חדשה בשכונה

[גמדים קטנים]

אפשר להיפצע גם כשמקשיבים

מאד אכפת לי מהגוף שלי, אני מקפידה לאכול בריא ולישון ולעשות ספורט כי אני רוצה לבנות אותו ולא להיפצע. זאת נקודת המוצא. לפני שנתיים רציתי להגביר את הכושר והתחלתי לרוץ יותר מהר וגם להתאמן יותר באופן כללי. יום אחד באמצע הריצה הרגשתי כאב ברגל ו"המממ זה מרגיש לא בסדר"... אז היתה לי דלקת והיא עברה תוך שבוע, אז למדתי שקורה שנפצעים. אבל לפני זה - הרגשתי שאני מגבירה את האינטנסיביות, מן הסתם זאת היתה המטרה, אבל לא הרגשתי שאני מגזימה. אם היום אני אקבל דלקת אני לא אוכל להגיד לעצמי "בעצם ידעתי שזה יקרה", למרות שאני מתאמנת הרבה מאד. גם שתי פציעות של מתיחת-יתר של השריר שהיו לי היו בתרגילים הכי נדושים שאני עושה בכל אימון. מהצד השני, יצא לי לסיים מאמצים ב"אני לא מאמינה שעברתי את זה בשלום". זה קרה הרבה יותר פעמים מאשר פציעות! ומהצד השלישי, אני כנראה לעולם לא אדע אם הייתי באימון-יתר כשהתאמנתי בסין או לא... עם כל הרצון להקשיב, אני פשוט לא יכולה לאבחן כל דבר. הרי לא נצפה מבן אדם לקום בוקר אחד ולהגיד "היי נראה לי שיש לי סרטן"! חס וחלילה!!! מי שרוצה לגלות את הגבולות שלו, לוקח סיכון שהוא יחצה אותם, ואני לחלוטין לוקחת את הסיכון הזה. ולסיום קטע שיחה מהמתיחות באימון: המאמן: "תזהר לא למתוח יותר מידי" בחור: "איך אני יודע כמה זה יותר מידי?" אני: "כשתגיע לשם, תדע"

 

[dganitm]

../images/Emo13.gif תות 50, הכי חשוב לשמור על סבלנות!

בסופו של דבר זה עובר, תני לגוף את הזמן החלמה הדרוש לו ותראי שתוך זמן קצר הרבה יותר ההחלמה תתבצע. הגוף הוא מכונה משוכללת ומדהימה, יודעת להיות פונקצינאלית אבל אם לא מקשיבים לצרכים שלה אז המכונה מפסיקה לעבוד או מתחילה לזייף... קחי את העצות החכמות שנתנו לך פה הבנות, תחזרי לתחביבים ישנים, קפה עם חברים, לי מאוד עזר דימיון מונחה שבו דיממינתי איך הכאב עובר ומה אני עושה אחרי שאני מחלימה... רצה רחוק- מה זה אקווה ג'וגינג??? פרטי, נמקי ותני דוגמאות!

תות, עד שזה יעבור, את מוזמנת להמשיך ולקטר פה בפורום, כמעט כולנו היינו במקום שלך, תקבלי

ענק החלמה מהירה דגנית

 

[susieada]

Aqua Jogging

Aqua jogging is a great alternative to running when injured, or in very cold climates, when one can't run outdoors. It's running in the water, without weight bearing on the back, legs, knees, ankles, feet. I use an Aqua Jogger belt that fits around my waist (large floatation area in the back, smaller around waist, ending with a belt in the front - see attached photo). It keeps me upright and afloat in deep water, or takes weight off my legs and back in shallow water. One can jog "in place," or run in water. When I've used an aqua jogger, I use the slowest swimming lane. (in the States, they actually have pool areas marked off for aqua jogging). Another way to use the aqua jogger is to attach a bungy type tether, so that one runs against the resistance of the tether. One can add use of water compatible hand weights, to work on upper body at the same time. It's used by a varied population - injured amateur athletes, or international athletes, such as Olympian Marla Runyan!, and again good for injuries or for use in cold weather with icy streets! Susie

 

[susieada]

aqua jogging!

והנה תמונה המראה פעילות! סוזי

 

[efroch99]

טוב לדעת שאפילו לזה יש פתרון

ריצה בלי אימפקט. מסתבר שלא סתם אומרים Where there's a will - there's a way....

 

[תות 50]

בנות אתן מדהימות !

תודה על העידוד, אנסה באמת לראות בזה כאתגר. סוף- סוף מישהו מבין אותי, הרי קשה להסביר לאנשים סביבי כמה זה ממכר וכיף, הם בכלל חושבים אני מטורפת עם כל עניין הכושר והתזונה, אבל זה בדמי ! שוב תודה , עודדתן אותי מאוד .

 

[omaopa]

הי תות

טוב ששיתפת כי עכשיו את מגלה שזה קורה לכווווווולם. אבל נכון אמרה מי שאמרה, זה לא חייב להיות ככה. יחד עם זאת, זה בדרך כלל כן ככה.....

מעבר למה שאמרו לך על להיות קשובים לגוף שהוא א'ב' וגם ת' יש את עניין ההדרגתיות והמתינות (שהתייחסתי אליו בפוסט קודם. חייבים לעבוד בהדרגה ובסקאלת מאמצים מתונה וממודרגת. יחד עם זאת, אכן, ריצה היא ספורט פוצע אין מה להגיד. גם צדקה מי שאמרה שזה לא כל כך פשוט להיות קשובים לגוף. אנחנו נוטים להתעלם, לשכנע את עצמנו שלא כך הוא, לא לקחת ברצינות והופ! משלמים מחיר. אוי וויי כמה שזה מוכר

לי היה ככה - שנה שעברה היתה לי תאונת טוסטוס. נמרחתי על הכביש, שברתי ופרקתי את הכתף וחטפתי כמה מכות. השבר, יש לציין, היה באותו מקום שכבר שברתי את הכתף 6.5 שנים קודם לכן בתאונת אופניים. קיצור, הפריקה זה דבר הרבה יותר מסובך מהשבר בעצם ועברו עליי חודשיים של השבתת פעילות מ-ו-ח-ל-ט-ת. אסור היה כלום. מה שעשיתי במקום היה ללכת המון המון (אני עובדת כמתווכת דירות ובמקום להתנייע כל מקום הלכתי). בקיצור יצא לי ללכת זמן כולל של לפחות שעה וחצי ביום. לפעמים שעתיים. בשבתות הייתי עושה מן המהדרין והולכת שלוש שעות. סופסוף אישרו לי לחזור לרוץ אבל רצתי קצת על העוקם בגלל שהכתף היתה עדיין פגועה ולא עברו שלושה שבועות והופ! פלאנטר פשיאטיס (דלקת בגיד כף הרגל). אני משוכנעת עד היום שהדלקת התחילה להיווצר בגלל ההליכות המרובות שלי. הרי אם לא הייתי מוטרפת מדאגה בגלל אובדן כושר והעלאה במשקל היה מספיק לי ללכת חצי שעה ביום ולא היה קורה שום דבר. אבל לאאאאאאאאא, מה פתאום, אני ספורטאית! בקיצור הדלקת השביתה אותי כמעט ארבעה חודשים. הכאבים היו באמת קשים והיה לי קשה לקום מהמיטה בבוקר בלי לזנק לתקרה מרוב כאב. חזרתי בזמן לרוץ את חצי מרתון בית שאן בקצב איטי הרבה יותר ממה שאני רגילה. היה כיף! היה חכם? ממש ממש לא! שבועיים אחר כך נקעתי את הקרסול בזמן אימון רגיל. למה נקעתי את הקרסול? לא כי נפלתי ולא כי עיקמתי את הרגל באופן מיוחד. אני בטוחה ומשוכנעת שזה היה בגלל שהרגליים התמרדו נגד החזרה המוקדמת מדי לריצה. הן היו חלשות עדיין ודרכו לא טוב והתגובה לא איחרה לבוא. הפעם הייתי מושבתת כמעט חודשיים. שוב חזרתי לרוץ, הפעם בזמן לרוץ את חצי מרתון ירושלים. המירוץ האהוב עלי בכל השנה. היה סבבה! והאמת, לא היו תופעות לוואי. חזרתי להתאמן. יותר מדי, מהר מדי, רציתי לעשות את מרתון אמסטרדאם. הגוף לא אהב את זה. הפעם סופסוף למדתי משהו. פתחתי אוזן לכיוון הרגליים. הן סיפרו לי שקשה להן. שעברה שנה של פציעות והשבתות חוזרות ונשנות. שהן איבדו את הבסיס של הריצה וצריך לפתח אותו מחדש. שהברכיים כואבות להן. הקשבתי, הורדתי הילוך, קבעתי את טבריה כמטרה. יש לציין שעד השנה הזו, רצתי 5 שנים ברציפות, על קילומטרז' שבועי של 70 ק"מ (כשאני לא מתאמנת למרתון. 100 ק"מ שבועיים כשאני כן), התחריתי ועשיתי הכל בלי פציעה אחת. חשבתי שהגוף שלי חסין. אממה, הגוף החזיר לי באבו אבוה.....

. נמצאתי למדה. למדתי שאת הגוף אי אפשר לרמות. למדתי שאם נחים לא קורה שום דבר. ההיפך. למדתי לשחות (לא למדתי לאהוב לשחות). למדתי שתמיד כיף לחזור לאופניים. למדתי שענפי ספורט אחרים אמנם הם לא בנשמתי אבל הם עושים את העבודה. למדתי שלא יקרה כלום אם שנה אחת אני לא יעשה מרתון. למדתי להינות גם מהתהליך ולא רק מהתוצאה. למדתי שאפשר לרוץ מירוצים יותר לאט, יותר בכיף ובלי לבכות בסיום כי לא עשיתי שיא אישי. למדתי שמה שבאמת חשוב לי זה לשמור על הכושר, הבריאות, הראש והגיזרה לאורך זמן רב. למדתי שקו הסיום הוא הרבה יותר רחוק ממה שחשבתי. למדתי גם שלא כיף כשכואב. בקיצור, יהיה בסדר! אל תיקחי קשה, זה יעבור

 

[תות 50]

זה בדיוק הפחד שלי

פעם הייתי ילדה שמנה ומאוד מופנת ומפוחדת, הכושר, הריצה והאדרנלין ריפאו אותי מהכול. אחרי ריצה של טובה , תמיד הרגשתי שהכול קטן עליי. זה עוזר לי עד היום לשמור על גיזרה ( איך אפשר בכלל לאכול אם לא מוציאים אנרגיה אנטנסיבית?) ובריאות גופנית ונפשית. בכול אופן תודה, מאוד עודדת אותי, ממש נתת מענה לחששות שלי. אני אבדוק מחר את האליפטיקל והסטפר.

 

[גמדים קטנים]

וואו

איזה סיפור! השארת אותי ללא מילים...

 

[נעמי של פז]

נעתקה נשמתי

איזה סיפור! הגוף נתן ללך שעור חשוב על עצמו ועל עצמך. באמת חשוב בתקופות מנוחה לתת מנוחה אמיתית לגוף. 70 ק"מ לשבוע נשמע לי המון בתקופת מנוחה. זה בערך מה שרצתי כשהתכוננתי למרתון

. אז מה המטרה הבאה שלך? טבריה? תשמרי על עצמך. נעמי