תגובה
*
1) למה מסה "גדולה מאוד"? על איזה נקודות אתה מדבר? איזו צפיפות? למה היא נמוכה ואחידה? מה הקשר למרכז מסה? מי נופל עליו?
- אני מנסה פשוט להדגים את הבעיתיות בהבנה שלנו את כוח הכובד.
כשהמסה הכוללת מאוד גדולה רדיוס שוורצשילד שלה מאוד גדול ולכן הצפיפות תהיה נמוכה גם כאשר המסה הזו הופכת לחור שחור (הצפיפות הממוצעת בחור שחור היא ביחס הפוך לרדיוס שוורצשילד בחזקת 2). במקרה כזה הנפילה של נקודות המסה היא נפילה חופשית עד למצב של חור שחור (בכל שלב של הנפילה הצפיפות היא נמוכה לכן אין כוחות חיכוך) .
לצורך ההמחשה נקח בחשבון מסה בסדר הגודל של של מסת הגלקסיה שלנו (נאמר מאה מיליארד מסות שמש) המורכבת מהמון נקודות מסה בדידות (למעשה כוכבים כמו השמש שלנו). ונקודות המסה הן בהתחלה במצב של מנוחה (הגלקסיה הממשית שלנו מסתובבת מה שמונע את הקריסה שלה כלפי מרכז הכובד) . נקודות המסה האלו ממלאים בצפיפות אחידה נפח של כדור גדול מאוד ( ברדיוס של נאמר עשרת אלפים שנות אור) לכן המרחק בין הכוכבים בהתחלה הוא גדול מאוד (הצפיפות ההתחלתית היא נמוכה אחרת זה היה חור שחור מההתחלה). כוחות המשיכה בין כל הנקודות (הכוכבים) גורמים להם ליפול במהירות ההולכת וגדלה כלפי מרכז המסה המשותף. הטענה היא שבתנאים האלו מהירות הנפילה יכולה להגיע קרוב למהירות האור.
- דרך אגה כאשר המערכת תגיע לרדיוס שוורצשילד שלה (פי מאה מיליארד מרדיוס שוורצשילד של השמש שלנו) המרחק הממוצע בין השמשות יהיה עדיין פי מאה מהרדיוס של השמש.
במקרה כזה המסה של כל נקודת מסה צריכה לגדול בגלל המהירות ולכן המסה הכוללת תלך ותגדל כאן בלי הגבלה.
מובן שמה שמתואר כאן הוא אבסורד, אבל ככל הידוע לי הוא מתאים לתיאור המקובל של כח הכובד.
לפי המודל שלי המשוואות המתארות את ערך המסה (היחסותית) בשדה כבידה עוברות שינוי שגורם לכך שבנפילה חופשית המסה לא משתנה בעיני צופה החיצוני. (תיאור מפורט של המשוואות והמשמעות שלהם נמצא במסמך השני המצורף לאשכול הזה) .
2) אם נניח שהצלחת להאיץ את המסה שלך למהירות הקרובה ל-c,
- כוחות הכובד ההדדיים גורמים לכך.
3)מי אמר לך ש"המערכת הופכת לחור שחור"? איך הסקת את זה? תן לי לנחש - בגלל המסה היחסותית?
- כמסה מגיעה לרדיוס שוורצשילד שלה היא הופכת לחור שחור. במערכת כפי שהיא מתוארת אין שום סיבה שתמנע מהמערכת להגיע למצב של חור שחור. כשמסה קרובה למצב של חור שחור מהירות הבריחה ממנה קרובה למהירות האור ומכיוון שמהירות הבריחה שווה בגודלה למהירות הנפילה מאינסוף גם מהירות הנפילה שואפת למהירות האור.
דרך אגב: המודל שלי באמת פחות או יותר טוען שאי אפשר להגיע למצב של חור שחור אילולא המסה היחסותית.
4) אם אתה מקבל את תורת היחסות הפרטית ("היחסות הפרטית היא תיאוריה שאין כל ספק שהיא נכונה") ואם אתה מבין אותה (בספק) אז אתה אמור לדעת שמה שאתה אומר בציטוט סותר את אחד העקרונות שעליהם היא מבוססת. אבל אתה לא יודע יחסות פרטית והוכחת זאת פעם נוספת. והנה לך סיבה נוספת למה המושג "מסה יחסותית" הוא רע
- לא הבנתי איזה עקרון של היחסות הפרטית אני מתעלם (דרך אגב מעולם לא טענתי שאני מומחה ליחסות פרטית, הרקע הממשי שלי ביחסות פרטית בא באמת מלימודי בתיכון לפני כחמישים שנה, כשלמדתי זאת שוב בטכניון לא ממש התעמקתי בנושא, רק כדי לעבור את הבחינות) אבל אני טוען שההבדל במסה בין גוף בנפילה חופשית ובין גוף הנמצא במנוחה הוא ממשי גם עבור צופה על פני כוכב וגם עבור צופה רחוק.
הבנתי ממך שבנתיים שינו את חוקי המשחק והמסה היחסותית כבר לא נחשבת למסה ממש בגלל שהיא לא מתאימה לחוק השני של ניוטון (לדעתי זה די מוזר), אבל הטענה שלי שההשפעה של מסה על הכבידה זהה להשפעה של המסה היחסותית.
כדי להמחיש זאת נראה מה קורה במאיץ חלקיקים, נקח למשל שני פרוטונים המתנגשים האחד בשני כאשר לכל אחד מהפרוטונים אנרגיה השקולה למסת מנוחה של עשרה פרוטונים, אחרי ההתנגשות יכולים עקרונית להיווצר כאן הרבה חלקיקים במצב מנוחה שמסת המנוחה הכוללת שלהם שקולה למסה של עשרים פרוטונים (דברים כאלו קורים כל הזמן במאיצי חלקיקים רק שבדרך כלל התוצרים לא ממש במצב מנוחה, אבל העקרון המתואר הוא נכון).
-כמו כן נתאר לעצמנו מכונה דמיונית המסוגלת להפוך את האנרגיה של החלקיקים הנופלים למסה, אם נניח שבמערכת המתוארת קודם מהירות הנפילה גורמת לכל נקודת מסה לקבל אנרגיה השקולה למשל לפי עשר ממסת המנוחה של אותה נקודה, נפעיל כאן את המכונה שלנו ונקבל מכל נקודת מסה מסה גדולה פי עשר במצב מנוחה, הטענה שלי שבשני המקרים ההשפעה על הכבידה שחש הצופה הרחוק היא זהה (כלומר עבורו אין הבדל אם יש פה נקודת מסה אחת בנפילה חופשית במהירות גבוהה או עשר נקודות מסה זהות במנוחה).
