חולה שמסרב טיפול

[paradan]

חולה שמסרב טיפול

נניח, וזאת הנחה שהתממשה כבר כמה פעמים, שחולה שמאובחן אצלו התקף לב חמור, שללא ספק אם לא יטופל יביא למותו בטווח הדי קצר, בכל זאת מסרב לקבל כל טיפול. לאחר נסיונות שכנוע רבים בסיוע המשפחה החולה בכל זאת סירב בכל תוקף לקבל טיפול וחתם על כך בטפסים שלנו (טופסי נט"ן*). האם לאחר שהחולה חתם על סירוב טיפול אפשר לעשות משהו? האם אנחנו בכל זאת חייבים לנקוט בפעולות החייאה על החולה? ערב טופ, דני

 

[paradan]

*הערה להודעה

אופס, שכחתי לכתוב את זה בסוף ההודעה. אני מדבר על חולה הנמצא בביתו שהגיע אליו צוות של ניידת טיפול נמרץ הכולל רופא, פאראמדיק וחובש. האבחנה של ההתקף לב היא על סמך אק"ג וסימנים ותלונות של החולה.

 

[דר כרמית טל עוד]

שאלה חשובה ביותר ../images/Emo88.gif

לדעתי, נגעת עכשיו באחת הסוגיות הכבדות ביותר בתחום הרפואה והמשפט. להערכתי, אפשר לערוך יום עיון שלם בנושא הזה מבלי להשתעמם, כי הנושא כל כך סבוך... עד כמה שידוע לי הנושא גם לא נבחן לעומק בפסיקה, אולם אביא לך כאן את העקרונות שנקבעו בעניין זה בחוק זכויות החולה (סעיף 15): עקרונית, בכל טיפול רפואי צריך המטופל לתת הסכמתו מדעת. אולם, בנסיבות שבהן קיימת סכנת חיים לחולה והוא מתנגד לטיפול אפשר לתת לו טיפול רפואי ללא הסכמתו לאחר קבלת אישור מועדת האתיקה (וגם כאן יש מספר תנאים). אולם, היות והמצב שתיארת הוא מצב חירום רפואי דחוף הרי שהחוק קובע שניתן לתת טיפול רפואי בהסכמת שלושה רופאים "אלא אם נסיבות החירום אינן מאפשרות זאת". מכאן, אני מבינה (ודוק , זוהי פרשנות) שהתכלית של החוק היא לאפשר לרופאים להציל חיים, קרי לאפשר לתת טיפול רפואי מציל חיים. המקרה שאתה תיארת הוא קשה עוד יותר כי אם האדם בוחר להשאר בבית ולא מגיע לבית החולים הרי שלועדת האתיקה (או לשלושת הרופאים) אין סמכות לעשות דבר, כי האדם בביתו שלו. מצב כזה הוא - לדעתי- מצב הדומה לאדם שמבקש שלא יאריכו את חייו, ועל כך עוד ידובר רבות. מה דעתכם?

 

[paradan]

זאת היתה כוונתי

נקודה מעניינת לדעתי. אני כבר לא מדבר על רפואה ועל אתיקה אלא על החוק היבש. אני חושב שמבחינה אתית ורפואית מקצועית אם החולה לא רוצה שיאריכו את חייו צריכים לקבל את רצונו. במצב הנתון, וכאמור אני מדבר על כמה מקרים שכבר קרו, כפי שאני מבין החולה יכול לסרב לקבל טיפול אפילו שברור לנו ולחולה שמשמעות החלטה זאת היא מוות תוך זמן קצר. אם אני זוכר נכון אישור ועדת האתיקה או שלושה רופאים יכול להוות תחליף להסכמה מדעת כאשר אין אפשרות לקבל אותה מהחולה. אך במקרה זה כן יש לנו הסכמה מדעת, וגם אין לנו אפשרות להשתמש בוועדת האתיקה או בשלושה רופאים (במקרה הטוב יש לנו אחד, וזה רק עניין של דקות עד...) כך שלמעשה החולה קובע כי לא יקבל טיפול מציל חיים שיאריך את חייו. זאת נקודה ראשונה. נקודה שניה בשאלתי היא האם אנחנו מחויבים בחוק לבצע עליו החייאה לכשיצטרך אותה? מבחינה מצפונית אני רואה בכך פסול, ולכן השאלה האם החוק מחייב אותנו? בתודה מראש לילה טופ וגשום

 

[דר כרמית טל עוד]

האם החוק מחייב לבצע החיאה?../images/Emo101.gif

ראשית, אני מבינה שהתכוונת לכך שבמקרה הזה החולה נמצאה במצב שהוא כן יכול לתת הסכמה מדעת, אך בפועל אינו נותן (כי רשמת "במקרה הזה כן יש לנו הסכמה מדעת"). האם הבנתי אותך נכון? שנית, הבנתי משאלתך שאתה שואל כך: האם החוק מחייב את הצוות הרפואי לבצע החיאה בניגוד לרצון החולה, כאשר החולה מצוי בהכרה ומבין את מצבו? האם הבנתי נכון?

 

[paradan]

הבנת נכון

החולה במצב שהוא כן מסוגל לתת הסכמה מדעת (עד כמה שרצונו למות נחשב להסכמה מדעת 'כשרה'...) והשאלה השניה היא האם כשהוא מאבד את ההכרה אנחנו מחויבים לבצע עליו החייאה (ומשתמע מכך מתוקף איזה חוק אנחנו מחוייבים לבצע החייאה)? הרי הוא הביא הסכמה מדעת שהוא מסרב לכל טיפול. האם חובתנו לבצע עליו החייאה לא סותרת בעצם את חוק זכויות החולה? כל הג'יבריש המשפטי הזה (no offence) עשה לי קצת סבטוכה בראש

עכשיו אני עוד יותר מבולבל ממה שהייתי לפני ששאלתי...

 

[דר כרמית טל עוד]

לא בטוחה שיש חובה לבצע החיאה

ראשית, צר לי שהג'בריש המשפטי עשה לך בלאגן, אבל יש לי תחושה שאתה די מבין בנושא ...

. לגופו של עניין, אני לא בטוחה שקיימת כאן חובה לבצע החיאה, כאשר האדם שמולך מתנגד לכך בצורה מפורשת ולא מתקיים הסייג בחוק לפיו סביר להניח שאחרי ההחיאה הוא יתן לה הסכמה בדיעבד. לדעתי (ושוב - זו דיעה פרטית) המקרה דומה למצב בו אדם מבקש לא להאריך את חייו באמצעים מלאכותיים. מה דעתך: האם קיימת חובה למתן טיפול נגד רצונו של החולה? נקודה נוספת, לא פחות חשובה היא כיצד יתמודד הרופא עם תחושת התסכול שלו במקרה קשה כזה. די, עייפתי להיום מג'יבריש... לילה טוב

 

[paradan]

כן זה בדיוק העניין

מדוע אם כך נדרשת פסיקת בית משפט על מנת שלא יעריכו את חייו של פלוני באמצעים מלאכותיים? מה בחוק מחייב צוות רפואי לעשות הכל על מנת להאריך את החיים במידה וזה אפשרי? למה בעצם בארץ אין אפשרות לאדם לקבוע שאם יקרה לו משהו שלא יבצעו עליו החייאה (סגנון DNR ORDER בארה"ב אם את מכירה)? ביי בנתיים דני נ.ב. כשאמרתי ג'יבריש משפטי התכוונתי לנסיונותיי להתנסח בהגדרות שונות כפי שהן מופיעות בחוקים השונים (כמו הסכמה מדעת). לא התכוונתי להעליב כמובן. משפטים זה אחלה מקצוע...

 

[דר כרמית טל עוד]

../images/Emo127.gifחובת הצוות הרפואי

חובתו של הצוות הרפואי להאריך חיים נובעת- לדעתי- בראש ובראשונה מתוך שבועת הרופא המבטאת מחויבות הרופא למטופליו. בעיניי, החובה הזו נובעת גם מחוק יסוד כבוד האדם וחירותו הקובע כי "כל אדם זכאי להגנה על חייו, על גופו ועל כבודו", וכך ניתן לראות בחובת הרופא למטופל חובה בעלת מעמד חוקתי . ישנם גם מקורות חקיקתיים רבים אחרים לחובה הזו: חוק זכויות החולה (סעיפים 3-5) הקובע זכותו של המטופל לטיפול רפואי הולם, פקודת הנזיקין המטילה על בעלי המקצוע להשתמש במיומנויות בתחום עיסוקם על פי סטנדרט הרופא הסביר. אני בטוחה שיש מקורות חקיקתיים נוספים , אבל העיקר הוא שלא תמיד החוק הכתוב הוא הקובע את החובה, יש דברים שהם מעבר לחוק הכתוב ואף חזקים מהם...

לאור עצמתה של החובה:מה דעתך- האם אפשר לדעתך לוותר על הצורך באישור ולגיטימציה של בית המשפט? אשמח לשמוע. להשתמע , כרמית

 

[חיותה בר זוהר]

הבהרות

סעיף 15 לחוק זכויות החולה על תת סעיפיו הוא אחד הנושאים שאפשר אכן לקיים עליהם סימפוזיון רב שעות ואף ימים בלי להגיע להכרעה. אין שום קשר בין מקום שהותו של החולה לבין יכולתם של שלושה רופאים (או פחות, אם נסיבות החירום אינן מאפשרות שלושה רופאים) להורות על מתן טיפול רפואי במצב חירום. שלושה רופאים נדרשים רק כאשר מדובר בטיפול "המנוי בתוספת" לחוק, והחיאה אינה מנויה. להחיאה (שאינה כרוכה בניתוח) במצב חירום ללא הסכמה מספיק רופא אחד, או כל מטפל, וכאמור - אם אין בשטח שלושה רופאים גם פחות זה "בסדר". אבל, סעיף 15(3) מתיחס למצב בו לא ניתן, עקב נסיבות החירום, לקבל את הסכמתו של המטופל, ופה זה לא המצב. ניתן לקבל, אבל הוא מסרב, וסירובו הוא סירוב מדעת (ולא "הסכמה מדעת לסירוב"), של אדם בגיר וכשיר וצלול. לכן אנו חוזרים לסוגיה המוסרית אתית האם להחיות אדם בניגוד לרצונו המפורש, גם אחרי שאבדה הכרתו. זו לא שאלה משפטית (אין חובה להציל חיים במצב זה, לדעתי, וגם על כך ניתן לכתוב מאמר), כי אם מוסרית. לדעתי - העובדה שאדם איבד את הכרתו אינה מוחקת את הדברים שאמר לפני דקה, ואינה מכשירה טיפול ללא הסכמתו מקום שלפני כן לא יכולנו לכפות עליו טיפול בניגוד לרצונו. ועוד מילה לגבי הנווטים למות - אלה שפונים לבית המשפט עושים זאת לא כי זה הכרחי ונחוץ אלא כי יש עו"ד אחד שלא ננקוב בשמו שאומר להם שזה נחוץ. מרבית פסקי הדין שדנו בנושא קבעו שחוזר מנכ"ל משרד הבריאות מפורט ומספק מענה לצרכיהם, ושאין צורך להצהיר על זכותם שהיא קיימת מעצמה. הדבר היחיד שבית המשפט עושה לפעמים זה לאשר שהוא בדק, ואכן זה רצונם הכשר והצלול של החולים הללו. בכך הוא נותן להם שקט נפשי, ולא את הזכות לסרב לטיפול, שיש להם במילא.

 

[דר כרמית טל עוד]

חשיבות בתי המשפט../images/Emo127.gif

אני דווקא סבורה שלבתי המשפט יש תפקיד ערכי חשוב במעורבות במקרים כאלה, מפני שחשוב שיהיה מישהוא ש"ישמור על השומרים". בית המשפט מהווה חלק ממערך האיזונים והבלמים בכל שלטון דמוקרטי, וכך גם במקרה הספציפי הזה של חולים הנוטים למות ומבקשים שלא יאריכו את חייהם: חשוב שבית המשפט יוודא שאין כאן מעורבות של בעל אינטרס זר (מישהוא מהמשפחה למשל, כמו במקרה שדווח לאחרונה בתקשורת), והרצון הוא רצונו האמתי של החולה. יותר מזה, אני סבורה שהרופאים לעתים צריכים (למען השקט הנפשי שלהם) אישור של בית המשפט במקרים קשים כאלו. להשתמע, כרמית.

 

[חיותה בר זוהר]

אין לנו מחלוקת

רק שיהיה ברור שתפקידו של בית המשפט אינו להחליט אם יש או אין לאדם זכות לסרב לטיפול, אלא רק לאשר, בהצהרה על מצב קיים, שהאדם כשיר וצלול והחלטתו היא "מדעת" וללא לחצים פסולים וכו'. הזכות, כזכות - קיימת גם בלא הצהרת בית המשפט על כך.