חדש מול ישן

[skickers]

חדש מול ישן

שלומות,
אני גרוש מזה קצת פחות משנה ובתחילת קשר זוגי חדש. אני מנסה למצוא נוסחה שתעבוד עבור כולם.
מאשתי נפרדתי לפני פחות משנה כשהקשר הלך ודעך במשך שנים רבות עד שהפכנו לזרים. הגירושין היו קלים וקצרים מאד, בגישור, בלי איבה ובלי מלחמות. התאוששתי מבחינה רגשית וכלכלית מהר מאד. תוך 3 חודשים כבר הייתי בדירה משלי, עם חיים חדשים ובלי שום הרגשות אבל ואובדן. גם הילדים התרגלו יחסית בקלות. לפני 4 חודשים הכרתי אישה מדהימה והתחלנו לצאת בגישה של נראה לאן זה יוביל. לא ממש חיפשתי קשר זוגי חדש אבל זה פשוט קרה ולמרות שאני לא אדם רגשני, נדמה לי שאני מאוהב בה. אני שומר על יחסים טובים עם גרושתי, מדברים, עוזרים אחד לשני, פעם בחודש בערך אוכלים ארוחת ששי ביחד ואפילו דובר לצאת לנופשון ביחד בקיץ, תכנית שלא יצאה אל הפועל מסיבות טכניות. גרושתי גם יוצאת עם גברים אבל למיטב ידיעתי אין לה מישהו רציני. אני מרוצה מהמצב הזה ונראה שגם הילדים בסדר גמור עם המצב החדש. אני רואה את הדברים באור של אם זה לא מקולקל, למה לתקן? הבעייה שנראה שזוגתי החדשה לא מרוצה מהמצב. יש לה יותר ותקן ממני בחיי גירושין (כ-8 שנים) וכל הזמן זורקת עיצות מניסיון. בסגנון שהתגרשנו אבל לא נפרדנו, שאנחנו לא פה ולא שם, ופעם אפילו זרקה שהיא כבר לא בטוחה אם אני פנוי רגשית. כל פעם ניסיתי להרגיע ולהסביר לה שאני לגמרי איתה אבל הייתי עם גרושתי בערך מחצית מחיי וכמעט כל חיי הבוגרים, ויש לנו ילדים משותפים ואם נרצה או לא נרצה, סוג של קשר ממשיך להתקיים וזה לא משהו שאפשר "לכבות" כמו שמכבים טלוויזיה. היא מחליקה את זה ולא עושה עניין, בדרך כלל זורקת משהו בסגנון "אני רק אומרת לך שכדאי לך להשתחרר מהעבר, אחרת זה יתפוצץ לך בפנים מתישהו" ועוברת הלאה. אבל נדמה לי שמה שיתפוצץ לי בפנים זה דווקא הקשר איתה. כי ברור שיש לה בעייה עם המצב והייתה מעדיפה לראות אותנו (אני וגרושתי) מסוכסכים או לפחות מנוכרים. בינתיים כולם זורמים אבל אני מרגיש שמתפתחת פה בעייה. גם הקשר הזוגי החדש מאד חשוב לי אבל גם הקשר הטוב עם הגרושה. אשמח להצעות אופרטיביות איך לנהל את הסיטואציה. תודה.

 

[כי אני הבוס]

תשמע בדיחה

שני יהודים הולכים לרבי שיכריע במחלוקת בינהם. הרבי מקשיב לראשון ואומר לו אתה צודק. השני מעלה את טיעוניו, הרבי מקשיב ואומר לו גם אתה צודק. אז התלמיד של הרבי אומר, אבל כבוד הרב, איך יכול להיות שזה צודק וגם זה צודק? חושב הרבי ועונה, אתה יודע מה? גם אתה צודק.

אתה נמצא במצב שאין בו נכון ולא נכון ותמיד תצטרך לזרום. בדבר אחד זוגתך שתחייה מאד צודקת, שאתה עדיין מאד טרי בסטטוס הזה של גרוש, שזה עולם בפני עצמו עם כללים משלו שאתה עדיין לומד. יש קו דק בין לשמור על יחסים טובים עם הגרושה לבין לא לשחרר לגמרי. אני לא מכיר אותכם מספיק אבל יש לי תחושה ממה שאתה כותב שאתם באמת קצת קרובים מדי, אולי בגלל שלגרושתך עדיין אין זוגיות חדשה.

בכל מקרה, אני מאד לא אוהב איך אתה מתנהל מול זוגתך. כשאתה אומר לה שהיית עם גרושתך כל חייך הבוגרים אתה מעביר לזוגתך מסר שהיא במקום שני. כנראה שהיא באמת אוהבת אותך אם לא עזבה אותך אחרי משפט כזה. אני מציע לך בשלב ראשון להוריד מסך ולנהל הפרדה מוחלטת בין בת הזוג לגרושה. אל תדבר על חיי הנישואין, על קשריך עם הגרושה, כשאתה עם בת הזוג אל תענה לטלפונים מהגרושה. תן לזוגתך להרגיש גם במעשים וגם במילים שהיא כעת מרכז עולמך. אחרת להערכתי הזוגיות לא תחזיק מעמד.

בהצלחה.

 

[skickers]

תודה על ההתייחסות, רק אומר להגנתי

בשום שלב לא נתתי לה להרגיש במקום שני. להיפך, כל הזמן מדגיש שיש לנו משהו מיוחד ואני מרגיש מאד בר מזל שפגשתי אותה. ואני באמת מרגיש ככה.

 

[מט חנק]

לא ממש הצעה אופרטיבית

אקדים ואומר שכיוון שמעולם לא הייתי בסיטואציה כזו, זה גובל בחוצפה מצידי להציע עבורך הצעות אופרטיביות.
עם זאת, שאלות/תהיות שאולי תסייענה
ציינת שאין לך שום תחושת אבל או אובדן. אמנם הגירושין שלך היו מהירים, אז אולי זה פחות משנה מי יזם, אבל האם להערכתך גם גרושתך חשה אותו דבר כמוך? גם היא שלמה ומאושרת עד כמה שאת יכול להבין? כי אם לא, ייתכן וזוגתך החדשה איכשהו מרגישה את זה.
בדומה למה שהבוס העלה - אם לגרושתך היה בן זוג רציני, לדעתך זה לא היה משפיע והכל היה כפי שהוא היום?

אני די התחברתי למה שאמר הבוס לגבי התשובה שלך לזוגתך. לדעתי, יותר נכון להסביר את המשך הקשר עם גרושתך רק עקב העובדה שיש לכם ילדים משותפים, ללא קשר לכמה שנים הייתם יחד (אני מניח שאם לא היו ילדים כן הייתם מכבים את זה כמו טלויזיה). אבל אז מצופה שגם התקשורת איתה תהיה רק סביב הילדים.

אני שוב רוצה לסייג את דברי, שאני לא מדבר מתוך ניסיון. חייב לציין שהשאלה שלך מעניינת ושונה לפחות לאחרונה בנוף הפוסטים כאן.

 

[skickers]

תודה על ההתייחסות והכנות

אשתדל ליישם.

לא יצא לי ממש לקיים שיחת עומק עם גרושתי, איך היא מרגישה. היו פגישות אחרי הגירושין אצל המטפלת המשפחתית אבל הן היו בעיקר לגבי הילדים. היא נראית טוב, מטפחת את עצמה, נראית בן אדם יותר מאושר ממה שהייתה קודם. אני לא חושב שהיא סובלת.

 

[מריוס זכריה]

הצעה אופרטיבית, בתוספת קצת חפירה (על החפירה לא חייבתי אותך)

ההצעה האופרטיבית היא לצנן קצת את היחסים עם האקסית. משהו כמו 20%-30% לפחות.
והדבר הראשון שהייתי מקצץ שם זה הנופשונים. כאילו דא?!?!?!?
(ואם תגיד לי שהנופשונים זה בשביל הילדים, תקבל ממני את הבדיחה על האריה, הלביאה והארנב)

החפירה היא זאת:

למרות שהפריה הייתה קלה, ולמרות שהייתם זרים, וכל זה, עדיין זאת פרידה. פרידה היא דבר קשה. שניכם מכחישים או מדחיקים את הקושי של פירוק זוגיות ופירוק משפחה, והדרך של שניכם להתמודד עם זה היא להמשיך לשחק באבא ואמא.

חשוב שתבין שזו דרך להתמודד עם פרידה, ולהכחיש את סופיותה ואת הדרמה שבה.

בטווח הארוך, מה שנכון הוא לקרר את היחסים עם האקסית לא ב 20-30 אחוז, אלא ב 70-80 אחוז. אני מבין שכרגע קשה לך לעשות את זה. אבל זאת המשימה. תפנים.

לסיכום: בת הזוג החדשה צודק לחלוטין, וגם אם קשה לך לבצע מה שהיא מבקשת, לפחות תבין שהיא יודעת בדיוק על מה היא מדברת - ואתה לא...

(ואת כל זה אני אומר גם בתור מטפל, בעוונותיי, וגם בתור מי שהיה שם)
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי

 

[skickers]

תודה והתייחסות, כולל הבונוס

הנופשון בסוף לא יצא לפועל כך שלא נגרם כל נזק.

הארוחות המשותפות הן בעיצת מטפלת זוגית, אמרה שחשוב מאד לתת לילדים תחושת המשכיות. בהתחלה היה מוזר, בעיקר לי לחזור כאורח לבית שלי. עם הזמן למדנו ליהנות מזה וזה משהו שהילדים מחכים לו וגם לנו זה כיף.

חשוב להבין שלפני שנפרדנו היינו במערכת יחסים מאד קרה. אז אין באמת על מה להתאבל. אחרי הקטע הקשה של ההתארגנות מחדש, עכשיו הרבה יותר טוב לי בחיים. גם בזוגיות החדשה ולא נעים לי להודות אבל נורא נהנה מהשקט בימים בלי הילדים.

 

[מריוס זכריה]

לדעתי יש בהחלט על מה להתאבל

כשזוג של הרבה שנים, שמיוחד עם ילדים וכל החבילה, נפרד, האבל הוא לא רק על השנים האחרונות. הוא על כל התקופה. על כל הפרוייקט. על החלום הגדול שהתמסמס עם השנים, אבל מותו הוכרז רק לאחרונה.

והעניין הוא שזה קורה גם אם אתה לא מודע לזה.

לגבי הארוחות ביחד סבבה, גם אני עשיתי את זה לאחר הפרידה מפרק א' הרבה שנים. זה נושא קצת מורכב, וחלילה לי מלחלוק על המטפלת המשפחתית. רק כשיקול תחשוב האם זה לא מעביר גם מסר כפול לילדים, כאילו יש לאן לחזור. לכן, גם אם אתה עושה את זה, לא חייבים את זה עם תזמורת ובלונים... וגם, יש שם מקום לבת הזוג החדשה שלך, לא? למה שהיא לא תאכל אתכם? אוקיי, לא בחודש הראשון, אבל מתישהו... שהרי כולם מבינים שזה נגמר ואתה כבר בקשר אחר, נכון?
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי

 

[מט חנק]

אולי הוא התאבל עוד לפני ההכרזה הרשמית?

הוא אמר שהנישואים שלו במצב של מוות קליני (או מוחי) כבר שנים קודם.
יכול להיות שבתקופה שבה התלבט אם לעשות את הצעד של לבשר לה על הפרידה הוא כבר השלים את האבל על החלום שהתמסמס עם השנים.
ואז אחרי ההכרזה הרשמית האבל הופך להיות קצר יותר. תחשוב על זה אולי כמו על מוות של קרוב משפחה שבשנים האחרונות היה דמנטי לגמרי במוסד לתשושי נפש. האובדן התרחש ברגע שהוא הפסיק לזהות אותך, ולא ברגע שליבו נדם.

 

[מריוס זכריה]

נכון. ועדיין.

 

[כי אני הבוס]

לחלק הראשון

מניסיון, קצת פחות עובד בחלק השני. מניסיון גם של גירושין וגם אובדן שני הורים, אחד מהם לאחר מחלה קשה וארוכה עם סוף בלתי נמנע. עדיין המוות, למרות שצפוי ולמרות שהביא שלווה אחרי ייסורים ארוכים, זה אירוע קשה מאד, שלי לפחות, לא היה דומה בכלל לגירושין. הגירושין למרות הקושי שבו, זאת גם התחלה חדשה. יש בו גם גרעין של תקווה שאם יודעים לטפח נכון, יש בזה הזדמנות, יש חזון, יש למה לצפות, יש סיכוי לצאת מחוזקים ולפתוח דף חדש.

 

[מט חנק]

החלק השני היה יותר כדי להדגים את קו המחשבה

כמובן שאני לא משווה מוות לגירושין.

אבל יש לי תחושה שלא הובנתי. לא התייחסתי למחלה סופנית עם מוות צפוי (כמו סרטן גרורתי). זו לא התוצאה שצפויה מראש שרלוונטית כאן.
השתמשתי בדמנטציה, ולא במקרה. כי בניגוד למחלה סופנית אחרת, שם ממש מאבדים את האדם קודם. וזה החלק שיכול להיות דומה בנישואים שמתו מזמן והזוג ממשיך להיות ביחד. זו הייתה הכוונה שלי.

 

[כי אני הבוס]

הבנתי את זה

מסכים שזה לא לגמרי דומה לדוגמא שלך, אבל עדיין לא נופל עליך בהפתעה ועדיין המוות עצמו מרגיש כמו אגרוף הכי חזק שיכול להיות ישר למרכז הבטן. אתה נושם ומרגיש שנחנק, אתה רוצה ללכת לאיזה חדר חשוך ולא לצאת משם, לבכות ימים ולילות על כל הדברים שרצית להגיד ולא הספקת, על כל הדברים שעשית והיית עושה אחרת. לא יודע אם חווית מוות של אדם ממש קרוב אבל יכול לומר לך שיש כוח גדול לדבר עצמו.

בכל אופן, השורה התחתונה היא שיש לי השגות לגבי עצם ההשוואה בין מוות לגירושין. נכון שאני אדם פרקטי ולא נוטה לדרמה ותמיד מנסה למצות את המקסימום מהסיטואציה, גם כשנאחס, ככה שאולי אני לא דוגמא מייצגת. אבל לא, לא רואה את הדימיון.

 

[Nice Phodo]

להתאבל? לא ממש

מבחינתי הגירושין דווקא היו אירוע משמח, הדבר היחיד שאני מצטער עליו, שחיכיתי כל כך הרבה זמן. כשנפרדים מהסיבות הנכונות, אין יותר מדי על מה להתאבל, להיפך.

 

[tal902]

אני מחכה לבדיחה על האריה הלביאה והארנב....

 

[מריוס זכריה]

הצעות לבדיחות תקפות רק ל 72 שעות

וזאת וואחד בדיחה ארוכה...
אז סורי.
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי

 

[שילה1]

זוגתך צודקת לחלוטין.

חשוב-במקום שהיא נמצאת-אתה טרם! כך שנסיונה בהחלט ראוי. מה שלא נראה לי-קפיצה מיידית לקשר כאילו מחייב,ללא תקופת הצטננות או עיבוד האבל. יש מי שבוחר בקשר מיד.ממה שראיתי סביבי- ברבות הזמן,הצרכים משתנים ומתבהרים והקדר הראשון-לא מחזיק מים.

 

[skickers]

תודה

לא תכננתי לעבור ישר לפרק ב', זה פשט קרה. תבין דבר אחד בקשר אליה. היא לא סתם עוד דייט. אשה כמו זוגתי החדשה היא בן אדם אחד למיליון. כשפוגשים מישהי כמוה, זה כמו זכייה בלוטו.

 

[שילה1]

כהתחלה-אני אישה.והשאר-

בא נבחן עוד חצי שנה.

 

[danakama10]

אחת למליון...

היא כבר 8 שנים גרושה, כך שיתכן וזה אומר משהו לגבי הזוגיות איתה, ולאו דווקא משהו חיובי.
בינתיים אחרי היכרות של 4 חודשים היא כבר מרשה לעצמה להתערב במערכת היחסים הטובה עם גרושתך. היא גם הצליחה לגרור אותך לקשר למרות שזה לא מה שחיפשת. מהמעט שכתבת עושה רושם שהגברת יודעת לעשות מניפולציות. היא רוצה לנתב את הקשר למקום שמתאים לה, ואתה צריך לשמור שהיא לא תהרוס לך.
אני גם חושבת שגירושים שנגמרים ומתנהלים בצורה שאתה מתאר הם התרחיש האופטימלי.