלי בקזינו-סורוקה הפסדתי בענק. בסיבוב השני לקחתי שליטה והצלחתי (לראייתי) לא רע. בסיבוב השלישי בכלל יהיה נהדר!

 

[א אוהל]

../images/Emo45.gif

 

[עופריקה]

גם מסע של אלף מייל מתחיל בצעד אחד..

אני מניחה שהתשבה היא תערובת של כל התשובות שניתנו לך. וגם - לא לכל אחת מתאים ללדת בבית. גם היא מתכננת ומתכוננת (בגוף ובנפש) ללדת לידה פעיתה, ללא התערבויות וכו'. ההתחלה - תהליך כן ואמיתי של התמודדות עם פחדים וחששות (אם יש), למידה מעמיקה על מהי לידה פעילה, מהו התהליך שקורה לי ולגופי בשלבים השונים של הלידה, מה יכול לעזור לי? מי יכול לתמוך בי ולחזק אותי. האמצע - עבודה. התכוונות והתכוננות. בהמשך לפיסקה הקודמת - החלטה במקום ובתפאורה, ובאנשים שמתאימים לך. בחירה בבית חולים תומך ומתערב כמה שפחות. נכון שזו סוג של רולטה, אבל אפשר למזער "נזקים". למשל: איפה אפשר ללדת עם מיילדת פרטית? איפה אפשר לבחור את אותה המיילדת. דולה - כנ"ל. מכיוון שהבאת דוגמאות (שמיות) של בתי חולים - אין ספק שמרכז הלידה בלניאדו הוא אחת מהדוגמאות הטובות (בעיני. ולא, לא ליוויתי לידה באיכילוב). 2 חדרי הלידה מנותקים מתחום חדרי הלידה "הרגילים". מקום נעים, שקט ומנותק במידת מה. הסוף או אולי זו גם ההתחלה - זה נכון שהרבה תלוי בתפאורה, אבל יותר מכך, הדברים תלויים בך. האמונה והאמון בגוף ובתהליך, במסע כולו. היכולת להכנס לבועה, ולא לשמוע קולות "מבחוץ". את מובילה את התהליך, גופך מוביל אותו. תני לצוות ללכת בעקבותייך ולא להפך. ועוד, לגבי שאלות ספציפיות ששאלת - לא תמיד בית החולים מספק מיילדת עם אוריינטציה טבעית. יכול להיות שזו תהיה מישהי מקסימה, לבבית ומשרת ביטחון. יכול להיות שברגע "האמת", הנסיון שלה יוביל אותה להציע (איזו עדינות מצידי...) שתלדי על הגב.

להציע אפידורל? לא חייבים לסבול? התשובות יהיו טמונות בך. אולי לא תסבלי? אולי תכאבי? אולי המלווים שלך יוכלו לעזור לך ברגעים אלו - להסתכל לך בעיינים ולהזכיר לך לנשום? המסע מסעיר. המשיכי לצעוד

 

[אמממה]

לידה פעילה

מתנצלת מראש שקראתי רק חל מהתגובות ורובן התייחסו למחשבות שעלו לי לגבי הכנה, מזל וכו'. אני יכולה להעיד על מיילדת מדהימה בלניאדו שממש לא משכה לכיוון אבל זה גם לא התאים בלידה שהיתה לי. רציתי לענות לך לגבי ההתכוננות לא לקבל אפידורל: * יש עניין של ספירת דם שמי שיודעת מראש שרוצה אפידורל מגיעה עם תוצאה מוכנה או מבקשת לבדוק כבר עם הגיעה. אם לא תעשי את זה - זה יכול לעקב ולתת עוד הזדמנות למחשבה. * מקובל מאוד לכתוב תוכנית לידה ולבקש מהמיילדת שתקרא אותה. שם תוכלי לציין שאת מודעת לאפשרות ומבקשת לא להציע לך. * עוד דבר שמאוד עזר לי היה שהכנתי בנוסף לתכנית הלידה קובץ שקראתי לו "תדריך ללידה" אותו לא העברתי למיילדת אלא לבן הזוג. מעין סיכום של קורס ההכנה המאורגן לפי מקרים ותגובות. אני מעתיקה את החלק העוסק באפידורל: למה לא לבקש אפידורל: • בגלל האינטואיציה; תחושת בטן שזה לא מתאים לי. • כי אני רוצה להיעזר בתנועה ולא להיות על הגב - וזה מורכב יותר עם אפידורל • כי סטטיסטית, אפידורל מאריך את הלידה ומגביר את הסיכוי להתערבות רפואית • כי אני לא רוצה שיתקעו לי מחטים בגב ואני פוחדת מסיבוכים: כאבי גב או גרוע מכך • כי לא ברור לי מה השפעתו על העובר ועל תהליך ההחלמה • חשוב לדעת, שהתהליך של החדרת האפידורל, הוא משהו די מפחיד ולא כל כך סימפטי, למרות שאחר כך צפויה הקלה. למה אני לא נחרצת לגמרי בענין? • כי אני לא יודעת איך הדברים יתפתחו, איך אני ארגיש ומה עוצמת הכאב. • כי ייתכן שמרוב כאב ארגיש שהלידה נתקעת והכי חשוב שתצא לנו תינוקת בריאה ורגועה. במידה ואני מחליטה לבקש אפידורל: • אם מעוניינים באפידורל יש צורך בתוצאות ספירת דם עדכנית - אם אין תוצאות עושים בדיקה במקום וצריך לחכות לתוצאות לפני שנותנים אפידורל. צריך גם לקחת אינפוזיה. • להזכיר שאני מעוניינת לפתוח וריד לא במפרק. • לנסות להתחיל ממינון נמוך ביותר ולשאוף ל- walking apidoral. • אם זמן מה אחרי קבלת האפידורל אין הקלה בכאב - לבקש עוד מנה ייתכן שזה יעשה את כל ההבדל. • גם עם אפידורל חשוב לזוז בלידה ולא לשכב על הגב (שינדנדו אותך( • במידה ואהיה מחוברת לאפידורל לבקש לנסות ללחוץ בשכיבה על הצד ובהרמת רגל. • לבקש לאפשר תנוחות שונות גם בעזרת שינוי מבנה המיטה. • אם את צריכה אפידורל כדאי לחכות עד לפתיחה טובה - לפחות 4-5 סמ' לפני שאת לוקחת