חדשה בשכונה

[תות 50]

חדשה בשכונה

מאוד אוהבת ספורט, כרגע מושבתת בגלל דלקת וממש קשה ומתסכל להוריד הילוך, מתגעגעת לריצות. זהו רק רציתי לשתף . מה אתן עושות בזמנים כאלו ?

 

[רצה רחוק]

הרבה סקס ../images/Emo6.gif

וגם אופניים, שחיה, אקווה ג'וגינג, משקולות, כל מה שאפשר לעשות למרות הפציעה... אה, כן, קפה עם חברות שאינן רצות, משהו שהופך למצרך נדיר. ברוכה הבאה והחלמה מהירה!

 

[דורסל12]

../images/Emo152.gifשאני עושה בימים אילו חחחחחח

 

[רצה רחוק]

בדיוק מה שסוזי אמרה

בתקופות של פציעות ברכיים כשהייתי מושבתת מריצה, נשלחתי על ידי המאמן שלי לעשות אקווה ג'וגינג- לרוץ במים כשהרגליים אינן נוגעות בקרקעית והגוף צף בעזרת חגורת ציפה. המצילים בבריכה נקרעו מצחוק עד שהתרגלו, הקשישות הנחמדות במסלול האיטי ביותר התקהלו סביבי וחקרו אותי מה אני עושה ולמה זה טוב, אני מצדי למדתי להנות מהעניין על ידי ניצול העובדה, שהראש מחוץ למים, לצרכי העברת דאחקות עם הקשישות, מדי בוקר עשיתי להן סטנד אפ קומדי כדי לשכוח כמה מבאס אותי שאי אפשר לרוץ, אפילו ניסיתי לדרבן אותן לשחות מהר יותר או נכון יותר... עשיתי אפילו אינטרוולים בדופק גבוה יחסית בפעילות החייזרית הזו. אני מכירה רץ חזק שגם לאחר שיצא מהפציעה, ממשיך לבצע אקווה ג'וגינג+ אופניים בימים בהם אינו רץ. ההחלמה מתחילה בראש, תמיד לזכור שיש לנו המון אופציות לאימון, וגם אם הריצה היא הבחירה הראשונה והמועדפת- אפשר לשרוד את הפציעה עם תחליפים, הרי אחרי ההחלמה שוכחים מהר מאוד את תקופת הפציעה.

 

[גמדים קטנים]

מחרפנת את כל מי שסביבי

מקטרת עד אין סוף משמינה ובעיקר מאשימה את עצמי ושוקעת עוד יותר בבאסה (ומנסה לשכנע את עצמי שאני נפצעת הרבה פשוט כי אני מתאמנת הרבה) וגם עושה תרגילים עם שרירים אחרים... זה אמנם לא היה קונסטרוקטיבי אבל אני לא באמת יודעת מה לעשות עם עצמי כשאני פצועה. אבל אם לא נחים זה נהיה יותר גרוע אז אין ברירה... תנסי להתסכל על זה כעל עוד אתגר - כמו שריצה היא אתגר, ותזכרי ש... - יש צרות גדולות יותר - בסוף זה יעבור - מכל דבר לומדים תרגישי טוב!!!

 

[נעמי של פז]

הי תות

באמת נורא מבעאס להית פצועה. מה עם ספורט חלופי? למשל שחיה? תרגילים מול טלוויזיה (אפילו כאלה בישיבה משקוליות, גומי, מדרגות) - אפשר להגיע מזה לכושר לא רע. חוץ מזה - כשהייתי פצועה, לפני כשנה, חיפשתי מידע על הפציעה באינטרנט אבל הכי חפשתי מישהו שיגיד לי "לא נורא עוד מעט זה יעבור". אז בשביל זה אנחנו כאן כדי להגיד לך עוד מעט זה יעבור!!! עוד טיפה סבלנות!!! נעמי

 

[ofec bar]

משקיעה ב"תחביבים מהצד"

בזמנים של פציעות אני מוצאת שהכי קל לי להשקיע בתחביבים שמוזנחים בשגרה (אצלי תפירה). אני לא יכולה להתמודד בו זמנית גם עם התסכול של הפציעה וגם עם התסכול שנובע מלראות שהעולם ממשיך לרוץ בלעדי... (זה לא פוליטיקלי קורקט, אבל זאת האמת ) בעיני שום תחליף של ספורט אחר לעולם לא ימלא את מקום הריצה, ולכן הכי נוח לי לעשות משהו שונה ב 180 מעלות

 

[efroch99]

מה זה?../images/Emo2.gif../images/Emo2.gif

כולם נפצעים? זה כאילו כרוניקה ידועה מראש, שיהיו לי תקופות של פציעה? כמה מדכא.... אני לא כל כך מבינה איך נפצעים בריצה, זה בסך הכל להניח רגל אחת אחרי השניה... וכל עוד אנחנו קשובים לגוף (כלומר, לא מתעלמים מכאבים, לא מגזימים, לא מתישים את עצמנו, לא עובדים כשהגוף כבר לא סוחב), אז למה שיהיו פציעות? בשנים שאני עושה קרטה, נפצעתי פעם אחת ביד כתוצאה מהגנה לא טובה שעשיתי (עם אצבעות פתוחות) וגם זה לא השבית אותי - פשוט עבדתי עם היד מאחורי הגב עד שהיא החלימה.

 

[ofec bar]

התשובה בגוף השאלה...

לא פגשתי ברץ שבאמת קשוב לגופו, כלומר רובינו שומעים את מה שהגוף אומר אך פשוט בוחרים להתעלם - להתעלם מהכאב, להגזים, להתיש, תמיד מתרצים "זה לא הגוף, זאת אני" וברצינות - לא באמת חייבים להיפצע (במקרה שלי זאת הייתה השבתה עקב ניתוחים שממש לא קשורים לספורט, אבל אילצו אותי להפסיק להתאמן לפרקי זמן). מאמן קשוב ודרוך יכול לעזור, התאמה של תכנית האימונים כאשר הגוף מתחיל לשלוח רמזים.

 

[נשיקולדה המקורית]

../images/Emo45.gif ו-../images/Emo31.gif

- רצים חייבים להיות קשובים לגופם כי ריצה מוגדרת כמספר 1 בפציעות.

- כי הרוב אולי מקשיבים אבל לא שומעים

ומשהו שלא ידעתם עלי... אני מחלימה בימים אילו (כמעט שבועיים אחרי) מניתוח בכתף. התרסקות מסקי לפני הרבה שנים והניתוח הוא מעין טיפול 10,000 - החלפת פלגים ופלטינות או לפי מינוח הרופאים- החלפת כמה ברגים

. אבל מה, זה רק כתף. ואיך אומר המאמן שלי "תודה שיש לנו רגליים"... אז כמו שאני מול הזמן המתקתק עד למרתון ברלין, אני רצה. קצת קשה, אבל לא בילתי אפשרי, ממשיכה בערבים עם הספינינג (ביד אחת) ואימוני כוח רגליים בלבד. ללא עבודהעל פלג גוף עליון. וזאת הסיבה שרק שאלתי על אימוני רכיבה, אבל לא באמת התכוונתי או טרחתי. שנהיה כולנו בריאים ונעבור בקלות את הפציעות.

 

[efroch99]

ואוו, החלמה מהירה!

אולי יש בזה גם יתרונות כאשר משהו מכריח אותנו לשבור שגרה ולהפסיק עם הפעילות המוכרות והאהובות לטובת דברים אחרים.

 

[נשיקולדה המקורית]

אז זהו שלא ממש הפסקתי

ממשיכה לרוץ שעתיים כל בוקר. 4 שעות אחרי השחרור מביה"ח כבר רצתי על מסילה.. כי לא יכולתי להתאפק וכי 4 שבועות החלמה ללא פעילות ממש לא נראו לי הגיוניים. די מהר חזרתי לרוץ בחוץ כי אני מאילו שלא יודעים לרוץ על מסילה וגם לא מכירה מישהו שיודע לרוץ מרתון על מסילה. מקסימום שהצלחתי לרוץ על מסילה הגיע ל-18 ק"מ ורציתי למות, זה לא המקום לאימון איכותי. והיום, כמעט שבועיים אחרי, הורידו תפרים ובכלל יש הקלה וממשיכה כרגיל ריצת בוקר בחוץ ואימון ערב בחד"כ, רק שזה מתון יותר. אחרי כל הסגה הזו מקוה להגיע מוכנה היטב למרתון ברלין.

 

[efroch99]

עכשיו הענקת לי תובנה חדשה לגבי החתימה שלך....

ולגבי ריצה בחוץ VS הליכון, אני בהחלט מבינה אותך, מאז שאני רצה בחוץ, זה נראה לי פתאום כל כך לא כיף לרוץ על המסילה... ואילו הריצה בחוץ ממש כייפית.... לא תיארתי לעצמי שזה כזה הבדל!!

 

[נשיקולדה המקורית]

אכן כן

החתימה הינה מהגיגי ירון, המאמן שלי, ויש עוד רבים אחרים שיחשפו עם הזמן. לי הגיגיו עוזרים בעיקר בתחרויות כשמרגיש שבא להשבר, להפסיק, ללכת... אני מדקלמת, נרגעת וממשיכה

 

[נעמי של פז]

נשיקולדה רק שתהיי לי בריאה ../images/Emo6.gif

ככה אטומרת הדודה מפולניה

תגידי איך את עומדת / רצה עם הכל?! ועוד מרתון ברלין?! הלוואי עלי. איך את מצליחה לעשות הכל? קמתי היום מאוד מוקדם (04:20) כדי לרוץ לפני החום הגדול (מתחילה לרוץ ב- 05:30), אבל כיוון שאתחיל רק עוד שבועיים-שלוש ממש להתאמן לקראת טבריה את הקיץ אני עוברת "רק" בריצות של כ-10 ק"מ. אז מתי את רצה? באילו שעות? הלוואי שבשנה הבאה אוכל להרשות לעצמי מרתון בחו"ל (מבחינת כושר ותקציב). בהצלחה והכי חשוב תהיי בריאה! נעמי

 

[נשיקולדה המקורית]

הכל באשמת

החתימה או מה שכתוב בה...

צריך לדעת לוותר בחיים, אבל לא בספורט והיה מישהו השבוע ששאל אותי אם יש בברלין מקצה לנכים? אפילו לא הצליח להצחיק אותי

בקיץ החם שלנו אין הרבה ברירות ולכן רצה מוקדם בבוקר. מתגוררת לא רחוק מפארק הירקון ולכן אין בעיה להגיע לשם תוך דקות ספורות. בחורף, זו כבר אופרה אחרת... מכוונת את האימונים לשעות הערב לפני שנעשה קריר וחשוך מידי. ואכן, תחרויות בחו"ל זו חוויה אחרת לגמרי, ארגון למופת ואווירה מעולם אחר. מאחלת לך להגיע ולנסות, לפחות תחרות אחת בשנה. השנה מרתון ברלין הוא מתנת יום ההולדת שלי לעצמי (חל כמה ימים לפני המרתון), אבל תירוצים למה חייבים חייבים חייבים תחרות בחו"ל יש בלי סוף. העיקר המוכנות, הרצון וגם קצת

.

 

[נעמי של פז]

טבריה בינואר האחרון היה מתנת יומההולדת

ה- 40 שלי לעצמי! מתנה משמעותית לאור העובדה שזה היה המרתון הראשון שלי! נפלא לפרגן ככה לעצמך! באמת מקווה בקרוב (אחרי טבריה, כי לא נראה לי שאצליח קודם) והגיע למרתון בחו"ל. כל מי שהיה מספר על הפרגון והתמיגה שיש לאורך כל המסלול (להבדיל אלף הבדלות מטבריה

- שם מסתכלים עליך כאילו נפלת מהירח). חיבוקים של הצלחה ותשמרי על הכתף!! נעמי

 

[נשיקולדה המקורית]

../images/Emo51.gif../images/Emo51.gif

 

[efroch99]

אני מקווה שאדע להיות קשובה

 

[ofec bar]

אל תפחדי

הריצה היא לא עולם שנשלט על ידי כאבים, פציעות, סבל, מלחמה להפך זה עולם עם הרבה אור וכיף ואושר. אני בטוחה שתמצאי את האיזון, זה פשוט לוקח קצת זמן וסבלנות.