חוב קטן מהנסיעה האחרונה

[החורזת הקטנה]

חוב קטן מהנסיעה האחרונה

הבטחתי לספר חוויות מהנסיעה, אז עכשיו כשהג'ט לג הסתדר וגם קצת התפניתי מכל עיסוקיי, אז הנה כמה חוויות מלוות בתמונות. אז קודם כל, חשוב לי לספר, שבניגוד למה שניתן להבין פה מהתקשורת לגבי דעת הקהל העולמית, לא מדויק. אנחנו זכינו להרבה אהבה, אהדה וסימפטיה מצד כל מי שפגשנו שם ושמע שאנחנו מישראל. אנשים התעניינו וחיזקו אותנו, הביעו תמיכה, להזכירכם היינו בארה"ב בזמן המבצע בעזה. ועכשיו אפשר לעבור לטעימות, אבל שנייה לפני שאתם מזמינים את כרטיסי הטיסה קחו בחשבון, שקר שם בטירוף, פשוט קפוא. בתמונה המצורפת, ניתן לראות את החורש הסמוך לבית של החברים שאצלם לנו בניו ג'רזי. יום אחרי שהגענו ירד קצת שלג והמראה היה נורא קסום.

 

[החורזת הקטנה]

וזה הנוף שנשקף מחדר השינה שלנו

באותו בוקר., לא קסם?

 

[החורזת הקטנה]

ביום ראשון טיילנו בעיירה שנקראת NEW HOPE

היא שוכנת על גדות נהר הדלאוור בצד של פנסילבניה. הבתים שם בני מאות שנים, מהתקופה הקולוניאלית. בקצה העיירה יש גשר שניתן לחצות עליו את הנהר ללמברטוויל (LAMBERTVILLE) שבצד של ניו ג'רזי. 3 דקות הליכה ועוברים ממדינה למדינה. הגשר ממוקם סמוך למקום בו חצה ג'ורג וושינגטון את נהר הדלאוור בכדי להילחם בבריטים. המקום ספוג היסטוריה. הבית שבתמונה משמש כבית הארחה בניו הופ הצד של פנסילבניה.

 

[אילרי]

new hope זו עיירה מקסימה...

בזמנו, כשדיילתי באל על - בכל הזדמנות הייתי לוקחת את הרכבת ונוסעת לשם.. עיירת אומנים.. בקיץ זה מקום מקסים .. זו עיירת שתמיד ב,דרך" ולא מופיעה באף ספר תיירות אבל ביקור שם הוא כיף...

 

[החורזת הקטנה]

וזהו בית בצד השני של הנהר

בצד של ניו ג'רזי.

 

[החורזת הקטנה]

קסדה שהתחפשה

שתי העיירות האלו שלגדות הדלאוור עשירות בחנויות שרובן חנויות עתיקות. בחלון הראווה של אחת ראיתי את שתי החיפושיות האלו, שבעברן הרחוק היו קסדות שהגנו על חיילים. מאוד אהבנו את הרעיון, נכנסתי לחנות וביקשתי מבעל החנות רשות לצלם אותן, הוא מאוד שמח שנכנסתי לשאול לרשותו, כמובן שנעניתי בחיוב ואף הודה לי שנכנסתי לבקש רשות. וכאן יש לי גם סיפור קטן. מעבר לכביש של חנות העתיקות הזו יש גלריה לאומנות. בחלון הראווה ראינו תמונות בסגנון אנדי וורהול פופ-ארט עם סביבונים, ובחלקן חסידים רוקדים. סקרנותי גברה עליי ונכנסנו לחנות. בעל החנות, שמו בריאן, התגלה כאדם מקסים ביותר, סיפר לי כי התמונות שייכות לאומן חסידי חב"דניק, שיוצר אותן. שמו רבי יצחק מולי, נולד וגדל בערבות אוסטרליה ולפני כמה שנים הגיע לארה"ב. יצירותיו נמכרות רק בבתי חב"ד, אבל הגלריה הזו היא היחידה שמוכרת את היצירות מחוץ לחב"ד. אני מצרפת את קישור לאתר של האומן, תתרשמו מהתמונות, אני אהבתי. ונחזור לבריאן, הבחור התגלה כיהודי עם משפחה בישראל, הם ביקרו כבר פעמיים ומקווים לחזור בקרוב, נולדה לו לא מזמן בת אז כרגע נסיעה לארץ לא באופק. בכל אופן הבחור היה נחמד ביותר, החנות / גלריה שלו מקסימה, דברנו במשך כחצי שעה על אמנות, יהדות, ישראל, המלחמה בעזה וכולי וכדומה. יש לו גם אתר אינטרנט, מצורף, אז אז למי שמגיע לאזור הפרטים שלו באתר.

 

[החורזת הקטנה]

ועוברים לוושינגטון

לוושינגטון הגענו באוטובוס מניו יורק. מאוד ממליצה על החברה הזו במידה ותשקלו נסיעה מניו יורק לוושינגטון. כשהגענו למקום האיסוף התברר לנו שהחברה שייכת ומנוהלת ע"י ישראלים. האוטובוס ממוזג / מחומם, יש טלויזיה ומוקרן סרט לפי בחירת הקהל. יש אינטרנט אלחוטי חינם. הנהג היה נחמד מאוד וידידותי, הגענו לוושינגטון תוך פחות מ- 4 שעות, בלי עצירת ביניים (עפ"י החלטת הנוסעים), יש שירותים באוטובוס. העלות היא 30 דולר לאדם לכיוון. אם מזמינים דרך האינטרנט אז זה יוצא יותר זול אבל אין אפשרות ביטול / שינוי. צרפתי קישור. הגענו למלון, ואחרי שנחנו קצת, יצאנו לסרוק את העיר ולמצוא מקום לאכול. מילת אזהרה, וושינגטון יקרה בטירוף. ומילת המלצה: תאכלו טוב צהריים, ובערב רק נשנשו. ארוחות הצהריים זולות בכ- 40% מאותה מנה אחרי השעה 15:00. ובהמשך מקומות שאפשר לאכול בהם במחיר שפוי. אחרי שהחושך ירד על העיר החלטנו לסרוק את האיזור שקרוב למלון. אחרי סיבוב קצר הגענו לבית הלבן (בתמונה) מלא משטרה, התחילו כבר לבנות את כל הקונסטרוקציה ליום ההשבעה של אובמה. בכל זאת הצלחתי להתקרב ולצלם את החזית האחורית, והיפה לא פחות.

 

[TALf2007]

מקסים - אפשר עוד?

 

[החורזת הקטנה]

בטח, כבר מגיע

 

[החורזת הקטנה]

אם לא הזמינו אתכם לארוחה חגיגית בבית הלבן

לא נורא, גם אותנו לא. אבל יש לבית הלבן מוזיאון. במוזיאון מציגים כל מה שקשור לבית הלבן, החל מכלי אוכל, רהיטים מתקופות שוות, תמונות מאירועים היסטוריים וכולי וכדומה.בתמונה דוגמא לעריכת שולחן בארוחות חגיגיות. יש במקום חנות מזכרות, כל מיני דברים שקשורים לבית הלבן, לא זול בכלל. המקום פתוח כל יום החל מ- 07:30 בבוקר. הכניסה בחינם אבל כרוכה בבדיקה בטחונית (כמו בשדה התעופה) ובמגבלות מסויימות, למזלנו עמדנו בכולן. הצוות במקום אדיב וחביב. טוב, אז כמו שאמרתי לא הזמינו אותנו לאכול ארוחת בוקר בבית הלבן, אובמה אמנם היה במרחק שני רחובות, אבל לא התחשק לי לאכול איתו ארוחת בוקר

אז הלכנו לאכול ארוחת בוקר במקום שצירפתי קישור אליו. מי שהיה בארה"ב יודע שהאמריקאים לארוחת בוקר אוכלים פחמימות, הרבה פחמימות, וכשמשעמם אז הם מוסיפם שומן ו/או עוד פחמימות. בקיצור, לא מתאים לנו. בהמשך הרחוב מהמלון שלנו היה בר אורגני, עם בר סלטים עשיר, ממלאים את הצלחת בירקות שרוצים,מוסיפים ביצה, גבינה, טונה או בשר, שמים רוטב לבחירה מיני רבים, מוסיפים גרעיני חמניה אם רוצים והנה לכם סלט. שוקלים ובתיאבון. המקום נקי, האוכל טרי, השירות חביב ביותר. ויש אינטרנט אלחוטי חינם. אכלנו שם ארוחת בוקר כל בוקר במשך כל הזמן שלנו בוושינגטון.

 

[החורזת הקטנה]

ולאוהבי השוקולד

למי שחולה על שוקולד, כמוני למשל, לא ייתכן שיעבור טיול בלי שוקולד, לא משנה באיזה צבע או צורה. ארה"ב בעניין הזה קצת בעייתית, בנוסף לזה שהם לא יודעים לעשות קפה או בירה טובים אז גם שוקולד טוב הם לא ממש יודעים לעשות. לפני שיקפצו עליי כולם, יש מקומות, מעטים מאוד שכן יודעים. בעניין השוקולד נתקלתי בשניים - ג'ירארדלי בסן פרנסיסקו, אבל מהשם אתם כבר יכולים להבין שהוא ממוצא איטלקי ובלאס וגאס יש את אתל, שוקולד לא רע בכלל. ולגבי התמונה - מספר עובדות: הבית הלבן עשוי כמעט כולו משוקולד לבן. הוא הוכן ע"י קבוצה של שפים והוצג בחדר האוכל בסיורי חג המולד. לקח לקבוצה של השפים (לא צוין מספרם) 6 שבועות להכין את החלקים ועוד 4 ימים להרכיב את הכל יחדיו. השתמשו ב- 90 ק"ג עוגיות ג'ינגר (טיפוסי לחג המולד) בכדי לצור את הקונסטרוקציה הפנימית ו- 160 ק"ג שוקולד לבן לצור את הקירות החיצוניים. הפיתוחים נעשו בעבודת יד, העמודים ביציקה. המתופפים והתופים עשוים ממרציפן. טוב, ריירתם מספיק, אני רטובה כולי

 

[החורזת הקטנה]

מוזיאון האויר והחלל

שייך למוסד הסמיתסוני, אח למוזיאונים רבים באיזור וושינגטון. למי שעוד לא ביקר, מומלץ ביותר. שוב, הכניסה חינם, כרוך בבדיקה ביטחונית קפדנית (כמו בשדה התעופה) ומגבלות כגון: אסר תיקי גב, שתיה שלא בבקבוקים, סנדוויצ'ים וכולי. אפשר לבלות במוזיאון הזה ימים. לקחנו את הסיור שמדגיש את הHIGHLIGHTS של המקום ואחר כך הלכנו בקצב שלנו. בשלב מסויים כאבו לי הרגליים, אז חלצתי נעליים והלכתי יחפה. למזלי, לגבי זה אין מגבלה. אז הנה לכם חליפת אסטרונאוט, כזו שהייתה באמת על הירח והלכלוך עליה הוא אבק מהירח.

 

[החורזת הקטנה]

ועוד במוזיאון החלל

דגם של מעבורת החלל שמתחתיה בצד ימין לוח זכרון לנספים באסון הקולומביה. לידו לוח זכרון לנספים באסון הצ'לנג'ר. יש לנו שם מקום של כבוד.

 

[החורזת הקטנה]

חוב קטן לשוקולד

בחנות של המוזיאון ניתן לקנות מדליה לזכר אסון הקולמביה וגם פאטש (טלאי) עם סרט זכרון כחול המקיף דגם של החללית ועליו 6 כוכבים ומגן דוד לזכר 7 הניספים בינהם אילן רמון ז"ל שלנו. מאחורי הקרטון המצורף לטלאי מצויינים שמם של כל האוסטרונאוטים ותפקידם במעבורת.

 

[החורזת הקטנה]

מהאסונות לכזו שכן הצליחה לחזור

ה"אפולו", עם מבט פנימה.

 

[החורזת הקטנה]

כל האסטרונאוטים והאסטרונאוטיות מתבקשים לנחות

נחיתה נעימה

זהו פילון חמוד שמצאנו ברחובות וושינגטון המציג את מפת המטרו של וושינגטון. המטרו בוושינגטון הוא הדרך הקלה והנוחה ביותר להגיע ממקום למקום. את הפיל פגשנו בדרכנו למבשלת בירה, בה אכלנו ארוחת ערב קלה ושתינו בירה. זוכרים שאמרתי שהאמריקאים לא יודעים לעשות בירה טובה? ואז כתבתי גם הסתייגות קלה, אז הנה המקום לציין מקום שעושה בירה טובה וגם מגיש אוכל טעים במחירים סבירים. מה שגילינו במקום הזה שהחומוס שלנו מאוד פופולרי. הם מגישים אותו עם עגבניות קצוצות קטן, טפנד, שום אפוי ומשהו שהם קוראים לו פיתה אבל כל קשר בינו לפיתה שלנו מקרי לחלוטין. החומוס היה לא רע. שם לא אוכלים אותו בניגוב. מצרפת קישור, יש להם סניפים נוספים ברחבי ארה"ב.

 

[החורזת הקטנה]

עוד מבט של פיל פילון

 

[החורזת הקטנה]

השמש זרחה עלינו

אז החלטנו לבלות בחוץ לצל תמונות שבימים המעוננים שקדמו לא יצאו מדהימות, אבל שלא תטעו היה קר יותר. השמש הייתה שקרנית, היה מינוס 7 מעלות ועם הרוח זה הרגיש כמו מינוס 10. בכל אופן מה לא עושים בשביל תמונה טובה

 

[החורזת הקטנה]

פה עובדים כל אנשי הנשיא

הבניין ע"ש אייזנהאואר, הוא בניין המשרדים שנמצא ממול לבית הלבן. זהו בניין משרדים גדול מאוד ומרשים, בתוכו עובדים כל אנשי הסגל של הבית הלבן. ואיך אני יודעת את כל זה? בלילה שהגענו ירד גשם וטיילנו בסמוך לבניין, עצרתי בחורה צעירה שיצאה משערי הבניין המרשים, שבלילה נראה מרשים לא פחות, ושאלתי אותה לפשר הבניין. קיבלתי הסבר קצר וממצה, בהתחשב בעובדה שירד גשם, זרים שעצרו אותה ככה סתם, ובנוסף היא אחרי יום עבודה ארוך (השעה הייתה 9 בערך). היא הייתה מאוד נחמדה ואדיבה.

 

[TALf2007]

איזה טיול מדהים

איך לא קפאתם שם? פילון מתוק והרעיון של מפת המטרו עליו גאונית! תודה! טל