חדשה ועם שאלה

[נורית הדרי]

אז אולי גם ידהים אותך

כמה זמן "אחרי" עוד ממשיכים בראש לנהל שיחות עם האבר שנתלש. כמה זמן ממשיכים "להרגיש" אותו ו"שומעים" אותו חושב... אני לא חושבת שזאת רק הזיה פסיכולוגית - זה משהו שקורה אחרי שהיית מחוברת לקשר רב עוצמה. את יודעת, לבטח, כי את עוסקת בביולוגיה מהם כאבי פנטום? אני היום יודעת בבירור שזולת אהוב מאוד שנעקר מחייך גורם לך לפרפר מכאב ימים , שבועות וחודשים. כי זולת אהוב כזה שנתלש לפתע (וזה תמיד לפתע) מחייך זה לא דבר שמתרחש עם הרדמה - התייעצות רפואית ואולי גם הכנה פסיכולוגית מראש...זה פשוט ככה , יום אחד, איננו יותר. לכי תחיי עם זה עכשיו. נשים שהתאלמנו מספרות שזה לוקח שנים עד שהן חדלות "לדבר" עם האיש המת שלהן. אנשים שמת להם מישהו מספרים שהוא שולח להם "סימנים" ושהם אפילו "מתייעצים" איתו. אז בוודאי שאת אנושית !!! ולגבי שליטה בואי , כדי להקל על עצמך, תנסחי מה נתון לשליטה שלך. אני חושבת שאת קצת מערבבת בין שליטה להיסחפות. הפחד מהעתיד אני חושבת שההווה שעובר עליך הוא אחד המשברים הקשים האלה שאחרי זמן מה אומרים עליהם "אני לא יודעת איך עברתי את זה". תנסי לחשוב ככה על העתיד...

 

[Betterfly]

כי אני לפעמים מרגישה שלא..

אני לא אנושית. אני חריגה ומשונה. למשל... כל הקטע של האובססיביות... והנפילה חזרה... גורם לי להרגיש מאוד חריגה. זאת למרות שאני שומעת מחברות שלי סיפורים כאלה כל הזמן, שקרה להן או קרה למישהו אחר. שנתיים, שלוש, חמש, שש ואף עשרים שנה של היתקעות. אני כבר מוכנה לעבור הלאה אבל... שליטה? מה שנתון לשליטתי זה קריירה והצלחה בקריירה (במידה רבה על ידי התמדה, קצת מזה עוד נתון למזל...), חברויות (50%, 50%), שעות הפנאי שלי, היכנעות לתחושות מדכאות, כמה כסף אוציא, איפה אגור וכו' וכו'. כן, הרבה נתון לשליטתי. מה שלא זה למשל אם אצליח למצוא פרטנר מתאים לזוגיות, וכך לגבי כל קשר. רוב מה שקשור ביצירת קשרים תלוי בזמן ובמקום ובמוד המתאים. אז כל מיני בני זוג באו לי כשלא לחצתי, לא את עצמי ולא את הסביבה. זה פשוט קרה וזה גרם לי להרגיש כאילו אני מנצנצת, בולטת. הנצנוץ כבה ונעלם כשזורקים אותך בבעיטה מכל המדרגות. אגב, אני חושבת שאני מתחילה לקבל רגשית את עובדת הסיום המוחלט. סוג של... התקדמות.

 

[נורית הדרי]

יפה לך.

ההשלמה באמת תביא אחריה התקדמות. אבל - וכדאי שתרשמי את העניין הזה לפנייך- יש לפעמים רגרסיות דווקא כשמרביצים מהירות החוצה ....או קי? תתכונני לזה שיש אפשרות שעל חמש הצעדים שהתקדמת תהייה נסיגה של שניים. רק אל תשכחי כל הזמן שהכיוון הכללי הוא נכון וטוב, גם אם יש מחזורים של דיכאון בדרך. אז מה לדעתך כדאי לעשות בקשר לכל מה שאת לא שולטת בו? איך , לפי דעתך, נכון לחיות עם זה? ולגבי הזריקה מהמדרגות - בואי נישאר עם הדימוי הזה - מה את עושה שם למטה כשאת מובסת ומושפלת...?

 

[Betterfly]

את צודקת...

עוד כשכתבתי את זה היתה תחושה של ג'ינקס... היום היתה שוב איזה נפילה. שוב חזרו כל המחשבות של "מה אם... ואם הייתי עושה אחרת..." אבל אני כבר מבינה שאין טעם לטחון. פרידה, כולנו מכירים. הפרידה הזו... אני לא רוצה לומר אפילו בקול רם ממה אני מפחדת, שלא תהיה נבואה שמגשימה את עצמה. לגבי מה שאני לא שולטת בו... כולל המחשבות, כולל המעשים שלו ולא שלי, אז כל מה שאני יכולה לעשות זה מה שאני מנסה לעשות כרגע- ליצור לעצמי סביבה יציבה, לנסות למצוא את האיזון בי ובמעשים שלי. ברגעים הקשים אני אומרת לעצמי שזו לא תשובה ברמה הרגשית שמשתווה למה שהיה לנו. להיות לבד, לישון לבד, לראות טלוויזיה לבד, לצאת עם חברים כשאני לבד (את זה אני עוד לא מצליחה לעשות באמת כי כל יציאה מסתיימת בתחושה שלי שאני רוצה לברוח הביתה ואני שוקעת לדיכאון). זה החלק הקשה. מה אני עושה כשאני מובסת ומושפלת? בהתחלה מתפרקת לחתיכות. אח"כ? כרגע שוקעת לדיכאון שחלקו סמוי וחלקו גלוי. אח"כ? אני אספר לך כשיהיה.

בעבר? עברתי הרבה סבל והרבה דיכאון אבל איכשהו עברתי את זה, במיוחד על ידי הדחקה אני חושבת. זה לא מה שאני רוצה לעשות הפעם... נראה לי שהכל התפרץ, כל המשקעים מהעבר, בפעם הזו.

 

[1rakel]

תודה רבה על התגובות המקסימות ../images/Emo13.gif

 

[celeste9]

אני הייתי

במערכת זוגית כזאת במשך חצי שנה ולפני שלושה ימים אחרי שנפרדנו לפני חודש חזרנו