חדשה כאן...

[דידי22]

חדשה כאן...

שלום שמי עדי, אני חדשה כאן ואני רוצה להתייעץ בבעיה שיש לי עם השותפה שלי. אנחנו גרות יחד כמעט חודשיים לאחר שלמדנו יחד שנה באוניברסיטה. הבעיה היא שהשותפה שלי, מקסימה ככל שתהיה סובלת ממספר בעיות שגורמות לה להיות חסרת אחריות בכל הנוגע להשכמות. דוגמא אחת מתוך המון, אתמול בבוקר היא הייתה צריכה לקום ב9 ובמקום זה היא קמה ב12 וחצי, דבר שגרם לה להפסיד 4 שעות משיעור מאד מאד חשוב. והלוואי וזאת הייתה הפעם הראשונה. כמובן שאני הרגשתי חרא לגבי זה שלא הערתי אותה אבל זה אחרי שקיבלתי הוראות מפורשות ממשפחתה לא לעשות זאת. ובכל זאת זה ממש קשה. אני יודעת שלא צריך להיות אכפת לי יותר מדי מזה שהיא לא קמה בזמן אבל בכל זאת, מעבר להיותה שותפתי לדירה היא גם חברה שלי ואני דואגת לה. היום בבוקר כבר כן הערתי אותה בידיעה שהיא שוב מאחרת ללימודים כי הערתי אותה ב9וחצי והיא התחילה ללמוד ב10. מטרידה אותי המחשבה שהעניין הזה גם מעיד על חוסר אחריות שלה באופן כללי מה גם שנמאס לי לקום בבקרים בגלל שהשעון המעורר שלה מצלצל והיא לא שומעת אותו,או שהיא כן שומעת אותו ופשוט מחליטה להתעלם ממנו. (או שהיא קמה מהמיטה, מכבה אותו וחוזרת לישון!!) כן, אני יודעת שאני צריכה אולי להתעלם אבל אני לא יכולה ואני זקוקה לפיתרון דחוף. קיוויתי שבעקבות אתמול היא תלמד את הלקח אבל היום היא שוב לא קמה בזמן. מה עושים?

 

[הדס האחרת]

לדעתי, לא להתערב יותר מידי

רוב האנשים ממש שונאים שמתערבים להם בחיים. תשאלי אותה פעם אחת אם היא רוצה שתעירי אותה או לא במקרים כאלו (איך המשפחה שלה קשורה לנושא?), ותפעלי על פי מה שהיא אמרה לך. אם היא מעדיפה להמשיך לישון ולפספס שיעורים - בעיה שלה, ובאמת שאין לך איך לעזור לה בנושא. ואם נושא הצלצולים של השעון מאוד מפריעם לך את יכולה להעיר לה על זה.

 

[קישקוש]

מסכימה.

תשאלי אותה. אם היא לא מעוניינת שתעירי אותה, אל תעירי אותה. האחריות על החיים שלה היא רק שלה. אפילו אם היא החברה הכי טובה שלך. בנושא השעון המעורר- היתה לי בעיה דומה עם אחותי (כשעוד גרנו באותו חדר אצל ההורים). היא היתה מכוונת לשעה מסויימת ואז מפעילה את ה'נודניק' של השעון שהיה מצלצל כל 10 דק' למשך כשעה.. (כמובן שזה היה בבקרים החופשיים שלי, כשרציתי לקום ממש מאוחר..). פעם אחת ממש התרגזתי וקמתי וצעקתי עליה שזה נורא מעצבן ושזה מפריע וגוזל לי שעות שינה יקרות! מאז היא כבר לא היתה מפעילה אותו. היא הבינה והפנימה ומאז היה לי שקט.. (מה גם שהיא התחתנה אחרי איזה חודשיים..) בהצלחה!

 

[חצישלישרבע]

נשמע שיש כאן שני דברים

לפני הכל, ברוכה הבאה

. תרצי כוס

? עכשיו, אחרי שהתיישבנו בנוחות, הנה דעתי: מההודעה שלך עולה כי יש כאן שתי סוגיות נפרדות: 1.) חוש האחריות שלה. 2.) השעון המעורר. אני אתחיל מהשעון: את יכולה לדבר איתה לגבי השעון המעורר ולהסביר לה שזה מפריע לך, כך שגם אם היא לא מתכוונת לקום לפחות שתשתדל לכבות אותו מהר, כדי שתוכלי לישון. בתכלס, גם אם היא בוחרת שלא לקום, מותר לה לשים לעצמה שעון מעורר, ולכן כל השיחה הזו היא במטרה להשיג יותר התחשבות בך. אתן חברות ולכן בטוח שיהיה לה חשוב להקשיב בעניין הזה, ואולי באמת ימצא סידור בשיחה הזו. עכשיו, לגבי חוש האחריות שלה: תשמעי, דעתי היא שזה לא עניינך. אני מבינה שאת חברה שלה, ושאת רוצה לעזור לה, אבל היא כבר ילדה גדולה. היא יודעת שהיא סטודנטית, היא יודעת מתי יש לה שיעורים, והיא עושה את הבחירות שלה לעצמה. אני גם לא חושבת שבזה שאת מעירה אותה ודואגת שהיא תגיע לשיעורים את עוזרת לה (למרות שהכוונה היא ללא ספק טובה) - פשוט כי מגיע השלב שבו צריכים ללמוד על טיבה של אחריות אישית. בעיני זה ניצול לנפנף חלק מהאחריות האישית, מתוך מחשבה או ידיעה שיהיה מישהו שידאג "לסדר" את הבלגן שלך. זה אולי טוב כשאתה בן 5 ולא מתחשק לך להחזיר את הקוביות למקום, אבל את אינך אחראית, בשום מובן, למידת ההצלחה שלה בלימודים. אני מבינה את הרצון של המשפחה שלה שהבחורה תתאפס על עצמה ותתחיל לדאוג בעצמה לשעות הקימה שלה, ולדעתי את באמת צריכה להניח לה להמשיך לישון אם היא בוחרת בכך. מבחינת השותפות שלכן, את צריכה להיות עם אצבע על הדופק לגבי התשלומים והחובות המשותפות. כל עוד היא עומדת בכל אלו, תהיי החברה שלה, אבל אל תקחי על עצמך את התפקיד של לחנך אותה. זה לא תפקידך - וזה גם לא יעזור לחברות שלכן.

 

[ailag]

הערה: זו לאו דוקא חוסר אחריות

גם לי זה קורה, ולא משנה כמה חשוב הדבר שלקראתו אני מתעוררת או כמה ישנתי. זו לא בחירה. או שהשעון מעיר אותך, וגם אם הוא בצד השני של החדר והלכת עד אליו וכיבית אותו, את אומרת לעצמך שאת ערה ועוד חמש דקות תקומי.. או שאת אפילו לא יודעת מה את עושה. לפעמים את בונה סיפור סביב השעון - היום בבוקר למשל חשבתי שאני עושה אילו שהם ניסויים סביבו. פעם אחת הוא צלצל, פעם אחת לא, וסיימתי את הניסוי שמחה וטובת לב. איחרתי בשעה ורבע. זה לא שלא רציתי, באותו שלב של הערות לא הבנתי מה קורה.. כאן מגיע החלק בו אני אומרת איך פותרים את זה, אבל אין לי מושג. ובאיזה שהוא שלב צריך (לי, לשותפה) שיפסיק קצת להיות אכפת מהפסדת השיעורים אחרת גם מרגישים ממש ממש רע במשך היום.

 

[חצישלישרבע]

אבל זה העניין

אני לא באה להטיף לך לגבי מידת החשיבות של שיעורים, בטח לא כשאני מבחירה כמעט אף פעם לא הייתי מגיעה, אבל זה כן עניין של בחירה: לו היה לך מאוד חשוב ואכפת להגיע בזמן לשיעורים - היית מתעוררת ומגיעה בזמן. כפי שאת מקפידה להתעורר לבחינות, כפי שתקפידי להתעורר בזמן אם יש לך ראיון עבודה או תור לבדיקה, או כל דבר אחר שיעצבן אותך לפספס. אם זה לא גבוה בסדר העדיפויות, ניחא. כל אחד עושה את הבחירות שלו. אבל זה בטח לא אומר שהיא צריכה להפוך להשכמה הקבועה ולגרור את חברה שלה מהמיטה.

 

[ailag]

אבל זה לא זה

זאת בדיוק היתה הנקודה שלי בכל ההודעה. זה שאני (לא יודעת בקשר לשותפה, נראה לי שגם) לא קמה זה לא בגלל שלא אכפת לי מהשיעורים. ואני לא מבינה למה אנשים מבחוץ, שלא יודעים מה אני חושבת או כמה אני בהכרה כשאני מתעוררת, מתיימרים לקבוע שזה חוסר אחריות ושאם זה היה חשוב ואכפת לי הייתי מצליחה. זה כאילו שתגידי לי שאם מספיק חשוב לי לשחק כדורסל אני אגיע להיות בגובה שני מטר. זה נורא יומרני, במיוחד כשלא מכירים את המקרה לפרטי פרטיו. *גליה, שלא אוהבת שאנשים מספרים לה מה היא באמת חושבת ומה לא, כי היא לא ידעה או ששיקרה*

 

[קישקוש]

אחותי, זה עניין של אחריות..

לא משנה כמה תצדיקי את עצמך, זה עדיין עניין של סדר עדיפויות. אם יהיה לך מבחן מאוד חשוב שאם תפסידי אותו תצטרכי לחזור על שנה שלמה באוניברסיטה- את תקומי בזמן, ואת תהיי עירנית כמו שד. אז אולי איכפת לך מהשיעורים, אבל כנראה שלא מספיק בשביל לאסוף ת'עצמך בבוקר וללכת אליהם.. אנחנו לא מספרים לך מה את חושבת. אנחנו מנסים להאיר לך את המציאות..

 

[דידי22]

מבחנים...

גם שהיה לה פסיכומטרי הייתי צריכה להעיר אותה 45 דקות לפני שהמבחן התחיל. אבל, תודה רבה על כל התגובות. נראה לי שאני פשוט לא אעיר אותה בבקרים ומה שיקרה מכאן הלאה זו כבר באמת בעיה שלה.

 

[ailag]

א. אני לא אחותך

ב. תשמעי, תגובה כמו שלך נשמעת לי כמו תגובה שנובעת מחוסר ביטחון. את לא מכירה אנשים כמוני ולכן את קצת מפחדת, קצת נרתעת, אבל תנסי לצאת קצת מההסתגרות ולנסות לקבל אנשים שונים ממך. אני יודעת שקשה להבין שיש שונים ממך, את לא רגילה לזה, אבל עם קצת מאמץ את תצליחי.

 

[xslf]

זה לא רק אחריות- זה גם עניין של ביו

ביולוגיה. יש אנשים שהשעון הביולוגי הטבעי שלהם פשוט לא מתאים לבוקר. הם עירניים ופעילים הרבה יותר בערב. אנשים כאלה, לא משנה באיזה שעה ילכו לישון בלילה לפני, תמיד יהיה להם קשה לקום בבוקר, בלי קשר כמה זה חשוב להם. אני לא יודעת אם זה המקרה המדובר כאן, אבל בהחלט יש מקרים כאלו, והם פחות נדירים ממה שאפשר לחשוב (אגב, לפעמים טיפולי אור עוזרים. הרבה פעמים לא, והפתרון לטווח ארוך הוא פשוט למצוא עבודה שמתאימה לשעון הביולוגי. ויש מספיק עבודות בהם עובדים בערב/לילה).

 

[דידי22]

ביולוגיה...

יכול להיות שיש משהו במה שאת אומרת אבל... גם אני לא בן אדם של בוקר. מבחינתי השעה 9 היא עדיין לפנות בוקר אבל כשאין ברירה אני קמה כמו גדולה גם לפני... יכול להיות שזה עניין של חוסר רצון? הרי, הרבה יותר קל לשכב במיטה ואחר כך להתבאס שלא קמנו בזמן מאשר באמת לקום.

 

[חצישלישרבע]

לא התיימרתי לכלום

הבעתי דיעה. לא שפטתי, לא קבעתי שום דבר, ואני לא רואה סיבה לקחת את מה שאמרתי ללב: כל מה שאני אומרת הוא, שאם משהו מספיק חשוב - אז דואגים לכך מראש. נניח את טסה מחר לחופשה לחודש במקום בו נורא רצית לבקר. הטיסה וכל הנסיעה עלו לך ימבה כסף, וגם את יודעת בוודאות שיש שם שפע של בחורים חתיכים, והקטע שלהם הוא בחורות מישראל. חוץ מזה, השוקולד שם מעולה. האם את רואה איזשהו תרחיש אפשרי בו את לא דואגת ומוודאת שמה שלא יהיה, את עולה על הטיסה ? האם את באמת אומרת שזה עניין הסתברותי, ואו שתהיי על הטיסה או שלא, וזה לא לגמרי תלוי בך? עכשיו, אני לא ממשילה כאן שיעורים בפיזיקה לאיזו חופשה חלומית. כפי שאמרתי בהודעתי מקודם, אני מאסתי בלהגיע לשיעורים די מהר בעצמי. אבל יש כאן עניין של סדרי עדיפויות. אם זה חשוב, אם זה קריטי, אם עושים את החשבון ואומרים "זה משהו שאני חייב לעשות" - אז מגיעים. ובעניין הכדורסל - אם זה מספיק חשוב למישהו, הוא מתאמן ומתאמן ומתאמן. הוא לא יהפוך להיות בגובה שני מטר, ויכול להיות שלמרות כל האימונים הוא עדיין לא יקפוץ מי יודע מה גבוה ויקלע די מחורבן - אבל הוא ישתפר.

 

[ailag]

לא התיימרת?

אני אמרתי במפורש שזה לא קשור לחוסר אחריות, ואת הגבת ב"לו היה לך מאוד חשוב ואכפת להגיע בזמן לשיעורים - היית מתעוררת ומגיעה בזמן". תסלחי לי , אבל זו פשוט חוצפה. את מנתחת אותי בפסיכולוגיה בגרוש, וקובעת ששיקרתי בהודעה שלמעלה, ושאת - חציש - את יודעת שאני לא מתעוררת כי זה לא חשוב לי. אני טענתי את ההפך, למה? כי אני בהכחשה? כי אני לא מכירה את עצמי טוב כמוך? את הכתבת לי את המחשבות. את שפטת, את קבעת, ואני בהחלט רואה סיבה לקחת ללב. גם קישקוש שם, אותו סיפור. נניח שאני טסה מחר .. אם הטיסה היא ב8, אני אגיע אליה ב8 וחצי. יש לי עכשיו קורס בשפת הסימנים כל שבוע (השבוע הוא נגמר), היה שיעור אחד שהגעתי אליו בזמן. זה כשאני ממש נהנית בקורס, חשוב לי להיות בו (אם אני מפספסת את ההתחלה המורה תדבר במילים שאני לא יודעת) והמורה שמה לב כשאני מאחרת וכבר העירה לי. and yet אני מאחרת. לא מתעוררת. בצבא הייתי בקורס בסיסי של שלושה חודשים. שלושה ימים רצוף לא התעוררתי בזמן ונתנו לי עונש להגיע שעה לפני כולם וללכת שעה אחרי כולם למשך כמה ימים. ביום אחרי שריציתי (הסמל התורן ויתר לי קצת על איחורים) את העונש - לא התעוררתי ואיחרתי. קיבלתי ריתוק ארוך על החמשוש שאז היה היחיד בקורס. סבלתי נורא בריתוק. אחרי הריתוק המשכתי לאחר. לקחתי מוניות לבסיס בגלל זה. אח"כ איחרתי שוב ונתנו לי עוד ריתוק (קצר). אחרי הריתוק איחרתי עוד פעמיים אבל בגלל תפקיד שהתנדבתי לו העלימו עין. את חושבת שלא היה לי חשוב להגיע בזמן ולא לאחר? לא התעוררתי. עדיין לא מאמינה לי? זה לא שלא חשוב לי להגיע למקומות, פשוט קשה לי יותר לקום. בעניין הכדורסל: מה אם יש תנאי על הגובה של בנאדם כדי להכנס לנבחרת? אם הוא מספיק ירצה הוא יגיע לגובה הזה? לא. מצחיק שכולם אומרים שזה בסדר שדיסלקטים מחליפים אותיות, זה בסדר שדיסגרפים כותבים גרוע, זה בסדר שדיסקלקולים עושים שגיאות בחישובים - אבל אם מישהו תמיד מאחר לכל מקום, ולא סתם אלא לא מצליח להתעורר ברמה כמו שאני או דידי תיארנו - אז הוא חסר אחריות והוא לא בסדר וזו בעיה שלו.

 

[mipo]

סליחה שאני מתערבת

אבל בתור מישהיא שסבלה מדיסלקציה- החלפת אותיות, קשיים בכתיבה (מזל שיש מקלדת), וכו', אני יכולה להבטיח לך שבעיות מהסוג הזה הן באמת פתירות. אם את משווה את הבעיה שלך לדיסלקציה מסוג כלשהוא, ובכך בעצם מרימה ידיים ואומרת: זאת בעיה פיסיתֿ/רפואית/מנטלית שאינה בשליטתי, את מוותרת מראש על פתרונות אפשריים. ובכן, הטיפול בבעיות של דיסלקציה לוקח המון זמן, והוא ארוך ומתיש, אבל שוב, כפי שכבר כתבו לך, הכל תלוי בכוח הרצון שלך. כיום אני מסוגלת לכתוב בלי שגיאות כמעט (אומנם לאט-לאט-לאט, אבל בכל זאת) ולקרוא בקצב מתקבל על הדעת, גם אם איטי מרוב האנשים. אם הקושי להתעורר גורם לך כל כך הרבה בעיות ואי נוחות, לא שווה לנסות ולעשות משהוא בקשר לזה? אם מצאו טיפולים לדיסלקציה, בטח מישהוא מתעסק גם בטיפול בבעיה מהסוג שלך יש.

 

[ailag]

-=-=-

לא אמרתי שהבעיה לא פתירה, וגם אני שונאת כשדיסלקטים וכו' מציגים את עצמם בתור "מפגרים וגאים בזה" במקום להתמודד. ("מפגרים" כי הם נוטים גם להגזים בתיאור חומרת הלקות הרבה פעמים, הם לא באמת מפגרים). אבל כמו שבדיסלקציה יש קושי לכתוב נכון, כך גם כאן יש קושי להתעורר בזמן. כמו שאנחנו מתחשבים בקושי של הדיסלקטים, אני טוענת שיש להתחשב בקושי של בעלי הבעיות בשינה - בתור צעד ראשון לא לדבר עליהם כמו שדיברו פה. מעולם לא אמרתי "בעיה פיסיתֿ/רפואית/מנטלית שאינה בשליטתי", מעולם לא ויתרתי מראש על פתרונות אפשריים, אני רק נתתי את המקרה שלי בתור מקרה שאולי דומה לזה של השותפה של דידי, כדי להראות את הצד השני ואת הקושי שלו. נתתי את הדוגמה שלי בקושי להתעורר כקונטרה לטענה שמי שלא מתעורר בזמן הוא חסר אחריות, נתתי דוגמה למצב בו אי ההתעוררות לא קשורה לחוסר אחריות, בשום מקום לא העליתי את הטענה שזה לא פתיר.

 

[ailag]

התנצלות קטנה

אני רואה שהשתמשתי בדימוי חריף מדי וכך הוא לא התאים למה שרציתי לבטא .. רציתי להראות קושי חזק והשתמשתי בדימוי הגובה, שהוא לא קושי חזק אלא אי יכולת. אז לא התכוונתי שם להראות אי יכולת מוחלטת אלא רק קושי.

 

[יעל ארבל]

גם אני רוצה להגיד משהו

קודם כל, זה ידוע שיש אנשים שהשעון הביולוגי שלהם שונה מאחרים, ואפילו קראתי מחקר שהרפואה אכן מתייחסת לכך כהפרעה ביולוגית. אלו אותם אנשים שיהיו ערניים ביותר בשעות הלילה המאוחרות, ולא יהיו מסוגלים לפתוח את העיניים לפני הצהריים. יש לזה טיפול עד כמה שאני יודעת, הן טיפול רפואי והן התנהגותי. עכשיו כמה שאלות: האם זה מפריע לך כיום מאוד במידה שהיית רוצה לשנות את זה ולטפל בכך? אם כן, יש מה לעשות בעניין. אבל, וזה בנושא שדידי העלתה - רק לאחר שהשותפה שלה תחליט שהיא רוצה לטפל בזה, יהיה טעם לעזור לה להתעורר. כל עוד היא לא מביעה עניין בכך, שום דבר לא יעזור. שאלה חשובה נוספת - האם את מאחרת גם לפגישות באמצע היום ולא רק בבוקר? זו שאלה חשובה בעיניי, כי היא מעידה על קיומה של בעיה אמיתית. (גופנית/ביולוגית). אני פעם הייתי מאחרת כרונית. איחרתי לעבודה, ללימודים, לפגישות עם חברים, ולא איחור של כמה דקות - אלא שעות. האיחורים שלי פגעו בי והפריעו לי נורא. ננזפתי בעבודה, הפסדתי לימודים, חברים שלי כעסו עליי, הפסדתי התחלות של סרטים, מופעים, סבלתי מזה מאוד. אבל האיחורים במקרה שלי לא היו קשורים רק לבוקר ולא רק להתעוררות. אצלי הם היו בעייה התנהגותית טהורה. בסופו של דבר החלטתי שזה שווה מאמץ לשנות את זה והיום אני לא מאחרת בכלל, אפילו לפעמים מתעצבנת שמאחרים לי. שורה תחתונה: זו אכן עשוייה להיות בעייה כמו שדיסלקציה זו בעייה, אבל כמו שלדיסלקציה יש פתרונות, ורובם קשורים להשקעת הרבה מאוד מאמץ, כך גם עם איחורים וקושי להתעורר בבוקר.

 

[xslf]

הטיפולים שיש כיום להפרעה הביולוגית

לא מאוד יעילים. בדרך כלל הרופאים ממליצים אם אפשר, פשוט למצוא עבודה/לקבוע תוכניות שמתחשבות בשעון הביולוגי.

 

[פני בובה]

לא מדוייק

אני בעבר טופלתי במרפאת שינה וניתנו לי כמוסות "מלטונין" במינון שתאם לגוף שלי, שסידרו לי את השעון הביולוגי. הטיפול עצמו ניתן במסגרת קופ"ח ורק הכמוסות עולות כסף ולא סכום כזה היסטרי.