חומר למחשבה

[youngG]

חומר למחשבה

אני בטוחה שלפחות רוב חברי הפורום ראו את סרט התעודה של סקורסזה,כשכרגע אני מתייחסת לחלקו השני של הסרט. אי אפשר להתווכח על העובדה שבוב היה זמר מחאה בעל מסרים ברורים מאוד, עם זאת בסרט רואים מס' ראיונות ומסיבות עיתונאים בהם מציגים לבוב שאלות לגבי עקרונותיו, עמדות ופרשנויות לשירים. וגם בראיונות מהשנים ההם, וגם בראיון שמלווה את הסרט מהזמן האחרון בוב חוזר ואומר שהוא לא דובר הדור, לא זמר פוליטי וכו' וכו'. השאלה שלי היא, למה הוא לא לקח אחריות על השירים שלו? ומילא אז, למה היום לבוא ולומר שבעצם הוא היה זמר כמו כל זמר אחר מתקופתו?

 

[Chocoholic]

ברוכה הבאה ../images/Emo24.gif

בוב התכחש להיותו משורר/זמר פולק/זמר מחאה/כותב מוכשר בטירוף ועוד כמה וכמה תארים, לאורך מרבית הקריירה שלו. בין אם זו צניעות, בריחה מהתהילה או סתם "לעשות דווקא", כנראה שלעולם לא נדע... זה לא שהוא לא לוקח אחריות על השירים; הוא רואה בזה (לפחות ככה הוא מציג את זה) דברים שהוא ראה צורך לבטא והוא בהחלט היה מודע למה שהוא כותב. בקשר להופעה בארץ - ההופעה האחרונה שלו בארץ הייתה ב 1993. לפני כן הוא היה ב 1987. היו אינספור פעמים שהוא "קפץ לביקור" אך לא כדי להופיע אלא לבקר בכותל, לבקר בקיבוץ, וכו'... ככל שידוע לי הוא כבר הפסיק עם המסורת הזו. הופעה בארץ תהיה בגדר הפתעה לדעתי, שכן זה כנראה יהיה במסגרת סיבוב עולמי אך בשנים האחרונות הוא מופיע בארצו, עם גיחות לאירופה ה"קלאסית" פעם בשנה-שנתיים.

 

[youngG]

חולקת עליך

אם נניח באמת הגישה של דילן היא,כדבריך, "דברים שהוא ראה צורך לבטא והוא בהחלט היה מודע למה שהוא כותב" אזי בשירים knocking on heaven's door או hard rain המסר הוא מאוד מאוד חד משמעי,ביקורתי וחריף כאשר אותו מסר מאבד מהאפקט שלו כאשר היוצר מביע זילזול משהו בראיונות כאשר הוא מכחיש בעצם את אותם מסרים. באותם ראיונות בוב הביע זילזול ואף התנשאות מסויימת כלפי השאלות והשואלים עצמם. אני בהחלט רואה ביחס הזה אי - לקיחת אחריות או נקרא לזה שדילן לא עומד מאחורי מה שהוא אומר. בעיני זה נראה כמו ילד שצעק מילה גסה בשיעור וכשהמורה הסתובבה לשאול מי צעק ו"מרד" לכאורה,ואף אחד לא מרים את היד.

 

[בשימוש חוזר]

עומד, ועוד איך.

דיבורי מגירות וקטלוגים מסוג "אמנות מחאה" (יותר מזה - הדיבור הסתמי והסותם על "מסר") אינם מחדדים את עוקצה של יצירה, אלא להפך - מקהים אותו. אלה מרדדים ומשטחים את היצירה, בכך שהם מנטרלים מגוון היבטים כלל-אנושיים אחרים שלה, היבטים שאינם עניין לסיווג צר וחד-מימדי. דילן הוא, מן הסתם ובבירור, אינטליגנטי ומעמיק לאין-שיעור יותר מרוב מכריע של מבקריו ומראייניו, שלא לדבר על הקהל. אלה נוטים להדביק מדבקות סיווג כוללניות ושטחיות מסוג "זמר מחאה". עושה רושם, שתוויות פלקטיות כאלה הן לצנינים בעיני דילן, ועל כן הוא מתכחש אליהן ואף מזלזל בהן (וככל שאני מבין את יחסו זה - אני מצדיק אותו בהחלט). אין כאן "בריחה מאחריות". דילן לא התכחש לשירים שכתב או ביצע, אלא מתנגד לאפיונים הגסים והשטחיים שלהם. יש להבחין גם, שמאז תחילת הקריירה של דילן, לכל אורכה, ועד היום, הוא כותב ומבצע, לצד שירים בנושאים "חברתיים" ו"ציבוריים", גם שירים מאוד אישיים ו"פרטיים". ובעצם, אין הבדל, אצל אמן כמו דילן, בין האישי ובין הכלל-אנושי; כל אלה מימדים שלובים זה בזה של היצירה, והם מאפיין מובהק של אמנות טובה. לעיתים, אמנם, דילן נוהג באופן לא ממש סימפטי כלפי אנשים ב"קהל" (במובן הרחב של המושג); ופה ושם, אולי, הוא אף חוטא בהתנהגות לא ראויה, מבחינה אנושית. יחד עם זאת, קשה להאשים מישהו עם רמות גבוהות כל-כך של רגישות ועומק, שצריך להתייחס לפוסטרים קרטוניים כאלה, שמבקשים להדביק עליו. ובכלל - להיות לא-טיפש, לא-אטום ולא-שטחי - זה מצב חיים לא פשוט, שגובה, כמעט תמיד, כנראה, מחיר לא קטן.

 

[Chocoholic]

זו תשובה יותר מדוייקת

משלי, אני שמח שהעלית את זה כי נראה שהזנחתי לחלוטין את עניין ה"תוויות". דילן עונה לכתבים בצורה סתומה וכזו שנראית חסרת עניין בגלל ששאלותיהם השטחיות לא מגרדות את רף העניין שלו, והכיוון שאליו מנסים לכוון אותו, שהוא להודות ולהזדהות בגלוי עם כתביו, כפי שהם מתפרשים במבט ראשון, הוא כלל לא מה שהוא חושב ומתכוון. לכן אני גם סבור שיש טעם במידה מסוימת לניתוח שיריו, כל הויכוח לדעתי הוא איך לעשות את זה.

 

[youngG]

עם כל הכבוד לאינטליגנציה המרוממת

את דילן מעל פני המדיה וקהל המעריצים, דילן יכל גם לכתוב לעצמו או למגירה או סתם לחלוק עם הקרובים לו, אבל מעצם בחירתו להיות זמר מוחצן אשר מבקש את דעת הקהל על יצירותיו אין לו זכות לזלזל במי ששואל אותו לפשר היצירות. מילא אם היו מביעים זילזול או פוגעים בו בצורה זו אחרת,אבל למעשה העניקו לו תארי כבוד. אם נניח היו נותנים לו תואר מבזה הייתי מבינה למה הוא לא מוכן ל"רדת לרמת" השואלים. אם אתה חושב שהקהל שלך סתום, או לא מעניין אותך מה גרמו היצירות שלך לאדם אחר להרגיש/לחשוב :אל תפרסם את השירים שלך. ואני מסכימה לחלוטין שלפעמים ברגע שאתה מתחיל לנתח ולפרש מסר הוא עלול לאבד מהמשמעות שלו כך או כך, אבל יקח לדוגמא את הבחורה הצעירה מהסרט ששאלה אותו האם הוא מעדיף שיר בעל מסר גלוי או סמוי והוא השיב לה בציניות מלגלגת "יש מסרים בשירים שלי? איפה שמעת על זה". הגישה הזו שעושה צחוק ממי שאתה מבקש את דעתו לא מובנת לי, גם לא בעבור להמנע מהדבקת תוויות. על מנת להמנע מסטריאוטיפ - אתה יכול לדוגמא לעשות דבר שונה בתכלית ממה שאתה נוהג לעשות ולכן לא מקובלת עלי הדעה שהוא עושה/עשה את זה לשם כך.

 

[Chocoholic]

אני לא מתיימר

לדעת מה מניעיו של דילן ובטח שלא לדבר בשמו, לכן גם לא אפסוק בוודאות ואכריז על גישה זו או אחרת. דבר אחד בטוח - דילן לא מחבב את התקשורת. נדרשו שנים בודדות כדי לפתח אצלו את הגישה השלילית שהוא מקרין לתקשורת, ואני לא בטוח אם הייתי נוהג אחרת במקומו. אי אפשר לבוא למישהו ולהגיד לו "אל תפרסם את השירים שלך, אם אתה לא יודע איך להתייחס אליהם". לעולם לא נדע מה המניעים של דילן לכתוב, להקליט שירים, להופיע כ 100 פעמים בשנה כפי שהוא עושה בימים אלה...

 

[בשימוש חוזר]

הלגיטימציה שיש לדילן

לכתוב, לשיר ולהוציא לאור את שיריו היא - כמו של כל אמן באשר הוא - עצם רצונו לעשות כך. זה לא הופך אותו ל"מבקש את דעת הקהל על יצירותיו", וודאי שלא משית עליו שמץ של מחויבות כלפי הקהל. אחד מגדולותיו המרשימות ביותר של דילן היא הכרתו בכך והתנהגותו בהתאם, כבר מתחילת הקריירה שלו. ביטויים של זלזול והתנשאות יכולים, אמנם, להיות צורמים ולא נעימים, אבל, כמו שנאמר כאן, מובנים בהחלט. גם התעסקות פרשנית וחקרנית רצינית באיש וביצירותיו מלווה, לעיתים קרובות ובאופן כמעט בלתי-נמנע, בהגבלה ובעיקור מסוים של הדברים; וזה עוד מבלי להזכיר דברי רכילות, הדבקת תוויות חד-מימדיות ושאר הבלים שטחיים, שמרבים להופיע בהקשרים כאלה. יש לציין, שאותם "תארי כבוד", "ביטויי הערצה" ודומיהם הם חלק מאותו עניין. אוי לאמן, שנותן לקהל לקנות אותו במחיר "כבוד" כזה. מבלי להתיימר לייצג את דילן ולדעת מה דיעותיו, אני מניח, שיחסו המזלזל לנושא הוא ביטוי לשאט-הנפש הראויה מכך. ואגב - הדוגמה שהזכרת, של הבחורה הצעירה מהסרט, היא המחשה טובה לדברים האלה. התשובה של דילן היתה קולעת ומתבקשת, גם אם לא נעימה במיוחד.

 

[youngG]

זאת התגרות מפורשת

אם התקשורת כ"כ עויינת כלפיו,דברי הרכילות, התוויות ושאר ההבלים: למה פאקינג להגיע לראיונות ולמסיבות עיתונאים?? אף אחד לא הכריח אותו להגיע ולספוג את אותם "עלבונות" - זוהי התרסה גלויה ומכוונת. וברגע שפירסמת את יצירותיך,וחשפת עצמך בפני קהל - אל תתפלא אם אתה מקבל תגובות מכל קשת הספקטרום.

 

[בשימוש חוזר]

לדילן, ככל הנראה, יש מושג.

הוא עושה מה שהוא רוצה מבחינה זו. הוא יודע להפגין זלזול מתבקש וראוי בכל אלה, ואם רוצים לראות בזה התרסה - אפשר. ("התגרות" - נשמע מוגזם. אלה לא דברים מספיק חשובים וגדולים בשביל להתגרות בהם.) מצד שני, כשמתחשק לו, הוא מגיע ומתראיין, ומוכן גם לקבל פרסים. זה חלק ממורכבותו ומריבוי הסתירות שבו. אני לא חושב שהוא זה שמתפלא. מה שנראה ברור - הוא זה שקובע מה ומתי, ולא הקהל, המבקרים, אנשי-התעשיה והחבר'ה. אני זוכר, בתכנית לכבוד שישים שנה לדילן בגל"צ, ביוני 2001, התארח איש בשם אנדריי וייסמן, שהוצג ע"י המנחה והעורך, יואב קוטנר, בתור מי "שמכיר את בוב דילן, לא פגש אותו פעם, או הסתובב קצת בסביבה שלו, אלא ממש מכיר אותו אישית". אנדריי זה עשה רושם של איש רציני ואינטליגנטי מאוד, והיה קשה להוציא ממנו סיפורים על דילן. ("נוכל, אולי, לשמוע קצת דברים אישיים יותר על דילן.....(?)"; "אני לא אוכל לעזור לך בזה".) בשלב מסוים בתוכנית, שאל קוטנר משהו כמו: "תגיד, מה קורה בזמן האחרון לדילן? הוא נעשה נחמד לתקשורת, מופיע בכל מיני אירועים, MTV...., מודה לחברות התקליטים ולכל מיני אנשים שעזרו לו.... דברים לא אופייניים לו". ואנדריי ענה קצרות: "לא יודע. גם לי אין הסבר לזה".

 

[youngG]

דבר לעניין,ידידי

הטיעון לפיו אותו אנדריי וייסמן,ידידו הקרוב של דילן, לא הסכים לחשוף עליו פרטים אינו רלוונטי ואני לא מבינה מה ניסית לומר בכלל. הגישה שלך לפיה דילן הוא סוג של אלוהים, וכידוע נסתרות הן דרכות האל ("חלק ממורכבותו ומריבוי הסתירות" כהתייחסות להתנהגות דו קוטבית של דילן שאל לנו לנסות לרדת לעומקה) מצביע על כך שאתה מוכן לקבל כל פעולה או לחילופין דעה של דילן מבלי לבחון ולהשתמש בדעתך האישית נראית לי נבובה משהו. הרעיון לפיו דילן נשגב מבינתנו וקבלת כל מעשיו מבלי לחשוב שיש לנו זכות לערער או להתנגד מזכירה לי מעריצה מזדנבת בת 14.

 

[בשימוש חוזר]

לא כל אחד צריך להבין כל דבר.

דבריך על גישתי לדילן כ"סוג של אלוהים" ועל כך שזה "מצביע על כך שאני מוכן לקבל כל פעולה או לחילופין דעה של דילן מבלי לבחון ולהשתמש בדעתי האישית"; התייחסותך לסיפור שהבאתי על וייסמן כאל "טיעון"; הדיבורים שלך על "נביבות" ועל "מעריצה מזדנבת בת 14" - כל אלה לא ממש מוסיפים לך כבוד. מעבר לסגנון התבטאות ולתרבות דיבור, למהר לקשקש מבלי לחשוב, מבלי להבין ומבלי להכיר - חבל. בכל מקרה, אם את כבר כאן - השתדלי לשמור על רמה סבירה של התבטאויות, לפחות. אחד הדברים היפים בפורום הזה, שגילית לפני יומיים, הוא שלא נהוג ללכלך ולדבר בו בגסות, כמו בהרבה פורומים אחרים בתפוז. עדיף שזה ישאר כך.

 

[youngG]

אני מתנצלת אם נעלבת

זאת לא הייתה הכוונה. אבל אני זכאית להחזיק בדעה משלי, ואם אתה חושב שמשהו בהתבטאות שלי, שלא כללה דבר מלבד התייחסות עניינית שלא ירדה לפסים אישיים ולו פעם אחת (בטח ובטח שלא ליכלוכים או גסות רוח), כדאי שתבדוק את עצמך למה אתה חש מאויים.

 

[בשימוש חוזר]

לא נעלבתי,

ואין לי צורך באבחנות על היותי "חש מאוים" ובהמלצות לבדיקה עצמית. הנמהרוּת שלך להשתלח בהתבטאויות בנוסח "מעריצה מזדנבת בת 14" ועוד, היתה בהחלט בגדר תוקפנות גסה שאינה במקומה. מעבר לזה, כאמור, לא הבנת את דבריי בהודעות הקודמות. זה יכול לקרות, וזה לא נורא כלל, אבל את יודעת מי ממהר לקפוץ בראש. כמובן, את זכאית להחזיק בדעתך וגם לבטא אותה. העניין סגור, מבחינתי.

 

[Chocoholic]

מסיבות עיתונאים

הם לא משהו שאמנים בחרו; בשנות החמישים והשישים האמרגנים היו מחליטים כמעט הכל עבור האמן, כולל מה ללבוש, מה להגיד ומתי מסיבת העיתונאים הבאה. אפילו דילן היה נתון במידה מסוימת למרותו של האמרגן שלו, אל גרוסמן. הדוגמה הכי טובה היא אולי אלביס והאמרגן שלו טום פארקר, שהכריח אותו, חד משמעית, להופיע בסרטים מטופשים (ועוד הרבה החלטות שאלביס התנגד להן). בשנות השישים החל תהליך הדרגתי של שחרור אחיזתם החזקה של האמרגנים; כיום הם צריכים לשאול את האמן אם הוא מעוניין להופיע במסיבת עיתונאים או בראיון, דבר שכמעט לא היה קיים לפני 35-40 שנים. אם זה היה תלוי בו, הוא לא היה בכלל מגיע למסיבת עיתונאים. וזה באמת מה שקרה מקיץ 66' ואילך. זמן לא רב לאחר מכן הוא התנתק מגרוסמן, אפשר למצוא רמזים עבים לזה בשיר 'Dear Landlord'.

 

[youngG]

עדיין..

כאשר האמן ניזון מהקהל, בין אם מבחינת פרנסה ובין אם מבחינת ההכרה בכתיבהתו, עליו להפגין כבוד מינימלי הן כלפי הקהל והן כלפי יצירותיו. אני לא טוענת שדילן צריך להיות משועבד לקהל ולאהבתו וכתוצאה מכך ללכת ולעשות דברים שנוגדים את אמונתו ועקרונותיו (כמו הסרטים בכיכובו של אלביס), אבל איזשהי הערכה כלפי דעת הקהל על השירים (גם אם הוא חושב שדעת הקהל מעליבה ולא נכונה) מגיעה באופן בסיסי בלי וויכוח. וכמו שכבר אמרתי מקודם: אתה לא יכול להטיל פצצה וכשיבקשו ממך הסבר תתחמק ותאמר "זו לא פצצה בכלל,מה רוצים ממני" - קיימת כאן אינטראקציה כאשר דילן זרק את הכדור (אני מתכוונת למסריו) לידי הקהל, וכאשר הקהל בחר להגיב בצורה x,y,z דילן הפנה את הגב.

 

[ערןלוי]

דילן לא חייב לך דבר

"כאשר האמן ניזון מהקהל, בין אם מבחינת פרנסה ובין אם מבחינת ההכרה בכתיבהתו, עליו להפגין כבוד מינימלי הן כלפי הקהל והן כלפי יצירותיו." אני לא מסכים. הוא לא חייב לך או לאף אחד אחר דבר וחצי דבר. לפי איך שאני רואה את זה, במערכת היחסים בין דילן לבין הקהל, דילן תרם הרבה הרבה יותר לקהל ממה שהקהל תרם לו. אני לא קונה דיסקים של דילן או הולך להופעות שלו כדי לשמוע אותו מדבר במסיבת עיתונאים, אלא כדי לשמוע את המוזיקה שלו. בלי שום קשר, צפייה בהופעותיו במסיבות העיתונאים מסבה לי הנאה מרובה, בודאי רבה הרבה יותר מההנאה שמסבה לי צפיה בראיון עם כל מוזיקאי אחר, כך שאפילו מהבחינה הזו הוא תורם לי. "אבל איזשהי הערכה כלפי דעת הקהל על השירים (גם אם הוא חושב שדעת הקהל מעליבה ולא נכונה) מגיעה באופן בסיסי בלי וויכוח" למה? ויכוח: הקהל הוא טיפש. כל השאלות במסיבות העיתונאים בסרט של סקורסזה, בלי שום יוצא מן הכלל, היו טפשיות. האבסורד הוא, שכשהוא אומר את האמת ועונה תשובות פשוטות ולא מתחכמות, אנשים כמוך תוקפים אותו על זלזול בקהל. דילן אינו אלוהים ודרכיו אינן נסתרות, הן מובנות לחלוטין. הוא פשוט לא מוכן שיתייגו אותו, כזמר מחאה או ככל דבר אחר, וזה דבר מובן בהחלט. כך הוא מצליח לשמור על שפיותו ועצמיותו, בניגוד להרבה כוכבים אחרים, חלקם הגדול ז"ל. הוא לא מוכן לוותר על עצמיותו למען תיוגים גסים ושטחיים שהקהל ובפרט העיתונות אוהבים לעשות, וזה הסבר טוב להתנהגותו לאורך השנים, ממסיבות העיתונאים האלה ועד השתתפותו בפרסומת של ויקטוריהז סיקרט. דילן מחפש חירות אמיתית, וזה דבר שלמישהו במעמדו קשה הרבה יותר למצוא מלאנשים אחרים. זה גם הסבר טוב לאי השקיטה שלו על שמריו מבחינה מוזיקלית. מי שלא מרוצה מזה לא חייב להקשיב לו, לראות אותו, או לקרוא את הראיונות איתו. אני ממליץ על קריאת האוטוביוגרפיה שלו, בהקשר הזה. try to be pure at heart, they arrest you for robbery mistake your shyness for aloofness, your silence for snobbery

 

[Neighborhood Bully]

נעשה פיה חם ..אני מסכים איתך חבר |כ

 

[i married Isis]

אלוהים, האיש כזה יפה..

 

[סוף עונת התפוזים]

אם אני לא טועה

אז בראיונות המוקדמים שהוא נתן (לפני החשמול) הוא כן אמר שיש לו שירים בעלי תוכן מחאתי. אחרי השינוי לחשמלי לפי דעתי העיתונאים עשו עליו קצת עליהום, כמו למשל שאחד שאל אותו איך הוא מסביר שהתקליטים האחרונים שלו פחות טובים מהתקליטים הראשונים שלו. איזה מין שאלה זאת? מה הוא בדיוק אמור לענות? וגם ששאלו אותו כמה זמרי מחאה יש היום? אני אישית גם לא הייתי באה כל כך עם התשובות שלי לקראת העיתונאים אם אלה השאלות... אבל יש מצב שאני לא זוכרת בדיוק את הסרט, ראיתי אותו בשלושה חלקים כי כל פעם נרדמתי (לא משעמום, מעייפות!), אז סליחה אם טעיתי באיזושהי עובדה מהסרט. חוצמזה שבת שלום לכולם!