אינני מקבל כמה מהנחות היסוד שלך
אינני מקבל כמה מהנחות היסוד שלך, ולכן יקשה עלי לענות לך. אתה כותב: "הוא תמיד יכול לאבד את זהותו היהודית-פורמלית (בסה"כ בן לאם יהודיה) ולהתבולל" המציאות מוכיחה, שאנשים מאמצים אורח חיים מערבי, ובכל זאת דבקים בזהותם היהודית. הדוגמאות רבות מספור, ורשימת הזוכים בפרסי נובל מלאה בהם. אתה כותב: "תנועת ההשכלה שניסתה לפתח "יהדות" אחרת גרמה להתבוללות". ההיסטוריה מלמדת, שימי ההתבוללות כימי הגולה: בכל פזורה, בה איפשרו ליהודים להתבולל, חלק גדול מהם עשה זאת. ובאותה מדה, כשהייתה ליהודים ממלכה, עמים אחרים התבוללו בהם. אתה כותב: "ההשתייכות הלגיטימית למדינה מקנה גם השתייכות ללאום". ואני גורס (בעקבות י"ל, אגב), שההשתייכות ללאום היא עניין של תודעה בלבד. יכול אדם להיות תושב מדינת לאום מסוימת, ולא להחשיב עצמו שייך לאותו לאום. ושוב, הדוגמאות רבות מספור. אתה כותב: "אנו רואים שרוב החילונים מגדירים עצמם כישראלים-יהודים, ולא ההפך". אינני יודע מנין לקוחה הקביעה הזו (מינה צמח?), אבל שאל חילוני מצוי שאלה שהוא מבין את משמעותה, למשל, עם מי הוא היה מעדיף שאחיו יתחתן, עם אמריקנית-יהודיה, או עם ישראלית-לא-יהודיה. מובטחני שתגלה, שהוא יעדיף גיסה מהלאום שלו, אפילו אם היא תושבת מדינה אחרת. כמו כן, שאלת אותי מדוע אני מבדיל בין תקופה לתקופה: במקורות שלפני חורבן בית שני, אין עיסוק דקדקני כל כך בהלכות שבת, כשרות ונידה. דומני שאנו רשאים להסיק מכך, שנושאים אלה לא עמדו במוקד חייהם של יהודים בני אותה תקופה. כן, מוכרים לי המדרשים, על פיהם רות ובועז למדו משניות כל אותו הלילה, אבל אלה מדרשים מאוחרים.
