חוות דעתכם: תמיכה באב אלמן

pupet

New member
חוות דעתכם: תמיכה באב אלמן

אמי ז"ל (70) נפטרה לפני כחודשיים במפתיע מדום לב, ואבי (75), נותר לבדו לאחר 46 שנות נישואים. לאבי קשה מאד האבדן, ואנחנו - 5 אחים ואחיות שכולם נשואים + - מקפידים לקיים תורנות שינה אצלו במהלך השבוע ובסופי שבוע. מצד שני, חשוב לציין שאבי הוא איש עצמאי, חזק פיזית ונפשית, ובעל סדר יום מלא פעילויות. באופן כללי, נראה שאנחנו הבנים מתמודדים עם האבדן טוב יותר לעומת אחיותינו ששבורות ומלאות רגשות אשמה. כתוצאה מכך, אנחנו גם חלוקים בדיעותינו כיצד לתמוך באבינו שנותר לבדו. הבנות עסוקות כמעט בצורה אובססיבית בלדאוג לאבא כמו לילד קטן - אוכל, כביסה, נקיונות ושכל הזמן מישהו יהיה איתו בערבים. אנחנו הבנים מסכימים שחשוב להיות בתקופה הקרוב הרבה עם אבא, אבל בצורה מדודה, באופן שיסייע לו להסתגל למציאות החדשה - גם אם קשה. אנחנו הבנים חושבים שניתן מדי פעם לבוא לבקר את אבא, לשמח אותו עם הנכדים, וכל זאת מבלי להישאר לישון אצלו באותו ערב. חשוב גם לציין כי חלקנו גרים במרחק של כשעה נסיעה מאבא, וההיעדרות מהבית מקשה מאד על בני/בנות הזוג וגובה מחיר בזוגיות או בעומס הכללי שרובץ עלינו. המחלוקות בינינו האחים, לאחיות בנוגע לאבי, יוצרות מתחים גדולים, כעס ותסכול. אשמח לשמוע את חוות דעתכם בעניין.
 
שלום לך,

תראה, אין מתכון נכון אחד למקרה כמו שלכם. מידת התמיכה והאינטנסיביות של התמיכה באביכם, צריכה כמובן להיות תלוייה ביכולת ההתמודדות שלו ובמה שהוא אומר לכם לגבי מה שמתאים לו. סיפרת שהאובדן קשה לו מאד , אך יחד עם זאת סיפרת שהוא ממשיך להיות עסוק במשך היום ואינו "שוקע" במצבו. יכול להיות שהתורנויות של השינה אצלו היו מתאימות לתקופה הראשונית לאחר האובדן, אך עכשיו ניתן בהדרגה להוריד מאינטנסיביות התמיכה שלכם ולאפשר לאביכם להתמודד גם לבדו. אני בטוחה שהתמיכה הרבה שאתם נותנים לאביכם יוצרת עומס על כל אחד מכם מבחינה זוגית ומשפחתית, אך מזלכם שהעומס נחלק לחמישה. אני מציעה שתשוחחו עם אביכם, ותעלו בפניו את ההתלבטות שלכם. פשוט תשאלו אותו מה נכון ביותר עבורו ועם מה הוא יכול להסתדר ללא עזרתכם. תנו לו כמובן הרגשה שהוא חשוב לכם ושתנסו לעזור לו כמה שתוכלו. יכול להיות שהוא בעצמו "ישחרר" אתכם מהצורך ללוותו באופן כה אינטנסיבי. בהצלחה,
 
למעלה