(חוסר) אחריות של עיתונאים

[סבך הפטל האדום]

(חוסר) אחריות של עיתונאים../images/Emo14.gif

ביום שבת האחרון, לילה נוסף של דמים, עברו כתבי וצלמי הערוצים את הגבולות האדומים של עצמם. וכמה שיותר אדום יותר טוב, כנראה, אחרת אי אפשר להסביר למה נדחפו הצלמים לתוך אמבולנסים בהם שוכבים פצועים מדממים והמומים, ילדים עם פנים מבוהלות ואמהות שלא יודעות את נפשן. אי אפשר להסביר למה חזרו וצילמו שלוליות דם ולמה הם איבדו את הכבוד למי שלפני דקות חיו ונשמו ועכשיו הם אינם. במדינה המטורפת הזו, במציאות המטורפת הזו, צריך להציב גבולות חדשים, לחזק ערכים ולשנות סדרי עדיפויות. לא יתכן שעל חשבון כבוד האדם, על חשבון נשמתם הפגועה של אלו שאתרע מזלם והיו חלק מן הפיגוע או על חשבון הצופים בבית, ימשיכו הכתבים והצלמים ומקבלי ההחלטות ברשויות השידור לעשות ככל העולה על רוחם למען הערך "העליון" שנקרא "זכות הציבור לדעת". תשאלו את הציבור, אולי הוא כבר לא יכול יותר לדעת. אולי כבר קשה לו מדי.

 

[עינת מירון]

יותר מזה..

אדם שוב, שסופח לחברת החדשות, הסביר בהתרגשות רבה שמס´ שבועות לפני הפיגוע, הוא שוחח עם מנהל בית הקפה שאמר לו שהוא לא יעסיק מאבטחים. הקביעה החד משמעית של שוב שבבית הקפה לא היה מאבטח (כאילו שזה מה שיעצור, אבל ניחא.. זה כבר דיון למרום אחר) התנפצה ברעש גדול כשכמה שעות אח"כ, במהלך השידור של תוכנית הבוקר, הוא, אותו האדם ראיין את בעל בית הקפה שסיפר שבמקום אכן היה מאבטח. אכן היה מאבטח. כנראה זה הצ´אנס של עיתונאים להנות משעות מסך בלתי מוגבלות, חבסל רק שלא מחדדים להם את העובדה שבשידור חי נדרשת חשיבה מהירה ויכולת ניתוח מצבים ששונה מהכנת והקלטת ידיעה מראש.

 

[גיא גרימלנד]

אתם מוזמנים לקרוא מאמר בנושא

ויש עוד פרק שלם של מאמרים שהעליתי בנושא של "תקשורת צהובה או תקשורת מדווחת".

 

[actress]

הם יעשו הכל בשביל סקופ

 

[Raful]

להזכיר לך גבול שנחצה:

אסון המסוקים, צולם תיק של אחד החללים, לפני שיצאה הודעה למשפחתו. אני, כחלק מהציבור, רוצה נורא לדעת. יש פיגוע? אני רוצה לראות את הסביבה, לראות מה קרה ואיפה. אבל צילומים כמו "בתוך אמבולנס" אכן מרגיזים ומקוממים, כי זו חדירה ברורה לפרט. אבל הצלם בטח נסחף עם הרגש או משהו, "הסתכל לכיוון מסויים כשהמלצמה עדיין עובדת". גם לי זה קרה, בפיגוע בדולפינריום. 6 שעות אחרי הפיגוע הייתי שם, רציתי לראות. גם צילמתי. חלק מהתמונות לא יצאו לפרסום לעולם, כי יש בהן מראות קשים ביותר. אבל זה מה שמצאתי שם.

 

[havlaz]

בוא אני יקח קצת חלק אחר

לא באסון שלנו, שזה באמת חדירה לפרטיות אלה בפיגועים. החוזק של התקשורת הפלסטינאית היא להראות תמונות טובות, שמעזעות את העולם אנחנו מסתפקים בלדבר. אני חושב שאם ננהג באותה הדרך, נוכל לקחת את הקלף בתקשורת. הרי מישהו פעם ראה אדם אחרי פיגוע, ואדם שמת מירי? יש הבדל עצום ואם אנשים מזדעזעים מירי, מה יהיה מפיגוע?

 

[סבך הפטל האדום]

לא הבנתי

מה זה "לא באסון שלנו"? ומה ההבדל בין פיגוע ירי לפיגוע אחר? הרעיון המרכזי הוא שהתקשורת עברה את כל הגבולות האפשריים כשלמען התמונות הכי מזעזעות שיש היא רומסת את כבוד האדם. וכבוד האדם במלחמה הזאת, נשכח קצת, אתה לא חושב? ותחשוב על ההשלכות שיש לתמונות הקשות האלה על מי שהן נוחתות אצלו בסלון באמצע החיים ואח"כ לילות שלמים הוא לא יכול לישון. אז איפה נמצא הגבול? אני מבינה שצריך שהעולם יראה, אבל באיזה מחיר? והאם אתה חושב שזוהי המטרה של הצלמים והכתבים או שהם פשוט נמצאים בלהט הדיווח שהם שוכחים שהכל כל כך כל כך רגיש?

 

[havlaz]

אני העברתי קצת נושא

ודיברתי על ההסברה בנושא הזה. הכוונה היא שאסון המסוקים, זה לא אסון שאתה צריך להראות בעולם כחלק ממלחמת יחסי הציבור בסכסוך הישראלי-פלסטינאי.. לכן אין כאן שום צדק לצלם גופות והכל.