חולקת

[alphadelta]

מרגישה לא נח

לא להגיב. יחד עם זאת אני לא מצליחה לנסח כרגע תשובה. אני נגד אלימות. אין רק דרך אחת לגדל ילדים. זה נכון. אם הייתה אז כולנו היינו משתמשים בה. אבל אני כן בטוחה שאלימות, בכל צורה , היא לא הדרך. אמשיך בקרוב ( אולי בפרטי) כשהמח יתפקד ולא יהיה עייף כל כך. לילה טוב

 

[carlimi]

כמה שאני מנסה

אני לא ממש מצליחה להבין למה את חושבת שיש הבדל בין פליק למכה.
זה בדיוק אותו דבר.
זו מילה "רגילה, והשנייה סלנג.
שתי המילים מתארות בדיוק את אותה הפעולה.
אני לא זוכרת כרגע את גיל הילד המדובר בהודעת הפתיחה, אבל אני כבר מזמן לא זוכרת מתי לקחתי את הילדים שלי בכוח, בועטים וצועקים, ועוד במקום ציבורי.
זה אולי קרה כמה פעמים בגיל שניים שלוש, בהתאם לגיל, וגם אז הרמתי, ולא סחבתי בכוח.
אגב, האם שאלת ילד פעם, האם הפליק כואב או לא? ז"א מאיפה ההחלטיות הזו נובעת? אני ממש חושבת שאת טועה גם בהקשר הזה.

 

[AlicePJ]

מה בדיוק ההבדל בעיניך בין פליק למכה?

מתי פליק הופך למכה? מה הגבול ביניהם? מסקרן אותי לדעת. מי קובע את הגבול - ההורה או הילד?

 

[carlimi]

היא כתבה בפירוש

כאב.
לדעתה פליק אינו כואב, בעוד שמכה כן.

 

[AlicePJ]

אבל מי מחליט מה כואב - המרביץ או הילד?

והגבול בין כואב ללא כואב הוא מאוד סובייקטיבי, איך אפשר לקבוע את זה בצורה ברורה?

 

[carlimi]

אני איתך

לגמרי. אין צורך לתקוף.
אני יוצאת מנקודת הנחה שעם הגישה הזו, אין לילד בכלל SAY בנושא.
היא החליטה והיא קבעה, זה די ברור מהתגובות (למרות שזה אכן ממש לא ברור לי איך היא קבעה שלילד לא כואב ....).

 

[alphadelta]

תשובתי

חשבתי עד קצת והנה התשובה שלי. כל הפעלת כח כדי לחנך היא אלימות. משיכת ילד בכח איזור פעילות, לצעוק עליהם ״ לא״ ו״אסור בחנות, לסחוב את הילד. כל אלה אלימים בעיני. ולא, לא הכל אצלינו ורדרד ורגוע. וכן, גם אני מרימה קול פה ושם או מגיבה לא באופן חינוכי במיוחד. וזה לא בסדר . אבל אלימות זו לא דרך חינוך.אלימות ״פותרת״ באופן רגעי. הילד בן שלוש ונוגע במשהו שביר בחנות ואני צועקת לא והילד לא נוגע. אבל הסיפור יחזור על עצמו בפעם הבאה. הנה דרך נוספת: אני מזכירה לילד מראש שלא נוגעים בדברים בחנות. ואפילו מסבירה למה. ומראש אומרת לו את התוצאה. הילד נוגע במשהו שביר בחנות ואני מזכירה ״לא לגעת״ ואם בכל זאת נוגע אז יש תוצאה. שיש לה קשר ישיר לפעולה.
הקשבה מפחד של אלימות שונה מהפנמת כללים והבנת החשיבות שלהם. כמו שאני נוסעת לאט באיזור של בית ספר לא מפחד של קנס מהשוטר ( עונש) אלא כי אני רוצה להמנע מפגיעה בילד ( הפנמה)

 

[Et tu Brute]

אני מתנגדת לאלימות מכל וכל

ולא יכולה לדמיין את עצמי מרימה יד על הבת שלי (ומסכימה גם עם כל מי שאמרה שזה לא משנה אם קוראים לזה "מכה" או "פליק", הכל גרוע בעיניי באותה מידה).
אבל אני גם לא לגמרי מתחברת לתיאור שלך כאן. לא כל הפגנת כעס או רגש שלילי היא "אופן לא חינוכי".
ברור שהכעס צריך להיות מותאם גיל, ברור שהוא לא צריך להיות על כל דבר, ברור שהוא לא צריך לנבוע מאובדן שליטה, *ברור* שהוא לא צריך לכלול מכות. אבל להרים את הקול זה לא דבר לא חינוכי. לא תמיד יש הסבר הגיוני לכל איסור, ולא תמיד אפשר רק לתת תזכורות מנומסות ולחכות עד שהכללים יופנמו (לרוץ לכביש, לגעת באש וכדומה).

 

[shuttles3]

אני רואה את זה אחרת

אני רואה מספיק הורים סביבי צועקים, כן, גם מקללים, סוחבים ומה לא עם הילדים שלהם. להשקפתי, זה עושה להם הרבה נזק, לכל החיים. כשילדים מחונכים לא להיות אלימים ומידי פעם מקבלים פליק על הטוסיק - אני לא רואה בזה בעיה. פשוט לא רואה. זה לא כואב, זה לא משפיל, זה "מעיר" למציאות.
אני רואה מספיק ילדים שצועקים, מקללים, סוחבים ומה לא כלפי חברים ואחים שלהם - זו הרי הפגנת כוח. כי קיבלו דוגמא מהמבוגרים. אני לא רואה ילדים נותנים פליק בטוסיק לחברים או אחים שלהם. כנראה זה אכן לא נתפס כהפגנת כוח.
&nbsp
למקרה קיצוני, בעלי היה מקבל לא מעט חגורה באחוריים שלו כשהיה קטן. לדעת כל מי שאפשר, כולל אותו, זה עניין פסול לחלוטין. ואתן יודעות מה? הוא לא גדל לא עם טראומה ולא עם רגש שנאה כלפי הוריו. הוא בעל ואבא עדין ואוהב. כך שלא כל דבר עושה טראומה.
&nbsp
אני מאמינה שלקללות יש השלכות גדולות מאוד על הילד שגדל בסביבתן. אני מאמינה שלצעקות תקופות יש השלכות גדולות מאוד על הילד שגדל בסביבתן. אני מאמינה שלהפחדות תמידיות ואיומים עם עונש זה או אחר יש השלכות גדולות מאוד על הילד שגדל בסביבתן. זה פוגע בבטחון העצמי, בתחושת העצמאות, בבטחון ועוד ועוד. אני לא מאמינה שפליק בטוסיק פה ושם עושה אפילו אחוז אחד מזה.