גם בת ה- 10
שלי מגלה מול עיני סממנים של מתבגרת -
כולל לבוש, שופינג וכו'....
היא לא קוראת לעצמה נערה, וגם אנחנו לא...
ועדיין אנחנו מנסים לשמור על שפיות - להשאיר את
הדברים כמו שהם בעינינו - סממנים חיצוניים -
ולא להיתפס לתפיסה שמדובר באמת על נערה...
כי.... היא לא !
לדעתי אנחנו ההורים צריכים לעמוד לצד הילדים,
ולהדריך אותם. גם אותם זה מבלבל - הם רואים
בתקשורת ילדים שהם בעצם לא ילדים, ותכנים המיועדים
למבוגרים בתחפושת ילדית (או ללא תחפושת)...
אנחנו, המבוגרים, לדעתי, צריכים שלא להיתפס במערבולת
הזאת, אלא לנסות ולשקף להם את הדברים בהתאם
להתפתחות שלהם כמו שהיא - ולדעתי הם לא יותר מפותחים
מכל בחינה שהיא,הם רק מחקים את סממנים חיצוניים.
גם לגבי התפתחות מינית אני לא בטוחה שאת צודקת,
מעבר לכך שהתעניינות מינית מתחילה בגיל 4 (עפ"י
פרויד), אני לא באמת חושבת שההתפתחות המינית
של ילדים מתחילה בגיל 10. אבל שוב, הם הרבה יותר
עסוקים בתכנים מיניים שנגישים להם ומציפים אותם בתרבות
שלנו.
דוגמא - חולצת מרלין מונרו המופיעה עם שפתיים פסוקות
במידות לגיל 6 ומעלה - האם הילדה בת 6 שמעוניינת בחולצה
באמת חושבת על הקונוטציה המינית?
או ילדה הלובשת תחפושת זנותית - האם בחרה בכך בגלל
יצרים מיניים, או בגלל שכמעט ולא ניתן למצוא בחנות תחפושת
אופנתית שונה....
ואם נחזור לדיון המקורי. לדעתי מבוגר הקורא לילד נער בקונוטציה של השואלת,
מעביר יותר מדי אחריות לילד המחליט לא להצטרף לטיול משפחתי,
בבחינת -"אתה כבר נער בוגר, אנחנו, ההורים לא נקבע בשבילך, לא נשכנע אותך,
ולא נילחם עליך.",
בעוד שלמעשה, גם הילד שמגדל זקן ושפם הוא עדיין ילד הזקוק לשני הוריו (גם אם הם
לא יחד) שילחמו עליו ולמענו....
