חדשה פה

[fofa777]

חדשה פה

היי אני עדיין עם אמא שלי אבל לצערי היא חולה מאוד וכנראה תמות ממחלת הסרטן..הרופאים לא אמרו לי כמה זמן ולא הגדירו אותה כחולה סופנית אבל אמרו שאין עוד במה לטפל בה..
האמת אני לא יודעת מה לחשוב בגלל שלא קיבלתי תשובות חוץ מ"להתכונן לגרוע ביותר"....מה זה אומר????
היא נראית שהיא קרובה לסוף אבל אני לא באמת יודעת ..היא גם אומרת שהיא מרגישה שזה הסוף..
אני בת יחידה ואין לי אבא ז"א זה רק אני והיא...למזלי יש את בעלי ואני עומדת ללדת את הבן הראשון שלי והנכד הראשון שלה..אני ממש מפחדת שלא אזכה לראות אותה כסבתא..

האמת אני פה כדי לבקש עצה מכן מי שעברה את זה, איך לעבור את זה..מה להגיד לה,,היא נורא בדיכאון ונכנסת להתקפי חרדה מהמחשבה על הסוף ובנוסף אומרת שהיא מפחדת למות...אני ממש לא יודעת מה להגיד לה ורק אומרת כל הזמן שהיא לא יודעת מתי הסוף ואף אחד לא יודע...אבל זה לא מעודד אותה בכלל..ממש עצוב לי ואני לא מסוגלת לשחרר אותה
אני מרגישה שהיא כל מה שיש לי בעולם הזה ואין לי מה להגיד כי בעצם המוות שלה זה הדבר שהכי מפחיד אותי גם..
כשאני לידה (אנחנו גרות יחד) עצוב לי לראות אותה בדיכאון הזה וכשאני לא לידה (ז"א בחדר אחר...) אז ישר יש לי רגשי אשמה שאני לא איתה...אני רוצה להביא לה ולי בעצם פסיכולוגית שמתמחה בדברים כאלה אבל אני לא יודעת אם זה יעשה טוב..איך בכלל אפשר לשחרר ולא להעצב מהמוות??

תודה למי שקראה

 

[mykal]

אתחיל מהסוף,

דוקא הרעיון של פסיכולוגית, או קאוצ'רית,
שתלוה אתכן בתקופה המורכבת והקשה, הוא רעיון מבורך--
גם לתת לה את הכח 'לבלות' את שארית ימיה בלהנות מהקשר איתך, מללות את ההריון שלך,
לתת את העיצות החכמות שלה אליך לקראת הלידה,
ולנצל--את רגעי היש לטוב ושמחה, ולהיפרד מן העולם--בשלוה.

גם לך, לומר לה מילים של תודה על מה שהענקת לי,
על החינוך שלך, לומר לה--אני מבקשת להקל עליך את הכאב.
ולעבור הכנה לקראת פרידה, שתמיד היא כואבת.
ולמד אותך, לעבור את תקופת האבל--עם כל השלבים,
וללמד אותך לשמוח בבעלך, ובילד שיולד לך.
צרפי את בעלך לכמה שיחות כדי שידע מה את מצפה ממנו--גם לו יהיה קשה.
התודעה המובנית שויה להקל עליכם.

בכל מקרה--שתפי אותנו, ונשתדל לתת כתף תומכת.

 

[גברת מכנרת1]

מחבקת אותך ממש

זוכרת את התקופה הזאת, סיוט.
שולחת לך הרבה כח !
בנוגע לשאלות, אמא שלי היתה נפגשת עם פסיכואונקולוגית וזה עזר לה,
אתן מאיזור ירושלים?
וגם, מסכימה עם mykl, לנצל את הזמן שיש לדברים טובים שאתן אוהבות לעשות יחד
חיבוקים נשיקות ומילים טובות, יעזור גם לך וגם לה..

בשורות טובות ותקופה קלה במסגרת האפשר,
שירה

 

[אשבל1]

שלום לך fofa

אני קוראת ושומעת איזו תקופה קשה וכואבת את עוברת, נשמע שאת קצת אבודה בתוך סערת הרגשות והקושי הנפשי . אני באופן אישי לא חוויתי תקופה כזאת של פרידה, האבדנים שחוויתי היו מפתיעים, אבל ידוע לי שיש אנשים שמתמחים בליווי של חולים סופניים ושל בני משפחתם ואולי כדאי לך להיפגש עם איש מקצוע ולשמוע ממנו על התהליך.

יש ספר שלא קראתי אותו אבל שמעתי שהוא עוסק בנושא : חיים בצל המוות, ליווי חולים סופניים, ד"ר אליזבת קובלר-רוס.

אני מזמינה אותך להישאר איתנו, לשתף, או סתם לקבל חיבוק

 

[fofa777]

היי, תודה על התגובות..

האמת שאני לא יודעת מה עדיף פרידה איטית שיש הזדמנות להיפרד או משהו מהיר שהכל נגמר מהר ולא רואים את האדם דועך..
אמא שלי תמיד הייתה כ"כ חזקה ותמיד טיפלה בי ועד היום אפילו עד שהבנו שהמצב ממש גרוע..
אני בעיקר בהכחשה והאמת שטוב לי ככה כי איך אפשר להמשיך כל יום בידיעה שזה הסוף...אבל יש לי רגעים שהדעת תופסת אותי שכדאי לי להיות מוכנה..
בעיקר עצוב לי מאוד על הסוף הקשה הזה כאילו צריך לסבול קודם לפני שמתים...לא מגיע לה!!

 

[נעמהטיפולהוליסטי]

פחות משנה מה עדיף

בכל מקרה, לא נותנים לאף אחד לבחור, אז עדיף לנצל את הטוב במה שנתן לך הגורל.

תגידי לה הכל, שלא תישארי עם ההרגשה שהיית צריכה להגעד לה...

לא יודעת מאיפה את ואיפה אמא שלך מטופלת אבל יש בהחלט אנשים שמטפלים גם בה, ברמת ליווי וקבלה של המוות, וגם לך.
אני למדתי פסיכותרפיה טרנספרסונלית ועשינו התמחות באונקולוגית באיכילוב. טיפלנו גם בחולים וגם במלווים שזקוקים לתמיכה לא פחות.
הספר שאשבל הזכירה של קובלר רוס נקרא המוות חשוב לחיים. יכול לעזור לקבל את המוות, ולהשלים איתו.

מקווה בשבילך שתיזכי לראות את אמך מחזיקה את בנך.
בכל מקרה תנצלי את נוכחותה ותמיכתה כל עוד את יכולה.

 

[fofa777]

איזה עצוב

אמא שלי על משככי כאב ודי ישנה עמוק רוב הזמן ואני לידה ובוכה ובוכה..
אני כבר מתגעגעת אליה..אני לא יודעת איך אני אהיה מסוגלת לעבור את זה..
בחיים שלי לא "חוויתי" משהו כזה..יש לי כמו לבנה בבטן וכל דבר מעלה לי זכרונות..מה עושים עם זה?? האם הכאב באמת עובר מתישהו??רק המחשבה לא לראות אותה יותר ולא לשמוע אותה זה ממש הורג אותי..איך אפשר??

 

[נעמהטיפולהוליסטי]

אין ספק שזו חוויה נוראית

שלא הייתי מאחלת אפילו לשונאי,
נצלי את הזמן שיש לכן,
לא חייבים לדבר,
רק להיות, לחבק - זה הרבה יותר ממילים.
ואגב,
מהמלצות ששמעתי ולמדתי,
דברו גם על הפחד, מותר לדבר על המוות,
סביר ששתיכן חושבות על זה,
ואולי נמנעות מלדבר על ה"פיל הלבן" הזה ששם.
אם תחלקו את הרגשות, ואולי אפילו תבכו ביחד,
זה יקל על שתיכן את התקופה הקשה.

שולחת לך חיבוק ענק, בניסיון לנחם, למרות שברור לי שלא באמת אפשר.

 

[fofa777]

תודה אני ממש מעריכה את התמיכה

יש רגעים שאני ממש מרגישה טיפשה שלמרות שראיתי ותמיד היה לי פחד שהיא תמות אז עכשיו אני בכלל לא מוכנה לזה... לא באמת האמנתי שזה יקרה.. רק רוצה שהיא תדע כמה שאני אוהבת אותה.. איך היא דאגה לי לדברים הקטנים והגדולים ועשתה ככ הרבה בשבילי.. מקווה שאהיה אמא כמוהה ושאוכל לגרום לבן שלי להכיר אותנ דרכי

 

[נעמהטיפולהוליסטי]

אף פעם לא מוכנים באמת

וסביר שרגע המוות יתפוס אותך לא מוכנה למרות הכל.
אל תחכי אפילו רגע, תגידי לה כמה את אוהבת.
אני בטוחה שהיא יודעת, אבל לפחות בשבילך, שלא תרגישי שלא אמרת.
נצלי את הרגעים שיש לך איתה, ועדיין תני לעצמך את האפשרות לצאת מדיי פעם, להתרענן. אל תשכחי שגם את בן אדם, ויותר מזה, את מגדלת עוד יצורון מתוק. אז בכל הבלגן, תדאגי גם לכם

ואני בטוחה שאת בת נפלאה ותהיי אם מדהימה. האהבה שלך ניכרת במה שאת כותבת, ואין דבר יותר חשוב מזה בהורות.

 

[נעמהטיפולהוליסטי]

אף פעם לא מוכנים באמת

וסביר שרגע המוות יתפוס אותך לא מוכנה למרות הכל.
אל תחכי אפילו רגע, תגידי לה כמה את אוהבת.
אני בטוחה שהיא יודעת, אבל לפחות בשבילך, שלא תרגישי שלא אמרת.
נצלי את הרגעים שיש לך איתה, ועדיין תני לעצמך את האפשרות לצאת מדיי פעם, להתרענן. אל תשכחי שגם את בן אדם, ויותר מזה, את מגדלת עוד יצורון מתוק. אז בכל הבלגן, תדאגי גם לכם

ואני בטוחה שאת בת נפלאה ותהיי אם מדהימה. האהבה שלך ניכרת במה שאת כותבת, ואין דבר יותר חשוב מזה בהורות.

 

[kriz]

המצב שלי קצת שונה משלך כי לי יש גם אבא וגם אחים ויש לי גם משפחה משל עצמי.
אבל בכל מקרה ליוויתי (יחד עם שאר בני המשפחה) את אמי במהלך מחלת הסרטן שידענו מראש שהיא לא תוכל להחלים ממנה.
התקופה האחרונה, שידענו שזה כבר הסוף הייתה מאוד קשה. גם מבחינת הקושי הפיזי שאמא שלי כבר לא יכלה לעשות כלום לבד, נתמכה בחמצן ביתי וכדומה. וגן מבחינת הקושי הנפשי - היא כבר הבינה שזה הסוף, וגם אנחנו והיא מאוד פחדה שיכאב לה למות (מהמוות עצמו היא לא פחדה, רק הייתה עצובה, היא פחדה שהרגע של המוות יכאב לה).
כשהבנו שהגענו למצב שאין כבר מה לעשות והכל עניין של זמן - התמקדנו, בעצת הרופאים, באיזון הכאב - פשוט שלא יכאב לה.

לדעתי אתן חייבות עזרה מקצועית. נסי לברר על הוספיס בית שאמור ללוות את החולה ומשפחתו במצבי כאלה.
מעבר לכך - מה שאני ממש שמחה שעשיתי עם אמא שלי הוא לדבר איתה ולשאול אותה מה היא הייתה רוצה לעשות לפני המוות ומה חשוב לה שיהיה אחרי שהיא תמות. היא אמרה לי כל מיני דברים שהיא רוצה שנעשה כל המשפחה (לצעי הספקנו רק משהו אחד מהרשימה) ואמרה לי גם מה חשוב לה שיהיה בינינו אחרי המוות (סתם דוגמא - היא ביקשה לא להיקבר בלילה...).

תראי, כמה ש"מוכנים" לזה, לא באמת מוכנים לזה. אמא שלי סבלה המון. בחודשיים האחרונים במיוחד. וממש רצתה כבר למות. וראינו כמה היא סובלת וידענו שזה הדבר הנכון בשבילה. והיא כבר הייתה ללא הכרה לפני שנפטרה - אני מרגישה שהמוות שלה קרה בשנייה (הי נפטרה לפני שבועיים).

ועוד דבר חשוב - כל הזמן תגידי לה שאת אוהבת אותה, חבקי, נשקי, כמה שאת רק יכולה. תשתפי אותה בדברים שנראים לך הכי מטופשים במהלך היום. דברי איתה כמה שאפשר. אם היא במצב לצאת מהבית - תשאלי אותה מה היא הכי הייתה רוצה לעשות ותעשי - אל תדחי!!

ושוב - בררי בקופת החולים שלך לגבי הוספיס בית. או דברי עם עובדת סוציאלית של בית החולים בו היא מטופלת או עובדת סוציאלית של המועצה/עירייה בה אתם גרים.

שולחת לך חיבוק גדול

 

[fofa777]

הדברים משתנים כל כל מהר

אמא שלי כרגע כבר בהוספיס (לא ביתי) ולא הכי צלולה חוץ מכאשר שאלתי אותה שאלות ספציפיות היא ענתה לעניין.. היום הייתי בבוקר והיא אמרה לי לתת לה משהו שהיא תירדם אז ביקשתי שיתנו לה מורפיום.. היא בשינה עמוקה ואני לפני שנרדמה אמרתי לה כמה שאני אוהבת אותה שאלתי אם היא כועסת עליי היא אמרה שלא מה פתאום ואמרה לי שהיא אוהבת אותי.. נישקתי וחיבקתי והיא נרדמה.. אני מאוד מתגעגעת ולא יודעת אם כדי להפסיק את העירוי מורפיום או לא.. אני לא רוצה להיות אנוכית ולהעיר אותה רק בשבילי והגעגוע שלי.. זה ככ קשה שיש רגעים שאני פשוט רוצה שאלוהים יקח אותי כי הסבל הזה הוא קשה מנשוא.. מעולם לא עברתי דבר כזה ואני לר יודעת מה יקרה כשכבר לא אוכל לראות אותה.. כרגע אני מרגישה שלא אשרוד אות זה אבל אני מזכירה לעצמי שהיא אמרה לי ״לא גידלתי אותך בשביל שתתאבדי אם אני אמות״ ועדיין הכאב ככ חזק שזה פשוט מרגיש כאילו האדמה נשמטה מתחתיי

 

[mykal]

את כ"כ

נורמלית, ומגיבה טבעי, תני לרגשות הקשים האלה מקום.
הם נכונים וטבעיים.
תבואי לכאן תפרקי כאן, אנחנו ניתן לך כתף 'לבכות' עליו.
כן תני לאמא פחות לסבול. גם לך חשוב שהיא תסבול פחות.
מאחלת לך לעבור את התקופה הזו כמה שאפשר יותר בקלות.

 

[fofa777]

אוף אני מרגישה אשמה

היום הייתי הבוקר והיא הייתה ערה אבל כבר לא יכלה לדבר ורק אמרה ״אוי אוי״ ראיתי שהיא כבר לא יכולה לבלוע ושמעתי קולות של נוזלים בגרון בנסוף היא הייתה באי שקט וממש תפשה אותי ביד וניסתה לקום.. הזריקו לה פעמיים מורפיום בנוסף לעירוי מורפיום ולקח זמן עד שנרדמה שוב.. בשבועות האחרונים היינו בבתי חולים בשביל להקל עליה ועכשיו אני מרגישה שאם לא היינו הולכים לשם היא לא הייתה מדרדרת ככ מהר.. היא טיפלה בסבתא שלי עד לפני חודש וחצי וברגע שהוצאנו את סבתא שלי מהבית היא הדרדה... ההרגשה שיש לי היא שהיא ככ פוחדת למות או ממשו ולא יכלה להגיד לי.. ככ עצוב לי שאני פשוט לא רואה טעם לכלום כבר.. היינו צמודות אחת לשניה במשך27 שנה אני גרה בבית שלה והכל פה שלה וכל הזכרונות מציפים.. ככ הייתי רוצה לחזור חודש אחד אחורה לעוד קצת זמן שתלטף לי את הראש ותגיד לי לאכול כי העובר צריך לקבל את כל הוויטמינים שלו... אני ככ אוהבת אותה!!

 

[mykal]

אשמה? את לקחת אותה כי היתה צריכה טיפול,
היא בבי"ח כי היא חולה. גם המורפיום הוא כדי שלא תסבול.
אז תשמחי שהיא לא סובלת, ולא מצטערת.
את בבית שלה, והוא שלך--וכמה טוב שיש לך זכרונות טובים ממנה,
וכמה טוב שיש דברים שמזכירים לך אותה.
אמא כרגע לא מלטפת את ראשך, אבל השאירה לך הוראות שהם יהפכו כנראה להיות צואה--
שאת תשמרי את דבריה.
לכי לאכול--כי העובר צריך--כי אמא כך לימדה אותך.
זכית והיא הדריכה אותך להריון--יש כאלה שלא זוכות לזה.

למדתי בחיי להססתכל על מה שיש ונשאר,
ולהבין שהעבר גם הוא שלי.

שולחת לך ליטופים מנחמים וחיבוקים להרבה כח.

 

[אשבל1]

fofa יקרה

אני שומעת כמה את פוחדת לאבד את אמא, את הדבר הכי בסיסי ויציב שהיה לך בחיים, היא עדיין איתך...ואת כבר מתגעגעת...

אני חושבת שטוב שבחרת לבוא לפורום הזה, אני מקווה כל כך שתוכלי לקבל כאן תמיכה, משהו להיאחז בו בתקופה המבלבלת והאבודה הזו שעוברת עלייך, יחד עם זאת אני שומעת על המחשבות הקשות שעוברות בראשך ונראה לי חשוב להציע לך ברגעים הקשים ,בהם את זקוקה לנהל שיחה עם מישהו, שתדעי שקיימת באתר של סה"ר אפשרות לקיים שיחת צ'אט בכל ערב בין השעות 21:00-24:00 והנה קישור :

http://www.sahar.org.il/

מזמינה אותך להמשיך לכתוב ולשתף .... מקווה שתהיה לך שבת כמה שיותר רגועה

 

[fofa777]

הצטרפתי אליכן באופן רשמי

אמא שלי נפטרה היום בבוקר..
לפחות הספקתי להיפרד ממנה ולדעת שהיא הולכת בלי לסבול יותר..אני מקווה שההלוויה תעבור לא בצורה קשה ככ..

 

[אשבל1]

אני מאוד משתתפת בצערך

עצוב לשמוע, אנחנו כאן בשבילך.

 

[mykal]

תעבור--המעמד לא פשוט.
אני כאן, אם תגידי איפה את יושבת שבעה, אבוא.
מאחלת לך הרבה כח וסבלנות.
ואומרת לך שבטוח תשמעי משפטים מעצבנים, שיראו בעיניך טפשיים,
תעבירי, תחליקי, לא תשני את פיות הדוברים.
היי חזקה.
ותכנסי תכתבי כאן--ננסה לעזור, להקל.
ותשמרי על עצמך-- על העובר שלך, גם בשביל אמא.