חומר למחשבה למי שלא יעסוק בתפילה...

[יוקה]

המרוץ אחר הגלימה

בביהמ"ש ניחא. לאפיפיור והגמוניו - ניחא. לבל יתפסו בקלקלתם. בחדר המיטות של סבתי המנוחה - גם ניחא. אבל עו"דים? בראש חוצות?

 

[מכונת]

לבוש הולם לשרים.

מהשרים אני מצפה בעיקר להתנהגות הולמת.

 

[shaio]

חופש העיסוק

לא עסקתי בתשובה, בתפילה ובצדקה, אבל לא נהיתי אחר פורומי תפוז, ניתקתי את הטלפון, אכלתי רק אוכל טעים, ועבדתי רק שלוש שעות...

אני לא בטוח שכל פרקטיקה (המהווה תנאי לעיסוק במקצוע) היא בלתי-חוקתית אם אנחנו לא יכולים בדיוק לנמק את התכלית שלה באופן מדעי. זאת כמובן בתנאי שהיא לא פרקטיקה חשודה באפליה, מה שלא מתקיים כאן. יש כאן מערכת "עובדת", שאני בספק אם כלי הדיון בה צריכים להיות חוקתיים. הטענות שזה מטופש, ארכאי, מיותר או מזיק, נראות לי חזקות מהטענה שזה "מגביל". אני לא חושב ששמדובר בחסם כניסה למקצוע או בשלילת היכולת להפיק ממנו תועלת לעוסק ולחברה (פרט לעלות המדים). אם כי חנה בית-הלחמי תטען אולי שמדובר באפליה מעמדית חמורה (נדמה לי שהיא היתה זו שהעלתה את הטענה הזו באשר לקודי לבוש במסעדות). אני מתנגד לאחידות כאשר היא מיועדת לאכוף אחידות מחשבתית (מצבות, לבוש אחיד בבתי-ספר וכיו"ב). ניתן לטעון שאין עסקינן קא בבעיה כזו. ניתן לטעון מנגד שהאחידות משרתת מטרה של קידוש הפרופסיה המשפטית וחיסונה מביקורת (ניתן לנמק טענה זו בכלים מרקסיסטיים), אבל אפילו לפי ביקורת זו נזקה של האחידות הוא ביחסים בין המיעוט (המורכב מפרטים שהם מושאי המשפט) לבין הרוב (הפרטים שמעצבים אותו), ולא ביחסים בין עורך הדין למדינה.