מצרפת כאן משהוא בנושא מכיוון שונה מאוד, אבל לא פחות חשוב.
הלינק הועתק מדף הפייסבוק של "קול להורה"
[URL]https://www.facebook.com/kollahore/?fref=nf[/URL]
הילד מרביץ לכם?
הורים רבים מפרשים התנהגות של הכאה, נשיכה או בעיטה של הילד בהורה, כהתנהגות אלימה שנועדה לפגוע בהם. ילד בן שנתיים המגלה את יכולת השליטה, יכול לבטא 'תוקפנות פיזית' כדרך לוויסות רגשי. במלים אחרות, ייתכן שבמצבים אלו, כאשר ילדכם רוצה דבר-מה ואתם מסרבים, הוא מרגיש תסכול, כעס ואכזבה מציפים אותו, מוציאים אותו מאיזון, עד כדי כך, שבאמצעות התוקפנות הפיזית הוא יכול להגיע למצב רגיעה. התוקפנות הפיזית, אם כן, מהווה שלב טבעי בהתפתחות של הילד.
עם זאת, בודאי שלא תרצו כהורים, שהתנהגות תוקפנית תהפך להיות דפוס התנהגותי קבוע אצל ילדכם. על כן חשוב לבנות סמכות תומכת, המלמדת את ילדכם שיש תחליף לביטויי תוקפנות.
כדאי להתחיל בשינוי אווירה בבית, וליזום התייחסויות כלפי הילד, המזמינות אותו להיות שותף במשפחה, ולקחת חלק בפעילויות הבית - שותף לקניות, שותף להכנת א. ערב (עפ"י היכולת שלו כמובן) להיות שותף למטלות הבית ועוד כהנה וכהנה - התייחסויות אלו, יכולות לעודד ולהצמיח אצל הילד תחושה של א-נ-י = אהוב, נחוץ ויכול. כשהוא מקבל עידוד מכם להתנהגויות אלו, יש סיכוי שהוא יעצים אותן, ויפחית התנהגויות תוקפניות.
כשהילד מרגיש קושי רגשי ומבטא תוקפנות, מומלץ להשתמש ב'חיבוק מגן' - לחבק אותו כשהוא עם הגב אליכם - והידיים והרגליים חופשיות להמשיך להכות באוויר.
המטרה הינה לעזור לילד להפעיל וויסות רגשי - אך ללא פגיעה בכם.
חשוב להעביר את המסר: "אצלנו בבית, אפשר לדבר את מה שמרגישים, אפשר לאמר אני כועס, אך לא פוגעים!" זאת תו"כ 'חיבוק מגן' המגביל את יכולת התנועה התוקפנית שלו.
זאת עד שיירגע בכוחות עצמו. בפעמים הראשונות, הדבר יכול להימשך זמן רב, וכדאי להיערך לכך מבחינת הסבלנות והסובלנות.
'החיבוק המגן' מעביר לילד מסר שאתם איתו, מכילים אותו ומבטאים אמפטיה כלפי רגשותיו - "אני מבין שקשה לך, אני מבין שאתה כועס, אני מבין שאתה מתוסכל, מאוכזב וכו'" ויחד עם זאת אינו מאפשר לו לפגוע בכם.
