המממ
שמעי, פיטה מבחינתי לא מייצג שום דבר חוץ מ'הבחור שאוהב את קטניס'. מבחינתי מהשניה שהוא נכנס למשחקים בספר הראשון הוא נתקע על הסטטוס הזה ובגלל זה לא אהבתי אותו. גייל- את צודקת, הוא מייצג משהו, אבל כן ראיתי בו פנים. אני מסכימה עם העובדה שהוא הופך לקיצוני בשלישי ונועד לציין משהו מאוד מסוים, אבל אני כן חושבת שיצא לנו להכיר אותו על צדדיו האנושיים יותר בספרים הראשונים, וגם אם זה רק מסיפוריה הדלים של קטניס. כבר בספר הראשון הרגשתי שאני מעדיפה את גייל על פיטה, ובספר הראשון לגייל כמעט ואין מקום בעלילה. וטוב, כנראה שכאן זה כבר עניין של דעה אישית
זה מזכיר לי שקראתי ספר בשם '19 דקות' של ג'ודי פיקו (מומלץ בטירוף, ד"א), שמסופר בו על נער שביום בהיר קם, נכנס עם אקדח לביה"ס שלו ורוצח 17 איש, אאל"ט. מהשניה הראשונה את יודעת שהוא הבחור הרע ושאת צריכה לתעב אותו, אבל אם במהלך הקריאה לא הייתי מגיעה למצב בו אני כל כך מרחמת עליו ורוצה בטובתו במקום כלשהו וכל כך נכנסת לדמות שלו, אני לא חושבת שהייתי קוראת את הספר עד הסוף. ככל הנראה הייתי מדלגת לסוף הספר כדי לגלות מה העונש שהוטל עליו. לעומת זאת יש עוד ספר שלה, 'ההסכם', שבו אני מאוד מאוד אוהבת את הדמות הזכרית הראשית אבל את הבחורה אני פשוט לא סובלת. אז קראתי את הספר בגמיעה אחת, לא יכולתי להניח אותו מרוב עניין, ובסופו של דבר אני כן מגדירה אותו כספר שמאוד נהניתי ממנו ואני ממליצה עליו לאנשים, אבל אני לא יכולה לאהוב את הספר הזה בטירוף ואני לא משתוקקת לקרוא אותו שוב ושוב פשוט כי אני לא סובלת את אמילי הזאת.
הו, והיימיטץ' אהבת חיי333>
