חדשה כאן...ואבודה בכל מקום...

[misplaced]

חדשה כאן...ואבודה בכל מקום...

לא יודעת כבר מה לעשות עם עצמי....מרגישה לא במקום בכל מקום. עם המשפחה, ההורים, החברים והכי גרוע, בבית בו אני חיה עם החבר... לא מתחברת לכלום..... נראה לי שאני בדיכאון מטורף....אין לי חשק לאכול, לא מצליחה לישון, עייפה כל הזמן, מרגישה לא טוב כל הזמן..... ואין מצב ללכת לטיפול...יקר מידי, אני מתחילה לימודים באוקטובר ואני צריכה כל שקל. כבר ממש משתגעת מזה....לא בפוקוס. הצילו.

 

[misplaced]

כנראה שהיה טיפשי לחשוב שאני אמצא

מענה כאן.....

 

[l i r o n R]

למה את חושבת כך?

זה שהמענה לא הגיע באופן מיידי לא אומר שהוא לא יגיע כלל...היעזרי בסבלנות...הכל לוקח קצת זמן... דבר ראשון, אם את חשה שאת בדיכאון אז זה אומר שיש לך סיבה לחוש כך... יש כמה צעדים שיש לנקוט לפי מה שאת מספרת... הראשון זה להתחיל לדבר... אני בטוחה שיש מישהו אחד בכל העולם הזה (לפחות!) שאת מרגישה קרובה אליו, בין אם זאת חברה ישנה, אמא, אחות או החבר שלך...או אפילו חיית המחמד... וכמובן הכתיבה. צריך להוציא את הרגשות ואת הפחדים כדי שהם יתגמדו ושוב תרגישי חזקה, בצורה בה את יכולה לשלוט בהם ולא הם בך. אני משוכנעת שאנשי הפורום יגיבו במהרה ויתנו לך אופציות טובות וטיפול בצורה יעילה, מהירה וזולה (ככל הנראה דרך קופת החולים, או מרפאה לבריאות הנפש הקרובה לביתך, באופן מסובסד..) ומעבר לכך, המשיכי לכתוב כאן, כי כאן תמצאי תמיכה רבה, אני מבטיחה לך... ברוכה הבאה.לירון.

 

[misplaced]

זו הבעיה, אני לא מצליחה לדבר..

וגם כבר הרבה זמן שלא כתבתי....פעם הייתי כותבת המון...היום זה פשוט לא יוצא...יוצאים דברים אחרים במקום..... אני חיה עם החבר שלי אבל לא מסוגלת לדבר איתו.. אמא שלי די מסובבת והיא לא ממש האדם למענה...חברות אין לי בשפע ואלו שכן מוזרות מאוד...אני נוטה להתחבר לאנשים מוזרים באופן כללי. והאדם האחד שיכולתי לדבר איתו כבר לא בחיי כי זה מתנגש לי בזוגיות...

אז קצת קשה...וניסיתי אגב את פיתרון קופ"ח, זה עדיין יוצא [אם נגיד עושים פגישה בשבוע] קרוב ל700 ש"ח בחודש.....גדול עליי...

 

[l i r o n R]

תקשיבי...../images/Emo24.gif

אני מבינה אותך בנוגע לחוסר יכולת לדבר...אבל למה את מרגישה שאת לא יכולה לדבר עם החבר? בנוגע לטיפול המקצועי, אין הרבה ברירה, אם את מרגישה שאת לא יכולה להתגבר על כך לבד, את תיאלצי להשקיע את המאמצים ולפנות לעזרה מקצועית...מדובר כאן בבריאות שלך, והיא באה בראש ובראשונה...אין הרבה מה להתווכח... (אל תגידי מוזרים, תגידי מיוחדים ...

) בת כמה את? (אם מותר לשאול...) וכמה זמן את כבר סובלת מההרגשה הזאת? זאת פעם ראשונה או שזה כבר סיפור קבוע...?

 

[misplaced]

23...ואני רוב החיים שלי ככה....

אני מיוחדת

פשוט היה לי נסיון מרגיז עם פסיכולוגית שעלתה לי הון ואמרה לי כ ל מה שאני כבר יודעת לבד....זה רק עיצבן....ככה שאני קצת מפחדת...ובכלל מלחיצה אותי ההתמודדות הזו, לשבת מול אדם זר ולשפוך...הוא יושב שם ומהנהן..מדי פעם אומר משו ואז, נגמרה השעה, לא משנה באיזה מצב את באותו רגע....הזמן תם, שלמי וצאי לדרכך.... כבר נשארתי עם מליון רגשות פתוחים וזרוקים בחלל...לכי תחזיקי אותם ככה עד השבוע הבא...קשה לי עם זה...

 

[l i r o n R]

מיוחדת אה...../images/Emo98.gif

גם אני גאה לומר שאני מיוחדת! למצוא מטפל זאת בעיה מאודדדד קשה... למזלי אני לא נתקלתי בה אבל היא קרתה לחברה שלי ולבן דוד שלי...להתיקע עם מטפל גרוע זה לא נעים... אני מבינה על מה את מדברת בנוגע לרגשות הפתוחים והרצון להמשיך לדבר. לפיכך הטיפול הוא לא רק של מטפל. אני מוכרחה למצוא לך דרך להוציא את הכל, חוץ מהדיבור...תעשי ספורט, תציירי, תשירי, תנדבי במקום מסוים...לא משנה מה...את צריכה להוציא ורק כך תצאי מחוזקת... אם את גרה באיזור הדרום הייתי "משדכת" אותך לפסיכולוגית שלי, היא מקסימה, מדהימה ומיוחדת במינה...היא זמינה בכל שעות היממה...אם לא בטיפול אז בטלפון...והיא לא גובה מחיר על שיחות טלפוניות בעת צרה... היא אנושית לגמרי ואני ממליצה עליה בחום. בכל מקרה, מה את אומרת על לחפש טיפול בכל זאת, למרות החוויה הלא נעימה?

 

[חוזליתה]

היי

אני מקווה שההרגשה המסריחה (סליחה על המילה) קצת מתחילה להעלם לה עם הכתיבה כאן. אני מאוד מזדהה עם מה שאת מתארת- התחושה הזו ש"כאילו" יש אנשים סביבך, חבר, משפחה, חברות, אבל עדיין אף אחד מהם לא באמת מבין מה עובר עליך, ואולי אין טעם גם לטרוח ולהסביר כי גם ככה לא יבינו אותך. לי לדוגמא יש חבר 4 שנים- 4 שנים ואני לא מסוגלת לשבת ולהסביר לו את התחושות שעוברות עלי עכשיו, באיזה שהוא מקום נראה לי שזה בגלל שאני מרגישה שהוא מצפה ל"חברה" מסויימת, שזאת לא אחת שהיה לה התקף חרדה, שקשה לה לנשום כי כואבת לה האצבע ושיכולה במצבה עכשיו גם לבכות מפרסומת בטלוויזיה..... גם אני סטודנטית, הלימודים שלי מצריכים ממני להוציא קרוב ל 5000 ש"ח בחודש, לא כולל שכר לימוד ובגלל כל המצב שבו אני נמצאת עכשיו אני לא עובדת... ועדיין אני הולכת לטיפול פסיכולוגי כי אני יודעת שאני חייבת את זה לעצמי, אני יודעת שאני חייבת לפתור את זה ולהצליח ללמוד מזה ולהתקדם הלאה. אל תשללי את זה בגלל כסף, אולי ההורים שלך יכולים לעזור לך, אם תדברי איתם ותסבירי להם כמה את צריכה את זה אני בטוחה שהם יבינו אותך וילכו לקראתך. שני דברים שלי מאוד עוזרים באופן מיידי, יוגה ושיאצו. טיפול שיאצו זה אחד הדברים הכי מרגיעים שיש וכמו שהמטפל שלי הציג את זה בפני שפעם הראשונה - "אחת מתופעות הלוואי של זה, זה שכל השרירים רפויים ומרגישים רגיעה בכל הגוף" מה יותר טוב מזה, שכל בוקר יהיו לנו תופעות לוואי שכאלו.... יוגה גם מאוד עוזר- תקני לך אפילו ספר ותתרגלי לך לבד בבית. אם בא לך לדבר, את מרגישה לבד וכד וכד, תכתבי אני כאן

 

[misplaced]

../images/Emo13.gif

כ"כ מכירה את כל ההרגשות האלו...אני עם החבר כבר קרוב ל5 שנים [חלקן בON &OFF] והוא חבר טוב שלי מגיל 16...ואין מצב...הסברתי חלקית, ראיתי שאין מבין..ואני מוצאת את עצמי משחקת את אותה חברה "מסויימת", כשאני בוכה, אני משתדלת שהוא לא יהיה בסביבה...והוא עדיין חושב שאני בוכה הרבה...

הרבה ממה שאני עושה מרגיז אותו, שאני לא עובדת כרגע...שאני מתרגשת בקלות [גם מפרסומות דביליות..] שאני חולה כל הזמן ושאין לזה הסבר רפואי [כמובן] הוא מתייחס לזה כאילו אני עושה דווקא או משו.... אז אני מכסה...מסתירה...לפחות משתדלת, כאילו אם הוא היה יודע מה באמת קורה אצלי בראש הוא היה לוקח את עצמו מזמן ומוצא לו אחת שתהיה מסויימת...שלא חרדה מכל שטות....וזה רק מגביר את התופעות ואת החרדות... כמה שאני מסתירה יותר, מדברת פחות, ככה אני ישנה פחות ומרגישה יותר רע.. אני כבר הרבה זמן חושבת על יוגה, הגיע הזמן לנסות

שיאצ'ו עשיתי לפני כמה שנים והיה מדהים...אבל שוב בעית הכסף, הורים שלי לא מאמינים בטיפול פסיכולוגי ושניהם במצב כלכלי גרוע ככה שאין ממש מצב לעזרה, אני גם לא רוצה לדבר איתם על זה....שידעו כמה שפחות, הם לא בדיוק כתף. בעניין הטיפול....אני מאמינה שאלך בסופו של דבר...פשוט יש כ"כ הרבה דברים שאני חולמת עליהם כבר שנים כמו ללמוד לנגן ופיתוח קול ואני כל הזמן אומרת לעצמי, בכסף הזה את יכולה לעשות את זה...ואפילו חשבתי שאולי זה ישפר את המצב...ואני כנראה לוקחת שיעור ראשון על הבס השבוע...[יותר זול מפסיכולוג..

] אבל אני כבר לא חושבת שזה יכול לבוא במקום.... אני נורא שמחה שמצאתי את הפורום הזה...עוזר לי נורא. תודה.

 

[חוזליתה]

ממממממ......

דבר ראשון אני שמחה לשמוע שהפורום עוזר לך. דבר שני, אני קוראת את מה שאת כותבת ואני מרגישה שאני קוראת תסריט שמישהו כתב על החיים שלי. אני חייבת לשתף אותך במשהו, אומנם הוא קצת קשה, לפחות לי. כשהיה לי את ההתקף חרדה חברה טובה שלי שעברה את זה והייתה במצב הזה שנה וחצי - ויצאה מזה - אמרה לי, "את יודעת למה זה? כי לא טוב לך עם החיים שלך". מאותו הרגע התחלתי לבדוק בזכוכית מגדלת כל פינה ופינה וכשאני קוראת את הדברים שאת כותבת אני שואלת את עצמי, למה מישהי צריכה להיות עם בן אדם כל כך הרבה שנים והיא אפילו לא יכולה לספר לו מה היא מרגישה????!!! (כמובן שאני שואלת את זה לגבי עצמי דבר ראשון) אני חושבת שזאת הנקודה שאת צריכה להתחיל לעשות דברים בשביל עצמך ואת מתחילה לעשות את זה בשיעור בס לדוגמא - כל הכבוד. סתם מתוך סקרנות- מה את מתחילה ללמוד? (לא חייבת לענות אם לא בא לך)

 

[misplaced]

../images/Emo13.gif עכשיו השאלה הבאה היא

איך אני מגיעה לנקודה שבה אני עושה דברים בשביל עצמי....את השיעור עוד לא קבעתי...ואפילו נלחצת מלהתקשר למורה [הגעתי אליו מהנט], אני אתקשר ואני לא מבינה למה מלחיץ אותי להתקשר...וכבר מעכשיו נלחצת משיעור שעוד לא קבעתי..

מרגישה מטומטמת....ואני גם תהיתי לגביי עניין הזוגיות... אני מתחילה ללמוד עיצוב תעשייתי...אחרי שחשבתי על קולנוע, משחק, צילום ואפילו וטרינריה..

עיצוב תעשייתי נראה לי מעולה

 

[חוזליתה]

../images/Emo9.gif

אל תחמירי עם עצמך, להרגיש לחץ מימשהו חדש זה טבעי לחלוטין כמעט לכולם זה קורה. אני מציעה לך לקחת כמה נשימות עמוקות ומרגיעות ופשוט להתקשר אליו. תעשי את זה איך שנוח לך, לבד או שיש מישהו לידך, במצב שאת מרגישה שיש לך הכי הרבה ביטחון. טיפ קטן שלי, כשאת מדברת איתו, תדברי כשיש לך חיוך על הפרצוץ, תראי זה עושה פלאים לשיחה, אפילו שהיא רק בטלפון- אנשים מרגישים את זה. איפה את מתחילה ללמוד? (גם אני לומדת עיצוב)

 

[misplaced]

את פשוט מתוקה ../images/Emo13.gif איזה כיף לי!

אני מתחילה ללמוד במכון אבני...איפה את לומדת?

 

[חוזליתה]

בוקר טוב ../images/Emo13.gif

תודה על המחמאה, כיף לשמוע שמישהו חושב ככה. אני לומדת בשנקר, אז לא נפגש שנה הבאה

 

[misplaced]

חשבתי ללכת לשם...אבל אין לי בגרות

ואני לא מתכוונת להוציא אחת, באבני שופטים יותר לפי הכישרון והיכולת, שם אני אוציא תואר [אם אחזיק מעמד] דרך האוניברסיטה הפתוחה... תגידי, שנקר זה לא לחץ מטורף?

 

[חוזליתה]

HEY AGAIN

גם לי אין בגרות, אומנם הבגרות היחידה שחסרה לי היא התעמלות אבל עדיין אין לי בגרות ועדיין התקבלתי לשנקר. כככככככככככןןןןןןןןןןןןןןן שנקר זה לחץ מטורף. אני בדיוק חוזרת מהפסיכולוגית שלי שרק עכשיו אחרי משהו כמו 10 פגישות שאני מנסה להסביר לה מה זה הלחץ של הלימודים האלה, היא באמת הבינה באיזה לחץ אנחנו שרויים בשנקר. עד שלא נמצאים בתוך הלחץ הזה קשה להבין אותו באמת ואני חושבת שאם את לומדת מקצוע שישנה אפשרות ללמוד אותו בעוד מקומות אז לעשות את הויתור ולא ללמוד בשנקר זו החלטה נבונה. אני פשוט לומדת משהו שאין עוד מקום בארץ שמלמד את זה וגם בחו"ל אין את אותה תוכנית לימודים.

 

[misplaced]

ניסיתי להתקבל...אבל האמת שמסיבה

שלא ממש ברורה לי אני לא אוהבת את שנקר.... אוליי בגלל הלחץ...ככה שדי זלזלתי בכל ההליך והעבודות שהייתי צריכה להכין גם קצת בגלל היחס שלהם כי מראש הם די גיחכו לי בפרצוף שאני מנסה להתקבל בלי בגרות, לא סיימתי תיכון בכלל בקושי הייתי בבצפר באופן כללי, צבא לא עשיתי... אז די שיעשע אותם כל העיניין....אבל הם בכיף לקחו 800 ש"ח דמי הרשמה... וגם זה אחרי שיחות עם ראש המגמה שבמקרה למד עם אחותי עיצוב תעשייתי... אני שמחה שאני לא הולכת לשם, לא הייתי עומדת במקום כזה, אני צריכה יותר חופש ובאני יש את זה או לפחות זה הרושם שהם עושים... אני בטוחה שתצליחי ומאחלת לך את כל הכיף שבעולם וכמה שפחות לחץ [אני בטוחה שגם לי יהיה לחץ...כל יום מ8 עד 17:00...ברר....אני כבר נלחצת ]

 

[חוזליתה]

דרך אגב

קראתי את מה שכתבת על השיעמום שעובר עליך היום... למה שפשוט לא תתחילי לשפץ את הבית?! זה עיסוק נהדר. תלכי, תקני איזה ז'ורנאל או ספר שקשור לעיצוב פנים. תשבי ותחשבי על מה בא לך לעשות, באיזה צבע בא לך לצבוע את הבית. תחשבי על פינת עבודה בשבילך לזמן הלימודים - זה ממש חשוב ללימודים. תנסי להכנס לזה ואם את צריכה עזרה אני כאן, אני לומדת גם עיצוב פנים.

 

[misplaced]

אוף...הלוואי שזה היה כ"כ פשוט...

זה בית שעמוס בג'אנק....שצריך קודם כל להעיף שזו משימה לא קלה גם לשני אנשים...אז בטח שלבד זה בכלל מסובך.... והשיפוץ הוא פסיכוטי...מדובר כאן על קירות שמתפוררים וצריך לגרד וממש לטייח מחדש, הבית ליד הים והלחות הורגת אותו.... אני יודעת לעשות את הדברים האלו ועבדתי בשיפוצים בעבר...אבל זו לא עבודה לאדם אחד...ובאותו בית אמא שלי גרה [כמה קומות מעל..] ותמיד יש לה מה להגיד על כל דבר והיא נורא מפריעה...לא יודעת, אני לא מסתדרת איתה.... אני צריכה פשוט לתפוס את החבר שלי ולהתחיל...הבעיה היא שהוא עובד כל יום עד הערב.... החלק הסופי יהיה תענוג...אבל עד אז...צריך לבנות שם מטבח וברדאק שלם...זה ים של עבודה...וכמובן שצריך גם כסף...אז בתור התחלה נחיה באילתור ולאט לאט נשפץ גם את הדברים הפחות דחופים....

 

[חוזליתה]

../images/Emo13.gif

התגובות האלו שקיבלת משנקר, זה מצחיק, אבל זה הקטע שלהם בבחינות כניסה. אין לי שמץ של מושג אבל הם כאילו בוחנים אותך תחת ליגלוג בשביל לראות איך אתה מתמודד עם זה - בכל מקרה אם לא הרגשת שם טוב אז לדעתי טוב עשית כי זה באמת לא המקום הכי מדהים עלי אדמות ללמוד בו וצריך המון כוח בשביל לשרוד שם. אני וחברה שלי תמיד צוחקות שהקטע של המכללה הזאת זה לראות אם הסטודנטים מצליחים לשרוד עד שנה ד ולהשאר ערים (כי שינה זה אחד הדברים שאתה מוותר עליו ברגע שאתה מתחיל ללמוד בשנקר). בכל מקרה, לגבי נושא קצת יותר מעניין, שיפוץ הבית שלך. למה שלא תתחילי בשרטוטים, בציורים של איך היית רוצה שזה יראה. אם יש לך בעיות כספיות אז אני אלופה באילתורים, את יכולה לכתוב לי על דברים שיש לך בעיה איתם ואני יכולה לנסות למצוא לך פתרונות זולים. חוץ מזה את לא מאמינה כמה דברים אפשר למצוא ברחוב ולשפץ אותם, ספות, שולחנות וכ'ד.... יש אנשים שעושים מזה מיליונים!!!!