חדשה, נראה לי ��
היי לכולם, וחג סוכות שמח ��❤
שמי תמר, אובחנתי כאישיות גבולית לפני חודשיים פחות או יותר.
למעשה, ידעתי את זה על עצמי כבר שנים לפני אבל כשבחרתי להעלות את החשד, התגובות היו שונות ואף אחד מהן לא הייתה מקבלת או מנסה לחשוב שאולי יש משהו בדבריי... היו אומרים לי כמו "אני מכירה אותך את הכי לא... זו הפרעה קשה, את סתם מגזימה..."
עד שיום אחד הגעתי לקיצון (לא בפעם הראשונה) אך הפעם מול מישו שהעלה בדעתו לאשפז אותי והסכמתי. שם בבית חולים הפסיכיאטרי אושפזתי למשך שבוע במחלשה סגורה ושחררו אותי בתנאי שבאה למעקב... אז בסדר דיי שמחתי שקראתי את הסיכום והאבחון, לפחות ידעתי שאני לא סתם משוגעת שמחפשת שמות לשיגעון שלי, אלא סוף סוף נתנו שם לפצע שמוציא ממני את אותה מפלצת.
לאחרונה התגרשתי, ובחיי לא מצאתי מערכת יחסים עם מי שמסוגל להבין אותי, או להכיר את מה שיש בי מבלי להבהל ולברוח.
מודה שאני מוציאה את החרדות מול אנשים בלי פרופורציות ובלי להצליח לווסת את עצמי. אבל עכשיו שאני מטופלת... חשבתי שיהיה לי יותר קל בזכות העובדה שיש שם לבעיה. אבל עדיין לא מצליחה להבין, איך ומתי בעצם אני אמורה לספר לבנאדם שאפגוש בפעם הבאה... שיש לי אבחון, שאני צפוייה לנפילות קשות, ושיצליח להבין שאני לא עוד אחת שאומרת, תזהר אני משוגעת ויקח את זה כמו... טוב כולן אומרות שהן משוגעות, ויצליח להבין את מה שקורה כשאני נופלת... בלי להבהל, בלי לברוח, ובלי לכעוס עליי כשאני מבקשת את העזרה או את החיבוק בדרכים שכנראה קשה להבין...? איך להתמודד עכשיו? איך אני עוזרת לאנשים להתמודד איתי? ��
היי לכולם, וחג סוכות שמח ��❤
שמי תמר, אובחנתי כאישיות גבולית לפני חודשיים פחות או יותר.
למעשה, ידעתי את זה על עצמי כבר שנים לפני אבל כשבחרתי להעלות את החשד, התגובות היו שונות ואף אחד מהן לא הייתה מקבלת או מנסה לחשוב שאולי יש משהו בדבריי... היו אומרים לי כמו "אני מכירה אותך את הכי לא... זו הפרעה קשה, את סתם מגזימה..."
עד שיום אחד הגעתי לקיצון (לא בפעם הראשונה) אך הפעם מול מישו שהעלה בדעתו לאשפז אותי והסכמתי. שם בבית חולים הפסיכיאטרי אושפזתי למשך שבוע במחלשה סגורה ושחררו אותי בתנאי שבאה למעקב... אז בסדר דיי שמחתי שקראתי את הסיכום והאבחון, לפחות ידעתי שאני לא סתם משוגעת שמחפשת שמות לשיגעון שלי, אלא סוף סוף נתנו שם לפצע שמוציא ממני את אותה מפלצת.
לאחרונה התגרשתי, ובחיי לא מצאתי מערכת יחסים עם מי שמסוגל להבין אותי, או להכיר את מה שיש בי מבלי להבהל ולברוח.
מודה שאני מוציאה את החרדות מול אנשים בלי פרופורציות ובלי להצליח לווסת את עצמי. אבל עכשיו שאני מטופלת... חשבתי שיהיה לי יותר קל בזכות העובדה שיש שם לבעיה. אבל עדיין לא מצליחה להבין, איך ומתי בעצם אני אמורה לספר לבנאדם שאפגוש בפעם הבאה... שיש לי אבחון, שאני צפוייה לנפילות קשות, ושיצליח להבין שאני לא עוד אחת שאומרת, תזהר אני משוגעת ויקח את זה כמו... טוב כולן אומרות שהן משוגעות, ויצליח להבין את מה שקורה כשאני נופלת... בלי להבהל, בלי לברוח, ובלי לכעוס עליי כשאני מבקשת את העזרה או את החיבוק בדרכים שכנראה קשה להבין...? איך להתמודד עכשיו? איך אני עוזרת לאנשים להתמודד איתי? ��
