חדשה פה

[חניי האחת]

חדשה פה

היי, אני חדשה כאן..ונראה לי שאני עוד אתייעץ כאן הרבה..כי קראתי כאן קצת עכשיו, וסה"כ נראה שהפורום הזה ממש יכול לעזור לי. הגעתי לכאן בעצם מתוך חוסר אונים. חיפשתי את הפורום המתאים ביותר לכתוב על הבעיה הזו, ונראה לי שמצאתי את המקום (אם לא, תקנו אותי). הבעיה היא בעצם של חברה שלי. חברה ממש טובה שלי, שאני כ"כ רוצה לעזור לה ואי אפשר. היא לא נותנת לעזור לה. ואני עומדת מולה, ואני חסרת אונים. כן, בפירוש ככה. היא אומרת שנמאס לה. נמאס לה מהחיים האלה, מהחברות הצבועות שלה, מהבנים שזרקו אותה..מכמה שהכל חרא בעולם הזה. היא ממש לא שמנה..והיא נכנסה ל"דיאטה" איומה עכשיו. הייתי קוראת לזה הרעבה עצמית. דיברתי איתה עד עכשיו בטלפון, מ1:00 בלילה אנחנו מדברות..ואני מבקשת מנה שתפסיק עם השטויות שתלך לפחות לשתות עכשיו, ושאני לא יישב לה על הראש.. ואין לה כוח אפילו לזוז לשתות. ואני בוכה לה בטלפון, ומתחננת לה שתקום, שתשתה..אבל אין לה כוח לזוז.. והיא אומרת לי כמה שהראש שלה מסתובב, וכמה שהיא מרגישה רע...אבל היא אומרת "ותראי, עם כל זה..ממש לא אכפת לי..לא אכפת לי מה אני מרגישה ומה יקרה לי עד מחר..פשוט לא אכפת לי.." אני מרגישה שהיא נאבדת לי מבין הידיים. והיא ילדה מדהימה. אפילו יותר מידיי מדהימה..מספיק לה להכיר בנאדם רק חצי יום..לדעת שהוא מעשן, ולהתחיל לדאוג לו. כאילו היא מכירה אותו שנים. אכפת לה מכולם, היא טובה מידיי..היא כתבה לבחור אחד שהכרנו מכתב על כמה הוא מזיק לעצמו, וכמה שהיא יודעת שהיא תשמע מהבנות המטיפות האלה, ושאולי הוא ייצחק עליה..אבל זה לא אכפת לה, כי היא באמת דואגת לו.. היא עישנה פעם, ונגמלה..ועכשיו היא מתחילה לחזור לזה..אפילו שהיא מודעת לכמה שזה רע... היא מכניסה את עצמה לכל כך הרבה בעיות שאני אישית כבר עברתי אותם..ואני כ"כ לא רוצה לראות אותה מגיעה למצב שלי..אני יודעת כמה קשה יהיה לה לצאת מזה אח"כ..אני יודעת כמה קשה היה לי לצאת מזה.. אני פשוט נואשת. דיברתי איתה שעה וחצי בלי יכולת לעזור לה. יותר שמעתי אותה מאשר ייעצתי לה. דאגתי רק להזכיר לה כמה יש אנשים שאוהבים אותה, ושאם ייקרה לה משהו אני לא אסלח לעצמי אף פעם.. ושאם היא רק תפתח את העיניים היא תראה שיש המון דברים יפים בעולם הזה..שאולי היא לא הבחינה בהם קודם.. ושהיא רק בת 16, והיא לא ראתה עדיין את העולם באמת..היא עוד לא יודעת מה זו אהבה אמיתית, מה זה ללדת ילד..ולראות את החיוך על הפנים שלו, ולדעת שהוא שלך.. וכמה שאני יודעת שעכשיו הכל חרא, ושאני מבינה אותה..אבל היא תראה שזה יעבור.. אבל לא יודעת, אני מרגישה שלא עזרתי לה מספיק. ואני פוחדת שייקרה לה משהו..היא לא דואגת לאכול..וכבר היום היא הייתה נשמעת על הפנים

אני ממש מפחדת שהמצב יילך ויתדרדר מבלי שאני יוכל אפילו לעזור לה עם זה... ואני כל כך אוהבת אותה..היא כל כך חשובה לי... אני נואשת.

מישהו יכול לעזור לי? או לה, יותר נכון...? זה דיי דחוף.. תודה מראש, וסליחה על האורך..

 

[הסמיילית]

לדבר בטלפון לא יעזור

תלכי אליה הביתה! תעזרי לה מקרוב! הייתי אומרת לך לדבר עם ההורים שלה אבל יש הורים (בלי הכללות ובלי רמזים) שכלכך נבהלים כשלילד שלהם קורה משהו כזה, שהם חושבים שרק אם הם יפחידו אותו או יבהילו אותו ממש הוא יחזור ל"דרך הישר". אז הם פשוט צועקים, מענישים, ומתנהגים לא ברגישות וזה ממש לא מה שהחברה שלך צריכה!! ההורים שלה רגישים? מבינים? היא קרובה אליהם? (למרות שאני בספק) מה התחביבים שלה? תעסקו ביחד בתחביבים שלה, שלכן, שתתעודד קצת.יכול להיות שאפילו קצת נוסטלגיה תעשה לה טוב. להיזכר ב"ימים הטובים", כזה .

 

[חניי האחת]

תודה..

אני באמת חשבתי על ליסוע אליה..אבל באותו רגע, ב12 בלילה אין לי כ"כ איך להגיע עד אליה..היא גרה בעיר אחרת. אז ניסיתי לפחות לעודד אותה עד כמה שאני יכולה.. העניין הוא, שאין לה אמא..שבד"כ האמהות הן אולו שדואגות שהילדים יאכלו. היא חיה לבד, עם אבא שלה..שרוב הזמן לא בבית.. ואין לי כ"כ שיחה איתו..ז"א אני יכולה לדבר איתו, אבל אני בספק עד כמה הוא יוכל לעזור לה.. אני יכולה רק לנסות. אני ייקח את העיצה של לעסוק בתחביבים שלנו, ולעודד אותה כמה שאני יוכל... הרבה הרבה תודה על התגובה..

 

[הסמיילית]

התכוונתי

שתסעי אליה היום. לא ב-12 בלילה. ובקשר לנוסטלגיה: אני מוצאת שאותי זה מאוד מעודד להיזכר בכל מיני פאדיחות שלי ושל אנשים שקרו לפני כמה שנים, או קטעים או משפטים, או אפילו להסתכל בתמונת סוף שנה מכיתה ד'. ולצחוק על כל הילדים שהיו קטנים.

 

[ורדונה2]

מותק,

חולי אנורקסיה הכרוניים ביותר שלוקים במחלה, בד"כ יעשו הכל כל-מנת לשמור את ה"סוד" של המחלה איתם. כי הירידה במשקל היא מטרה, והסבת תשומת ליבם של אנשים למטרה תוביל לעיכוב שלה. יכול להיות שהילדה לוקה בדיכאון, אבל לפי מה שאת אומרת- מבחינת נפשית לפחות- המצב שלה בתור חולת אנורקסיה הוא לא בלתי הפיך. האנורקטים בד"כ מתאפיינים בפחד מאוכל ודימויים מעוותים שלו, והם לא נוהגים לפזר תיאורים של המצב הפיזי והנפשי הגרוע שלהם, וגם במצב שלהם אפשר לטפל בזה. חברה שלך לא תרצה את זה, אבל זה אמור להיעשות בכפייה. תספרי להורים שלה על המצב שלה. תגרמי להם לקחת אותה לבית חולים לעשות בדיקות ולמצוא לה פסיכולוג/ית. רק עדיף שהמטפל/ת שלה לא יהיה/תהיה בבי"ח, כי אני מתארת לעצמי שזה יהיה לה משפיל להיכנס פעם בשבוע או יותר למחלקת "הפרעות אכילה".

 

[חניי האחת]

קודם כל תודה,

אני לא חושבת שזה הגיע עד מצב של אנורקסיה. אני רק מפחדת שהמצב יחמיר ויגיע לבלתי הפיך. ניסתי לשאול אותה אתמול אם היא רוצה שאני ידבר עם מישהו והיא ממש מחתה בתוקף. היא אמרה שאם אנייספר למישהו היא ממש תכעס עליי. אס מצד אחד אני ממש רוצה לעזור לה, ומצד שני אני לא רוצה שהיא תרגיש שאפילו אני בגדתי באימון שלה.. דווקא עכשיו, כשהכל קשה לה. מה אתם אומרים? אולי זה לא כ"כ חמור והיא תוכל לצאת מזה בלי איש מקצוע? איבדתי את היכולת לחשוב בהגיון..

 

[tofil]

....

הרעבה עצמית = אנורקסיהה... את חייבת לעזור לה לדעתיי... אני חושבת שכדאי תספרי את זהה... כי לדעתי עדיף לעזור להה... ושזה יפגע באמון.. מאשר שהאמון שלה ישאר אבל היא לא... היא לדעתי לא תוכל לצאת מזה בלי עזרה חוץ ממך... היכולת לשוב בהגיון תלויה במצב... והמצב שלך הוא מאוד רגישש... את צריכה לעשות מה שנכון וחשוב...

 

[ורדונה2]

לאו דווקא

אנורקסיה זאת לא מחלה שמתחילה ונגמרת בהרעבה עצמית. יש לה דפוסי התנהגות, דפוסי מחשבה ותפיסה מסוימים ומעוותים. מלבד זה- מסכימה איתך. הפיתרון במצב כזה לא אמור למצוא חן בעיניי החברה שלה, אלא הוא אמור להיות יעיל ותו לא יותר.

 

[ריקושט היחידה]

ניסיון במצב דומה

תקשיבי מתוקה המצב שאת נמצאת בו הוא קשה , אני מבינה את החוסר אונים שלך כי הייתי בו כשחברה שלי הייתה במצב דומה , במצב שלה תמכנו בה המון ועבר לה אחרי הרבה שנים למרות שהיא לא חזרה לאכול כמו מקודם אב ל היא בריאה ולא חזרה לתסמינים שליפני , חשוב שתני לחברה שלך תמיכה והרבה תמיכה , תדברי איתה תכריחי אותה לאכול ,תתחילי בקטן וכן אם תצטרכי לפנות לגורמים חיצוניים על מנת שתבריא תעשי את זה גם אם זה אומר שהיא לא תסלח לך , השאלה עד כמה חמור זה ואת זה רק את יכולה לדעת....הכי חשוב תתמכי בה ותהיי שם בשבילה כשתצטרך .... מאחלת לך בהצלחה

 

[B L I M P]

תסלחי לי - אבל זה ממש שטויות ועשוי לפגוע

בילדה. הורים עדיף לא לערב. בד"כ הם יחמירו את המצב. הילדה לא באמת חולה עדיין ואם היא מדברת עם החברה משמע יש לה דכאון. להרבה ילדים יש את זה בגיל ההתבגרות והרוב המוחלט יוצא מזה. אם הילדה רצתה שהוריה ידעו על המצב היא היתה מספרת להם לבד. ההורים בטוח לא יצליחו לטפל וכל פעולה שלהם רק תרחיק את הילדה. החברה נשמעת ילדה חכמה עם דכאון של גיל ההתבגרות. זה קורה להרבה אנשים. אני מבינה שזה מדאיג את הכותבת כי היא ילדה קטנה בעצמה שרואה את חברה שלה ודואגת אבל אין ממש משהו שהיא יכולה לעשות מאשר להיות שם בשבילה. אם אותה חברה היא חכמה כמו שהכותבת טוענת היא כנראה תבין שעדיף לא לפגוע בעצמה. היא תעשה קריאות לעזרה עד לשלב שהיא תבין שזהו, צריך עזרה. ולא, זה ממש לא נכתב בזלזול. זה נכתב מנקודת מבט של מישהי שהיתה במצב הזה ועכשיו אחרי כמה שנים טובות (הגעתי מהדף הראשי) יכולה לומר שזה עובר, ובסוף אם באמת צריך הבנאדם במצוקה יפנה כבר לטיפול לבד.

 

[באנו לביקור]

ואו איך רואים שלא הכרת מקרוב מצב כזה:\

 

[ורדונה2]

או.קיי,

אז מה שאני כתבתי נכתב מנקודת מבט של מישהי שהייתה במצב הזה, ועכשיו אחרי כמה שנים טובות- בזכות העובדה שדיווחו להורים שלי על מצבי בניגוד לרצוני- יכולה לומר שזה עובר, במידה ומטפלים בזה כראוי. את לא יכולה להשוות בין המקרה שלך לשלה פרט לפרט, כי כל בן אדם מתגבר על תקופות משבר בצורה שונה. יש את אלו שזקוקים לתמיכה אבל לא יודעים איך להשיג אותה, ויש את אלו שיכולים לקחת את עצמם בידיים ולהוות את הפסיכולוג של עצמם. לכי תדעי, אולי אם היא תערב את ההורים של החברה שלה- הם ימצאו לה טיפול הולם ותוך מספר שנים היא תהיה באותו המצב בו אני ואת נמצאות, רק תוך תמיכה חיצונית בכל ההיבטים בהם היא צריכה לטפל.

 

[MidNight Flame]

דבר אחד שמעניין אותי לפני שאגיב,

איפה ההורים שלה בכל הסיפור? הם לא שמים לב שהילדה שלהם לא במצב נפשי טוב במיוחד?

 

[חניי האחת]

אממ

אמא שלה נפטרה, והיא חיה לבד עם אבא שלה..היא בת יחידה.. ואבא שלה רוב הזמן לא בבית.. אני מניחה שהוא שם לב קצת אבל הוא משכנע את עצמו שהכל בסדר.. הוא אדם די תמים ושקט, הוא לא כ"כ מעורב בחיים שלה. הייתי מדברת איתו, אבל אני יודעת שהיא לא רוצה שזה מה שאני יעשה.

 

[tofil]

!!!!

את לא צריכה לעשות את מה שהיא רוצה את צריכה לעשות את מה שצריךך!!!!!!!! אם היא חברה שלך את צריכה לדאוג לה... ולהגיד לאבא שלהה...!

 

[עפרה ד]

נכון מאוד!

ולקוות שזה יעזור. כי גם להורים יש את מנגנוני ההגנה שלהם, ולא תמיד הם מתגייסים ברגע הראשון. לפעמים הם חושבים שאולי מי שפנה אליהם קצת מגזים או מקצין את הדברים... אבל, אם תדברי עם האבא, זה יתחיל לחלחל.. גם אם הוא לא יתחיל לפעול מיד, הוא ישים יותר לב, יבדוק יותר מה קורה וסביר להניח יפעל בהתאם.

 

[חניי האחת]

תודה לכולם

היום כשאני אהיה אצלה אני אנסה לדבר עם אבא שלה, ונקווה שהכל יסתדר.. תודה רבה רבה לכל מי שהגיב

עזרתם לי מאוד!

 

[Like The Wind]

אני לא יודעת אם זה עוזר אבל...

אני מכיר מקרה אישי. אם לא תלכי ותדברי איתי בארבע עיניים זה לא יעזור. אמממ הייתי ממליצה לך לקרוא את זה

http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=987042&passok=yes אני יודעת שזה לא הנושא במדויק. אבל המסר שלו הוא אותו מסר גם לחברה שלך. מקווה שעזרתי אולי אפילו טיפה.

 

[Princessa Bellush]

חני ..

תאכלס אני אומרת לך לפני שלושה חודשיים הייתי באותו מצב, הייתי מרעיבה את עצמי בשביל מה ? בשביל להרזות. וכול המצב הזה, של אי אכילה הגוף מתחיל להיכנס לסטרסים , ולמחסורים מאוד גדולים ויוצא מאיזון וזה גורם לסחרחורות ועוד הרבה תופעות. הדרך היחידה זה באמת לפנות למישהו מבוגר, כי תאכלס כמה שתדברי זה לא יעזור ( חצי מהחברות שלי דיברנו ומדברות איתי, ההורים ועוד מלא גורמים שום דבר לא עזר ) עד שלקחו אותי למרכז הפרעות אכילה .. שם גורמים לך לעשות סויץ! הדרך היחידה לדעתי זה באמת אולי שתפני אליהם, תני להם פרטים אפילו תגידי להם שלא יגידו שזו את. לא את, ולא היא יכולות להתמודד לבד עם זה! היא צריכה ויכולה לפנות לשם, ויעזרו לה ויתנו לה את כול הכלים!

 

[PinkChitaClub]

מסלול

הכל התחיל בכך שזהוא המראה שלה וכך הכל נחשף - החרדות הדיכאון ההפנמה העצמית היא מאוד סגורה בעצמה עובר עליה משבר , זה שהיא עכשיו חוזרת לעישון זה לא מזיק , אבל זה שהיא מדוכאת זה כבר מסביר את העינין . היא תמיד תעזור לאחר ולא משנה באיזה מצב היא תיהיה .... העולם עוד לפניה המסע עוד בגבה אבל אינך יכולה לשפוט חברה שהיא בת 16 שאומנם היא חברתך הקשורה אליך . שהיא לא מספרת לך את הצלקות ששוכבות לה על הנשימה . הקושי של הנשימה שלה בא ממוקד אחד בלבד , המסגרת שלה והיא מפנימה אותה . אומנם זה ישפיע לה על ההמשכיות , לעצור אינך יכולה . הכל נתון בידים שלה , ועם לחשוב על כך היא חיבת על דעת עצמה לעזור כוח נשימה ואפילו ללכת ליעוץ ולשנות את המסגרת של החיים שלה . לשנות אזור , סביבה שונה אווירה שונה , לימודים לא תמיד בראש בגיל כזה , ובגיל כזה יש המון אכזבות אהבות וכאבים והרבה צער , והורמונים שהופכים את הבן אדם לכלי שבור . שעם זה מתבטא בהופעה חיצונית והופעה פנימית . הדבר היחיד שאת יכולה לעשות זה לתת לה חיבוק ותמיד להיות לצידה אבל אינך יכולה לומר לה מה לעשות , לא להפעיל לחץ . אני מאמינה שהיא נבונה ויודעת היכן היא נמצאת היא פשוט סגורה בתוך עצמה ומחליטה החלטות של מירמור עקב המשבר והמסגרת שהיא נתונה בו עכשיו . היא חייבת לנפץ את העבר את הזכרונות ולהבין שיש דרך להתגבר על הדיכאון והעצב הסורר בגופה שגורם לה לשנוא את כולם עקב המסע שלה , אבל עבר הוא רק עבר , והמחויבות שלך היא לשנות לה את המסגרת כרצונך עם את מעונינת לעזור לה . כמה סתירות של אהבה ושינוי צבע בחיים , לא לחיות בסרטים , לא להאמין באמונות שאין להן ערך , לא לשנות את הרכב המוח בגלל אנשים רעים שמנסים בכוח לפגוע באחר . הכל תלוי בה בכוחות הנפש שלה עם היא מודעת לבעיה שלה ורוצה לצאת מהמצב , את חייבת בתור אוהבת לנסות לתת את כל כולך אבל זיכרי אל נא להישבר ולהיכנס לסרטים בגלל המשברים שלה , נכון שעברת אולי כמוהה או יותר ממנה . אבל זיכרי מי את מה את ומי היא ומה כוחה של הבריאה . לא להישבר ...... הכל שייך בתרבות סביבה והסתגלות רצון כוח ואמונה, גזלת אין יעוד אין עתיד אין המשך , יש רק לכיוון אחד והוא מוות . שימרי על עצמך ועליה , רק בריאות !!!!!!!!!