חוויות מבית חולים

שוקו 5

New member
חוויות מבית חולים

רציתי לשתף ב-2 מקרים שקרו לי היום: כשהגעתי היום למחלקה, שאלתי את האחיות "מי מרותק למיטה?" ניגשתי מיד לחדר אליו הופניתי, שכב שם ילד/נער סובל מכאבים אחרי ניתוח. לצורך השיקום, עליו לרדת מהמיטה וללכת קצת אבל שום שיכנוע לא הואיל כיוון שהוא כבר חווה את הכאב כשירד פעם אחת מהמיטה. כשניכנסתי הוא היה קצת מרוחק, ניסה להתמקד בטלוויזיה ולא בי, התחלתי לדובב אותו ומהר מאוד היינו לחברים טובים, הוא ביקש שאפסיק להצחיק אותו כי זה כואב לו, אז הצעתי שנלך יחד לטייל, לאט לאט הוא קם מהמיטה, ובתמיכה משותפת של אבא שלו ושלי התחלנו לצעוד החוצה, הוא רצה לשירותים, האיץ את צעדיו, עזב אותנו ונכנס לשירותים, בדרך חזרה, כבר הבאתי לו את המונית (כיסא גלגלים) והצעתי לו שנצא לשמש, וכך ישבנו לנו מחוץ למחלקה, באוויר הצח, דיברנו צחקנו (רק קצת) עשינו קסמים ונפרדנו כשאני משאיר אב ובן באוויר הצח. במקרה השני, נערה שכבה בחדר טיפול נמרץ, כל המשפחה היתה סביבה והיא סבלה מכאבים. לאחר כמה דקות של צחוק וקסם, יצאנו לנו צועדים אנגז'ה אל האוויר הצח עם כל החמולה. תחושות הסיפוק עצומות, להביא מישהו מרותק למצב בו הוא צועד, ועוד יוצא לנשום אוויר צח ולהנות מקרני השמש, ללא לחץ, ללא כפיה, ללא איומים, רק בעזרת, חיוכים, צחוק והמון המון רצון טוב. שבת שלום לכולם, שוקו.
 

tlingit

New member
../images/Emo47.gif

איזו זכות ותחושת הישג להיות במקום הזה.. איזה כיף לך
קבל
של הערכה ועידוד
 
פשוט נפלא../images/Emo140.gif

אחלה של דבר... תגיד, אתה יכול להצביע על משהו ספציפי שאמרת, עשית או לא אמרת ולא עשית שגרם לילדים לשתף איתך פעולה , לעמוד ולצאת החוצה? אתה יכול לנתח את מה שהיה שם ולהצביע על נקודת המפנה?
 

שוקו 5

New member
אני זוכר....../images/Emo12.gif

המון דברים דברים שלא אמרתי ולא עשיתי, אבל אין כאן מקום, הרשימה מאוד ארוכה...
מה שכן, אחרי שנוצרה תקשורת טובה, קודם כל אני תופס את עמדת הילד כמעט בכל דבר שהוא אומר אפילו לצוות. לדוגמא, עומדת חבורה מכובדת של "צוות רפואי" ומפעילה לחץ שהילד יקום\יזיז\ילך\ישתעל\יאכל\.... בדר"כ לא יעזור להם כלום, ואז לפעמים, נוצר מצב שכולם, כולל ההורים הם "נגד" הילד ומאלצים אותו לעשות דברים. כשמאלצים, זה יותר כואב, הגוף יותר מתנגד. אני נעמד לצד הילד ולמשל כשאומרים לו "זה לא כואב" (בשעה שלילד עוד רגע נתפס צד שמאל של הפרצוף מרב עוויתות כאב) אני אומר בקול רם בטח שזה כואב ואז אני ניגש אליו או לוקח אותו הצידה ומגלה לו סוד קטן שהוא רק שלי ושלו, אני החבר הכי טוב שלו באותו רגע, שנינו נמצאים באותו מקום, ומשם, אנחנו "עולים" יחד למעלה, צועדים, אוכלים, צוחקים..... נ.ב. לא תמיד זה עובד, אבל כשזה עובד, זה עובד. יום נפלא לכולם, מאמריקה הרחוקה. שוקו
 

מהמי1

New member
זה הזכיר לי...

בעבר הלא רחוק, ילדה שפחדה לקום ממטתה וללכת את צעדיה הראשונים לאחר ניתוח. באתי אני עם עגלה של "ארגז כלים" ואמרתי לה שרק לה אני מרשה "לעזור" לי לקחת את העגלה לחדר האחרון בפרוזדור. שידוע שאיני נותנת אף לא לאחד לדחוף את העגלה. מובן שזה דרבן אותה והיא באה לאט לאט עם העגלה על אף כאבים שהיו לה. מקרה אחר שכבר ספרתי עליו היה של ילד ממשפחה חרדית שהיה צריך לרדת מהמטה ולעבור לכסא גלגלים. סבתו הפצירה בו והוא סרב. לי, היה "פטיש" קטיפה שכאשר היכו בו על כף היד נשמע קול של זכוכית נשברת. אני, לקחתי את הפטיש ואמרתי: "סבתא , את לא רואה שיש כאן קיר זכוכית ששלוימל'ה לא יכול לעבור דרכו ולשבת על הכסא?" ואחר כך הכיתי בפטיש על כף ידי ומשנשמע קול הזכוכית הנשברת אמרתי: "עכשיו שלוימל'ה יכול לעבור". הילד פשוט קם ועבר לכסא הגלגלים. מיותר לציין שהסבתא היתה בהלם. הילד עבר , ואני - הייתי "בעננים". מאחלת לכולם את התחושה הזו של הצלחתי לעזור... שבוע טוב. מה?מי?
 
למעלה