חודש...טריגר

[Bad life1]

חודש...טריגר

אתמול היה חודש לזכרך חודש שאנחנו חיים בלעדייך...חודש שהיה סיוט בשביל כולם חודש שאני אף פעם לא ישכח...לא נתפס שאתה כבר לא פה...חודש שאני לא ישנה בלילות חודש שאני רואה מול העיניים את אותה תמונה שרצה לי בראש אותה תמונה מהרגע שהפסקת לנשום...אני עוצמת את העיניים ורואה את זה כאילו זה קורה עכשיו רואה את כולם מסתכלים עלייך את כולם בוכים סבתא מחזיקה לך את היד בודקת למה היד נהייתה צהובה ואז בשנייה הפסקת לנשום כולם התחילו לצעוק חלק צעקו לך שתקום חלק ניסו להרגיע ואמרו שראו אותך נושם ושנחכה כמה דק ואז שכולם ראו וקלטו שאתה כבר לא נושם התחילו הצעקות הבכי המכות ובתוך כל זה אני עומדת הנכדה היחידה שהייתה בחדר מסתכלת על כולם ופורצת בבכי שלא נגמר...אחרי שקברנו אותך עברתי לגור עם סבתא בכל מקום בבית יש תמונות שלך בכל מקום בבית יש זכרונות ממך בכל מקום בבית אתה קיים...סבא אני לא רואה איך החיים שלי ממשיכים מכאן אני הולכת ברחוב ומחפשת מכוניות כמו שלך אולי אני ימצא אותך נוהג באחת מהן אבל זה לא קורה אני מחפשת אותך בשוק אולי בחנות של הירקות אולי בחנות של הבשר אבל גם שם אתה לא נמצא אני מחפשת אותך בבית ובכל מקום אפשרי אבל אתה לא נמצא סבא אתה מת...החיים שלי נגמרו ואיתם גם הנשמה שלי נעלמה אני רוצה להיות איתך לשמוע אותך לראות אותך אבל לא רוצה לגרום לכולם עוד צער וכאב...אף אחד לא יודע מה אני מרגישה כולם חושבים שאני בסדר אבל אני לא אני ממש לא בסדר...יש לי בטלפון את הסרטון שצילמנו אותך מדבר לאחיך הגדול בגלל שלא יכלת לדבר בטלפון אז צילמנו שלחנו לו את זה איזה יופח אתה מדבר אתה מבין אתה קורא...אני זוכרת שצילמנו שוב ושוב עד שהייתה מרוצה...מי חשב שאחרי שבוע המצב שלך ידרדר כלכך? סבא תחזור אני מתחננת אלייך אני לא יכולה לחיות בלעדייך... אני לא נושמת אני אוכלת אני לא ישנה אני לא חייה...סבא אני אוהבת אותך כלכך אנחנו עוד ניפגש במוקדם או במאוחר אני מבטיחה לך...אוהבת אותך הכי בעולם ומתגעגעת מלא

 

[regevbar100]

בתגובה

צהרים מבורכים.

צר היה לי כל כך לקרוא את השיתוף הכאוב שלך איתנו.
מובן לנו היטב מן הכתוב שסבא שלך היה דמות אב ומופת בחייך. לאבד אדם מעין זה זו טרגדיה שאין מילים כדי לתאר אותה.
זו תהיה תקופה לא פשוטה שיהיה עלייך לעכל אותה בקצב ובדרך שלך.
למרות זאת, אני מציע לך בחפץ לב לשקול לנסות מפעם לפעם לשתף אדם קרוב בסערת הרגשות שאת עוברת לאחרונה. אני חושב שלא הוגן כלפי הנפש שלך להישאר כל כך סגורה ומסוגרת, ועל אף שיהיה קשה, אולי גם מעט בכי וזיכרונות וגעגועים, חשוב מאוד לדבר עם מישהו על כל הרגשות והחששות והאכזבות שאנחנו שומרים בבטן. אני מאמין שבמידה ותפתחי את הנושא עם אדם שהכיר אותו את תגלי שגם לו יש לא מעט מה לומר.

סבא שומר עלייך, וכעת הוא חי דרכך, חיי טוב וחכם למענו, על מנת שהוא יתגאה.
בברכת כוחות נפש להתמודדות עם האובדן הכבד,
רגב.

 

[Yelem תמיכה לנוער]

עצוב

היי יקירה,
מצטערת לשמוע.
בנוסף לאובדן המצער נשמע שחווית חוויה קשה. להיות שם ברגע שאדם יקר כל כך הולך לעולמו. ובכלל, שנה מאתגרת יש לך.
אני מבינה שקשה, זה כל כך טבעי והגיוני, אבל אני בטוחה שסבא היה רוצה לראות אותך חיה, מתפקדת ושמחה.
מה קורה איתך בימים אלו? מה את עושה?
חיבוק (אם זה מתאים)
רותם

 

[Bad life1]

השנה הזאת

אי אפשר להסביר מה קורה איתי...אני כאילו לא נושמת אני חזרתי לחתוך אחרי שנה וחצי שלא עשיתי את זה זה משחרר משהו שאין לי דרך להסביר את זה אפילו...אני עדיין בשירות לאומי אבל אני לא מרוכזת בזה אין לי סבלנות ונמאס לי כבר...כל השמפחה מתפרקת לפני כמה ימים קיבלנו בשורה שלא ציפינו אליה בכלל לא יכולה לפרט אבל זה בשורה ששינתה הכל שפירקה את המשפחה...אני לא מסוגלת כבר בחודשיים וחצי האלה החיים שלי השתנו מקצה לקצה איבדתי סבתא וסבא איבדתי את המשפחה שלי ואת עצמי...דיי כבר נמאס לי אני מחפשת את סבא שלי בכל מקום כל מה שאני עושה אני נזכרת בו אני רואה אותו...אני לא רוצה יותר חיים כאלה אחרי שעשיתי התקדמות והצלחתי לעשות שינוי הכל חוזר להיות אותו דבר ואף אחד לא יודע אף אחד לא שם לב ואת אף אחד זה לא מעניין...

 

[regevbar100]

בתגובה ל"השנה הזאת"

שלום שוב, אני מקווה שזה בסדר שגם אני מגיב בנוסף לרותם...

קודם כל אני שמח שאת מוצאת לנכון לשתף אותנו כאן במסגרת הפורום לפחות, זה חשוב.
את צודקת לחלוטין אם את חושבת שאנשים לא באמת יכולים להבין מה עובר עלייך. גם לו היינו עוברים מאורעות חיים הדומים לשלך לא היינו מסוגלים להבין מהסיבה הפשוטה שלעולם לא נהיה את. עם זאת, את מסכימה איתנו שאנחנו כאן רוצים לטובתך ומנסים לתת משקל לקול ההיגיון על מנת לעזור לך להאמין שאת יכולה לנקוט בגישה בריאה יותר, גם אם היא דורשת הקרבות.
את נערה חכמה, ואני מניח שאת יודעת בינך לבין עצמך שפעולת חתיכת הורידים לא יכולה להקל על הכאב הרגשי והנפשי, אלא להסיח את הדעת ממנו בכך שאת מנתבת את האנרגיה הרבה האצורה בך והמיקוד אל הכאב, הדם והאנדרנלין... זוהי פעולה עצובה, פעולה של כניעה, שמצבי חיים לא פשוטים הביאו אותך אליה, את זה אנחנו מבינים. למרות זאת, זוהי פעולה מסוכנת, פעולה שבאופן לא מודע מאותתת לך כל הזמן ש"מצבי מחמיר", שאת ב"שפל המדרגה", שיותר נמוך מכך כבר אי אפשר לרדת, וכי "כל מה שהשגתי עד עכשיו - מת". אבל זה לא נכון, כי את האמנם כואבת ובודדה בימים אלו, אך יש לך את התובנות שלך שאת צוברת בעמל וכאב רב, אך עלייך לעשות בהן שימוש, ולא להשאיר אותן בגדר התיאוריה. את כבר יודעת שאין טעם בחתיכת הורידים, את יודעת שזהו מעשה נואש שלא מקדם אותך לשום מקום טוב, ואת הרי רוצה לצאת מהמצב שבין כה וכה כל כך מדכא אותך, לכן עלייך לקבל בלבך החלטה מודעת שאת מבטיחה לעצמך שאת לא חוזרת על הפעולה הזו יותר מהסיבה הפשוטה שכל עוד את ממשיכה בה אינך יכולה לצאת מהמעגל האיום שמכורח הנסיבות נכנסת אליו.

בנוגע לשירות הלאומי, אני מציע לך לפנות לרכז, לאחראי, ולשתף אותם במצוקה הנפשית הקשה שאת חווה, חשוב מאוד ליידע אותם על כך, מגיע הן להם והן לך שהם יעודכנו ויבינו שיש להתחשב בך, לתת לך מנוחה, זאת בהנחה שהמסגרת הזו רק מגבירה עלייך את הלחץ והשחיקה כפי שכתבת מאשר להשכיח מעט.
בימים אלו אני מציע לך לצאת מהבית עם חבר או חברה, צאי לפארקים ומקומות ירוקים, השתדלי לעכל את המצב שאת נתונה בו, לשוחח על כך עם ידיד בלי לפחד מתוצאות הרות גורל - שום דבר חלילה לא יקרה, אולי מלבד תחושת שחרור קלה.
אני מציע לך לנסות לכתוב יומן ולברר בינך לבין עצמך האם כתיבה של המחשבות שעולות לך בראש, רגשות ואירועים עוזרת לך מעט לסדר את הראש.

בברכת בריאות, נחת, ובשורות טובות בלבד

 

[Yelem תמיכה לנוער]

תקופה קשה

היי יקירה,
אני כל כך מצטערת לשמוע על התקופה הקשה שאת עוברת. התקופה הקשה הזו לא מוחקת את ההתקדמות שעשית. יש קצת חזרה אחורה, זה נכון, אבל מההכרות שלי איתך אני בטוחה שאת תמצאי את הכוחות לתת קפיצה קדימה.
אל תוותרי על השירות הלאומי. תני לשירות להיות עוגן עבורך. משהו יציב בתוך הסערה. האם הרכזת שלך יודעת על התקופה הקשה שאת עוברת? מי מלווה אותך בדרך הזו?
אותנו זה מעניין. אותי זה מעניין.
איתך,
רותם

 

[Bad life1]

היי רותם...

המצב נהיה רק יותר גרוע מיום ליום...השירות נגמר כבר נגמרה שנה יצאתי לחופש מה שהופך את הכל לקשה יותר....לא יוצאת מהבית לשום מקום כל היום במיטה כל היום מחשבות...הרכזת שלי יודעת על המצב אבל אין לה כלכך מה לעשות...המתנדבת שהייתי איתה בקשר מההפוך עזבה וגם עוד מישהי מההפוך שאני התחלתי לדבר איתה בתקופה האחרונה עוזבת בסוף החודש...התייאשתי מהכל גם לניידת אני כבר לא הולכת לא מרגישה שזה יעזור לי וזה רק מתסכל אותי יותר...אין אף אחד שמלווה אותי אני לבד אפילו חברות אין לי...אני לא רואה שום טעם בחיים האלה (לא מתכוונת להתאבד)

 

[Yelem תמיכה לנוער]

ספטמבר

הי יקירה,
פספסתי את ההודעה שלך ורק עכשיו ראיתי אותה.
מצטערת לשמוע שמיום ליום נעשה קשה יותר.
מה התכניות לספטמבר?
את חייבת להרים את עצמך איכשהו וצריך לחשוב על רעיון.
אולי זה הזמן לחזור לשיחות שבועיות קבועות בצ'ט שלנו?
רותם

 

[Bad life1]

ספטמבר

בספטמבר מתחילה עוד שנת שירות במעון ובאוקטובר אני מתחילה קורס של חצי שנה שיהיה תוך כדי השירות אבל עד אז אין מה לעשות...התחלתי טיפול כבר שלוש פעמים כל פעם עם מישהי אחרת אבל כל פעם הפסקתי את זה לא מצליחה להיכנס לטיפול אצל מישהי אחרת שהיא לא מי שהייתי הולכת אליה לפני שנתיים...אני לא יודנת לגבי הצאט זה מרגיש לי כאילו אני מפריעה :/...