חדש בעיר....

[acky007]

חדש בעיר....

לא חדש בשכול....... אבל חדש בפורום הזה. קראתי מעט מההודעות באתר ונראה לי שהגעתי למקום שחיפשתי זמן רב. אני פשוט לא יודע איך להתחיל, אז אני אמתין לעזרה מכם... יום טוב, שיהיה לנו

 

[עזרה@ראשונה]

באמת תודה שאתה ממתין דווקא לעזרה

אבל עזרה - או עזרא - איך שתרצה, מציע לך להתחיל אפילו במשפט אחד קטן: מה קרה, מתי, זהו בעצם. השאר כבר יזרום מעצמו. אתה רשאי גם לבחור לעצמך מסלול תשובות לפי בחירה: מסלול החיבוק, אקי היקר, אקי המדהים וכיוצ"ב - או מסלול המילים, ההגיגים והבירבורים. יש פה גם מזה וגם מזה. אפשר גם לקבל מיקס. רק אתה מחליט. תגיד, ג´יימס בונד עוד חי?

 

[acky007]

אז איך מתחילים..

007 זה רק כדי שיהיה כינוי שלא תפוס, מאחר והתחלתי עם זה בהוטמייל, החלטתי להמשיך עם השם כדי לא להסתבך עם יותר מדי כינויים.... זה באשר לבונד שחי וקיים... באשר לי ולמה אני פה ........ אני אלמן מזה 13 שנים וחי עם זה בכאב אבל חי. לפני 9 חדשים, 1.2.01, נהרג בני הבכור, בנה של אשתי המנוחה, בתאונה מטופשת בצה"ל. בן 24, מ.פ. בשריון, גדוד 77, קצין מצטיין עם עתיד מזהיר (אלו לא המילים שלי, זה ציטוט מדברי המח"ט) ועם זה כבר קשה לי להמשיך... אז אני אוסף את עצמי, וקם כל בוקר כי אני מתעורר, וזהו....... וכך זה 9 חדשים. ואין לי הכוח לעלות לקבר אז אני מתחמק, ובמקום זה עולה לאנדרטה של 77 ברמת הגולן. שם נטוע עץ על שמו..... ובכל יום לשחק את המשחק, לחייך, לצחוק, לספר בדיחות.... לחיות.... כשכל דבר, כל מראה, כל הכל, מזכיר ופורץ ומתפרץ..... סליחה........

 

[אמא של ג..]

אקי יקר

יודעת על מה אתה מדבר... חיבוק גדול וחם ממני. בוודאי ´חרשת´ את התכתובת הישנה לפני שהתחלת לכתוב ולכן אני מניחה שאתה יודע את מעט ההיסטוריה שלי. אמנם בדרך הפוכה - קודם הבן אח"כ הבעל... וגם בפריסת שנים שונה - אבל התוצאה אחת. כוח. המון כוח אני שולחת לך - מן המעט שיש לי. לשחק, לההעמיד פנים, להציג... כל הזמן... קשה מאד כמו תינוק הלומד ללכת, כל יום עוד צעד, ככה אתה תלמד לחיות את הכאב ואיתו. ואתה הרי למוד כאב וגעגוע. אקי, האם הבן היה יחיד, או שיש עוד ילדים ?

 

[acky007]

למען האמת...לא

עדיין לא עברתי על כל ההודעות הישנות בפורום הזה... הרבה עמודים עם המון דברים נפלאים שמריך להתעמק בהם, ואני די בהתחלה... אבל - זמן (מי יודע, אולי אני טועה) זה דבר שלא חסר לי.... ולשאלתך - יש לי עוד שלושה בנים... והמשחק - אני כבר בקי בו, אני שחקן בכיר כבר הרבה שנים, אלא שעכשיו נשתנה קצת התפקיד....

 

[אמא של ג..]

אקי

הצצתי וקראתי. התסריט אכן השתנה וממנו השינוי בתפקיד, אבל יש שלוש סיבות טובות להאחז בהן. כעת אני רצה. אחזור הרבה יותר מאוחר. החזק מעמד כי יש בשביל מה...

 

[acky007]

אני מבין - תודה

כשקראתי את תגובתך בראשונה, לא הבנתי את הנוסח - כן את התוכן, אבל לא את הסגנון. אחרי שחרשתי מעט בארכיון - עכשיו ברורה לי התמונה. תודה עזרא/עזרה, אני מקווה שעוד תהיה לי לעזר בהמשך.

 

[עזרה@ראשונה]

אז תשמע, תשמע

אם כבר חרשת פה לאחור - אז בוודאי כבר הצלחת לקלוט, פחות או יותר, את התפקיד המיועד של כל דמות פה, תסמוך על כל אחד ואחת שיהיו לך לעזר רב, בדרך-כלל הם הרבה יותר יעילים מעזרא, הם יעטפו אותך חזק, וסביר שתרגיש כאן מהר מאוד בבית. מעזרא עצמו, אתה יכול לשמוע כרגע בדיוק את מה שאתה עצמך אמרת - כמה התאונה ההיא היתה מטופשת - הימים ימי תעמולת הבחירות - וכך סתם, בלב איזור מרכזי יחסית של המדינה - איזור הניווטים של יוקנעם - הפרידו כמה מטרים של תהום בין החיים ובין המוות המיותר. בן 24 היה הילד במותו - ו- 13 שנה אתה אלמן - זה אומר שהבן גדל בלי אימא מגיל 12. היא לא זכתה להגיע אפילו ליום הבר-מצווה שלו, כן, עזרא מבין היטב מה עבר עליך בכל רגע ורגע, הו, כמה דם וכמה מיץ נשפכו אח"כ עד שזכית לראות אותו מסיים בכבוד את בה"ד 1 - - - את ההשלמה החיילית - - עד שהפך מ-מ"מ ל-מ"פ - - טוב, נו, מיותר לחזור על מה שאתה נושם 24 שעות ביממה - ואם תרצה - אחרי שאתה עצמך נידבת את עיקרי הפרטים - אפשר להעביר לכאן את הלינק על הארוע העצוב ההוא, אולי כדאי שהאנשים כאן יהיו יותר מעודכנים. תשעה ירחי צער עברת מאז - ואין סיכוי שיהיה אי-פעם מרפא לכאב. אבל לפעמים, עצם הידיעה שקיימים אנשים המבינים מה עובר עליך - עצם הידיעה הזו בלבד נותנת מעט כוח לעבור עוד יום ועוד לילה - עד שהצלקת תגליד. אולי בכך הרווחת את היום שלך כאן. ועוד תראה שיהיה בסדר.

 

[אוזן רגישה]

עזרה-עזרא, לא תאמין כמה אתה יעיל! ../images/Emo8.gif

 

[אוזן רגישה]

שלא תהייה המלחמה החמישית! 007 יקר

המלחמה החמישית היתה ויהיו לצערי עוד אחריה. ואני, יודעת על מה אתה מדבר. סלח לי על פרץ הדברים שיבוא, אם נשמעתי אומרת מה לעשות, קבל זאת כעצה, באהבה וברצון טוב. ראה את היופי שיש באנדרטה, זו לא היתה ההתחלה, השקיעו הרבה לב במקום והרבה אהבה. הרבה ילדים כמו שלך השכילו להבין שכלום לא בטוח ושכאב זה דבר משותף, אבל כל אחד נמצא בו לבד. את החלל כלום לא ממלא אבל, אנא ממך אהוב את ילדיך הנותרים ואל תשחק, לא לטוב ולא לרע. הייה כנה הייה קשוב, הבן שגם להם הדינמיקה התהפכה, גם אם הם לא אומרים. אל תהפוך את האבל למיזבח ואל תעלים אותו, חייה עם הילדים הנותרים. לפי מה שאתה מספר, כאבם עוד גדול ומורכב, הם יתומים מאם ושכולים מאח.אם היית ב11.10.01 סביר להניח שנפגשנו. איך מתחילים? מתחילים בלהתפעל ממה שהגדוד מוכן להשקיע מתחילים להיות מוכןלהצטרף "למשפחה" שממילא אתה בה. האמן לי שאין הרבה מקומות שיש בה סולידריות ואכפתיות כמו ב- עוז. והכי טוב, זה להישען פה על האנשים המדהימים שכל כך עושים את הרגעים הקשים לכאלו שאפשר להתמודד.

קח את הזמן, לך עם זה...

 

[acky007]

אני די מופתע

עזרא - אמנם הבנתי שאתה אנציקלופדיה אבל לא חשבתי גם על ארכיון. אין לי בעיה, להיפך - אתה יכול להציג את הקישור על מות בני - רס"ן יוגב לירון - בתאונה ההיא... אוזן רגישה - אכן הייתי בגדוד ב-11.10. במעט הזמן שאני שייך למשפחה המצומצמת הזו - הלוואי שלא תגדל ובני ישאר החלל האחרון של הגדוד - נוכחתי לדעת איזה קשר אמיץ יש בין הגדוד לבין המשפחות השכולות. אצלי בולט הדבר במיוחד - כרגע לפחות - כי בני שירת יחד עם כל החבורה שעדיין משרתת, המג"ד מינה אותו למ"פ, גם המח"ט החדש היה מפקדו בשיזפון כך שיש עדיין קשר ישיר בינם לבין בני. באשר לאחיו של לירון - הקטנים אינם מאותה אם והואיל ואיננו חיים יחד הרי שקצת קשה לישם את הדברים שאת מציינת. הבן האחר, כבר מבוגר מספיק וחי את חייו עם חברתו, כך שגם איתו הקשר לא הכי הכי. ובכל זאת, אספתי את השברים, איכשהו וכמו שציינתי - המשחק נמשך.... הדגש|

 

[אחת מהצד]

שלום אקי

ברוך הבא. מצער מאוד לקרוא מה שאתה כותב. אבל אם אתה כבר בתוך זה, אז כנראה שהגעת למקום הנכון. וכבר אני רואה שאתה בידיים טובות. ותגיד, רציתי לשאול למה הזכרת את המלה "משחק"? למה אתה מתכוון? למשחק החיים? למשחק שלך בחיים? לעולם כבמה? למסכות שעכשיו אתה שם? ויש לי עוד כמה כאלה אבל לא רואה צורך להוסיף. רוצה לומר שלא הבנתי למה הכוונה שלך כשאתה אומר שהמשחק נמשך.. אחת מהצד

 

[acky007]

המשחק הימיומי

אם קראת את הודעתי הקודמת, הרי שם ציינתי שכל יום חדש הוא לגבי יום נוסף של משחק... אני מאומן בזה כבר הרבה זמן - תחילה היתה זו המסיכה של אחרי מות אשתי, עד שהצלחתי להורידה ולחיות כאחד האדם, בלי להסתתר מאחוריה ואז באה המכה הזו, הרבה יותר קשה, הרבה יותר כואבת. קשה לי לעמוד בזה, ממש קשה. ואני הרי מוכר כבדחן של החברה, תמיד מחייך, תמיד עליז, תמיד יש לי בדיחה על כל נושא שבו מדברים - אז מה עכשיו? עוטים את המסיכה מחדש, וצוחקים, ומתבדחים ו....אז מגיע הלילה..ואז מגיע הכאב....כל המחשבות הטובות והרעות וכל הזכרונות וכל ה.... - אני מניח שאני לא מחדש כלום. אבל גם כשהמצב בלתי נסבל, אני לא מפריע... אני פשוט אוסף את עצמי, עולה לאנדרטה של הגדוד (אני גר בגליל העליון אז קל לי) ושם אני מנסה לפרוק את הכל - הכאב, הכעס, העצבים כדי שאוכל לחזור לסביבה שלי עם מסיכה חדשה, נקיה ובלתי מפריעה...

 

[עזרה@ראשונה]

אז הנה - לטובת כל המעוניינים

הכרוניקה מאחורי האסון של הבן. ועזרא לא אנציקלופדיה ולא ארכיון, ולא התנ"ך ולא משרד הרישוי. הכל זה רק המקלדת. ועוד חצי דקה של טירחה. וזו ההזדמנות לציין שקהלני - ששוב עלה השבוע לכותרות - הוא היה המג"ד של הגדוד הזה במלחמת יום כיפור, כשהתנהל הקרב המכריע והמפורסם בעמק הבכא. הנה - במקום עץ הזית של גולני - מצורף הפעם התג של 77.

 

[acky007]

גם הקישור הזה....

גדוד 77 - חבל שרק בנסיבות הללו יצא לי להכיר את האנשים הנפלאים שבגדוד ואת אנשי העמותה שעושים נפלאות למען המשפחות השכולות. אתם יודעים מה - אל תצרפו עוד מישהו למעגל המכרים..... http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-490928,FF.html

 

[עזרה@ראשונה]

עכשיו כבר מותר לגלות לך

עד כמה גדולה היתה התדהמה לפגוש אותך כאן, איזה צירוף מקרים טראגי שגם אתה הגעת לכאן - והנה עזרא מוצא עצמו מביא כאן עכשיו דברים שכבר הבחין בהם לפני למעלה מחודש - ולא הביא אותם אז - רק מחשש עינא בישא. מייד תבין איך שמו של בנך לירון - כולל הלינקים המקוריים שצירפת היום - כמעט עמדו להישלח לכאן כבר לפני חודש - אך כאמור, החליט אז עזרא לגנוז אותם ולוותר עליהם. היום, כשהגעת גם אתה - מותר אולי כן לומר את מה שעזרא הבחין שקשור בשם היפה והייחודי הזה, לירון. זה קרה אחרי חדירת המחבלים לישוב ההוא בסיני, כשנהרגה הצעירה לירון הרפז. היה משהו יפה בשם הזה, לירון, ובכלל, בצירוף הזה, לירון הרפז. ואז הבחין עזרא לראשונה בצירוף מקרים אומלל, ששלושה חיילים נוספים - הנושאים בדיוק בשם הזה - לירון - נהרגו תוך תקופה קצרה - שניים מהם - כמעט בנסיבות דומות, אחד מהם - היה בנך. הנה מה שכתב אז עזרא על הצעירה לירון בעלת השם היפה - וכמה עצוב שגם אחד משלושת חיילי דובדבן שנהרגו בידי חבריהם, נקרא לירון, וגם חייל נוסף שנהרג חודשיים קודם בהתהפכות טנק, גם הוא נקרא לירון, ואחריהם - בנך עם השם היפה לא-פחות: לירון יוגב. משהו קדוש ונסתר רדף, כנראה, אחרי השם היפה והנדיר הזה. ומי אנחנו שנדע מה ולמה. ובגלל שהלינקים המקוריים שלך לא עולים משום מה - הנה עזרא מביא אותם כאן למטה שוב. שיהיה רק טוב ושלא תדע עוד צער.

 

[acky007]

ת ו ד ה ! ! ! !

ועל מנת שתבינו במי מדובר - למרות שלא ראיתי תמונות באתר הזה, לכתבה במעריב היתה מצורפת תמונה...

 

[acky007]

עזרה - עזרה

איך מצרפים קובץ תמונה להודעה?? אני לא מצליח.........

 

[benni (mac)]

בוקר טוב...

הצלחת.האור בעיניים שכבה , ניבט מהתמונה. יום עד כמה שאפשר ,נעים לך,לכולם ולכולן.

 

[עזרה@ראשונה]

כמובן

שהצלחת - אסור להיבהל: לפעמים זה לוקח דקה-שתיים עד שהתמונה מתיישבת לה במקום שלה, והנה אכן הוא במלוא הדרו. פשוט אין מילים. מי זה החייל השני שעומד לידו, ההוא עם המדים הלבנים? אז עם קבצי תמונה אתה מסודר - אבל כנראה יש בעייה קטנה עם הקישורים שלך. זה קורה כנראה, משום שאתה לא מוחק במלבן-הלינקים את אותיות ה- http שמופיעות שם משום מה באופו אוטומטי. קודם עליך לסמן אותן ולמחוק אותן מהמלבן - ורק כשהמלבן ריק לגמרי - רק אז להדביק שם את הקישור שהבאת. בהצלחה!