חדשה פה

[סבתא מרחוק]

חדשה פה

בוקר טוב לכולם, איזה יופי שגיליתי את הפורום הזה,אולי יקל עלי קצת. אני סבתא לתאומות מקסימות בנות 7 וחצי חוד', אבל הן רחוקות ממני וזה אוכל אותי. קשה לי להתמודד עם זה,נכדות יחידות שאני רואה דרך מצלמה.

 

[amigoro]

ברוך בואך - לעולם הסבתאות ../images/Emo140.gif

 

[batiarr3]

ברוך בואך לביתינו החם,פה תמיד אפשר לקבל תמיכה

 

[סבתא מרחוק]

תודה רבה

איזו קבלת פנים,איזה כיף,נראה לי שזו תחילתה שך דרך חדשה בשבילי, אני כל כך מתגעגעת לקטנות ,כבר פעמיים נסעתי (קנדה),זה כל כך קשה,אני כבר מחכה שיגיעו לחגים, אבל שוב הפרידה תהיה קשה כל כך...יש מישהי במצבי שיכולה להגיד או ללמד אותי איך מתומדדים עם המרחק! תודה לכם

 

[amigoro]

יש ויש את התשובה תקבלי בערב../images/Emo8.gif

 

[סבתא מרחוק]

../images/Emo140.gif

 

[סבסבתא ל 9]

ברוכה המצטרפת../images/Emo140.gif . גם אני סבתא מרחוק

אכן לא קלה היא דרכנו. גם אני סבתא לתאומים בני 5 הגרים בארה"ב . אבל תמיד אני שמה לי בראש הפירמידה שבחירת ילדיי למקום המגורים היא החשובה מכל. ברגע שילדיי מאושרים , כך גם נכדיי וכך גם אני. אכן הגעגועים קשים. אנחנו שומרים על קשר רצוף ובעידן המדיה אפילו קל יותר. האמת שהדבר שמקשה עלי זה אי היכולת לחבקם ולנשקם פיזית, אבל כמו שכתבתי , האושר שלהם גובר על כל דבר. אז

בשבילך

 

[סבתא מרחוק]

יש לנו הרבה סבתות מרחוק במדינתנו בקטנטונת

אני בהחלט מסכימה שהדבר הקשה ביותר הוא אי יכולת לגעת ולנשק,אבל כנראה שצריכים להתרגל לזה איך שהו.בתוך סבתא חדשה אני צריכה ללמוד.כלתי המדהימה מנסה ככל יכולתה לשתף אותי בהתפתחותן של הבנות ולהיות שותפה בחוויות יחד איתם.האמת שהבן שם במיוחד מצלמה אל חוטית כך שאנחנו כל הזמן איתם בבית מתי שרק אנחנו רוצים, אבל עדיין..... אני מעכשיו חוששת לבואם בחגים כי הראש שלי יהיה כל הזמן לרגע הפרידה.....

 

[batiarr3]

סבתוש-מתמודדים בלית ברירה ,נכון שזה קשה

אבל משתדלים מאד לקבל זאת בליית ברירה. אצלי הנכדים רחוקים אמנם "רק" 400 קילומטר אבל, זה כמעט אותו דבר נוסעת במיוחד לראות אותם כל חודש וחצי חודשיים תלוי במצב ותלוי בעוד כל מיני מינים של גורמים ברור שלי יותר קל אבל, בטח תקבלי עוד תשובות מסבתות מדהימות שהנכדים נמצאים רחוק רחוק כמו שלך - ויש לנו כאלה שהנכדים בכל קצוות העולם מזל שיש מצלמות אינטרנט מסנג'ר וסקייפ שמקרבים אותנו ולו במעט שיהיה יום קסום

 

[סבתא מרחוק]

מאוד קשה../images/Emo7.gif

נכון שזה קשה,נסעתי כבר פעמיים ,הטיסה היא קשה וארוכה,והפרידה קשה יותר כל פעם, הן גדלות ועצם המחשבה לא להיות שותפה( למרות שהבן והכלה מאוד משתדלים לשתף בכמה שניתן),הורסת אותי. כל כך חיכינו לנכדים ועד שהגיעו, אז לא יכולה להנות מהקטנות האלו. הם צריכים להגיע לחגים לשבועיים, וזה הולך להיות קשה, כי כל הזמן הראש שלי יהיה בפרידה שתגיע.....

 

[batiarr3]

גם ה../images/Emo189.gif../images/Emo189.gif שלי יגיעו לחוג איתנו את

הפסח והשלושה האחרים כנראה יהיו בצד השני או בחו"ל גם אנוכי מתגעגעת ומצרה על כך שהפסדתי הרבה מאד בתקופת חייהם (שלוש וחצי שנים) אין ברירה - מתנחמת בזה שמדברת אתם ב-

שכמובן זה לא מספיק ורואה אותם במצלמת המסנג'ר

 

[אור חבצלות]

אוי סבתא מרחוק, אני כל כך מבינה אותך. גם אני

סבתא מרחוק לנכדה אחת (ולמזלי יש לי שתיים נוספות כאן בארץ לא רחוק) - מרחק 16 שעות טיסה נטו. הפרידה היתה מאוד מאוד קשה לי. לילות רבים מררתי בבכי, לא ישנתי. ולאט לאט הסתגלתי. אחרי 1/2 שנה נסענו לבקר. היה תענוג. שחקנו איתה, עם רחל הקטנה טיילנו כייפנו, הכרנו את תנאי החיים והמגורים של ההורים, וכשחזרנו היה יותר קל להסתגל לגעגוע התמידי הזה. ומכיון שבתי סוף ההריון, בסוף החודש אטוס שו אליהם, לעזור. קשה, אבל מסתגלים. תמיד אפשר לחשוב על החלוצים שעלו ארצה, השאירו משפחות בגולה, קשר טלפוני בקושי היה, מכתב היה מגיע תוך שבועות אם היה מגיע, ווביקור היה בכלל חזון אחרית הימים. אז בימינו תנאים יותר נוחים - הדואר זורם דרך המחשב, מתריאם במסנג'ר, וגם להמריא אל מעבר לים זה לא בעננים... כמו שאמרתי - זה נורא נורא קשה אבל מתרגלים לחיות עם הגעגוע התמידי הזה.

 

[סבתא מרחוק]

רק בין סבתות יש הבנה...

אני לא בטוחה שאפשר להתרגל לזה, יש לי גם חברות שהנכדים גם בחו"ל הרחוקה, אבל יש להן גם פה נכדים,אז אני לא אומרת שזה במקום אבל זה מנחם חלקית בכל אופן. הבן השני שלי (רווק) גם מתחיל תהליך לירידה מהארץ. כל כך חבל שהמדינה מבריחה את כל הצעירים המלומדים האלו . הם מעדיפים להפתח ולחיות בשקט מעבר לים.בעלי ואני כל כך מבינים אותם אבל מצד שני המחיר כל כך כבד. איך הבן שלי אומר:לכל דבר יש + ו -!!!"את צריכה לשמוח בשבילנו שהחיים שלנו יותר איכותיים מאשר בארץ. הכל אני מבינה, אבל זה לא עושה את זה פחות קשה.

 

[רונית 1031]

עם כל הקושי,זאת הבחירה שלהם ואין הרבה מה

לעשות , אכן קשה לצעירים פה והם רוצים לנסות דרך אחרת ומי אנחנו שנגיד להם לא!! הבן הגדול שלי עובד כבר כמה שנים בחברה ישראלית שיש לה סניפים בחו"ל והוא מרוצה עד הגג במיוחד מהשכר אז אני לא יכולה להתווכח איתו כי עם עובדות לא מתווכחים. את יכולה רק לפרגן, לעודד, לאחל בהצלחה ותמיד לקוות בלב שהם יחזרו למקומם הטיבעי מדינת

ועד אז תתרגלי לשיחות במסנג"ר ובמצלמה כי זאת ברירת המחדל, אין טעם לשקוע בעצב או בדיכאון כי זה לא עושה את זה קל יותר.

 

[ריקי5]

גם אני סבתא מרחוק - הנכד בקנדה וזה קשה

מתגעגעים , נוסעים לבקר, מחכים שיבואו (בעוד חמישה שבועות....) ובינתיים תמונות, מצלמת אינטרנט וטלפונים.

 

[סבתא מרחוק]

גם שלי בקנדה

 

[ציפי59]

סבתא מרחוק ננסה להקל עליך ../images/Emo24.gif

 

[amigoro]

../images/Emo140.gifציפי נסי להכנס לתגובה מתחת לנושא

זה נקרא אצלנו שרשור -נושא ותחתיו תגובה - אחרת לא יודעים למה ההודעה שייכת.

 

[amigoro]

ציפי ../images/Emo24.gifעכשיו אני רואה שאת בתוך השרשור

 

[סבתא מרחוק]

../images/Emo51.gif