ilanit2015
New member
חופש במערכת יחסים
שלום לכולם,
אני בן זוגי בתחילת שנות ה40, שנינו עובדים, עם שני ילדים קטנים.
בן הזוג שלי מתלונן לעתים קרובות שאני מגבילה את החופש שלו ולא מאפשרת לו לעשות מה שהוא רוצה.
מצד אחד אני מבינה אותו - השגרה שוחקת ויש עומס רב של עבודה במשרה מלאה וטיפול בילדים (אם כי רוב הטיפול בילדים ובבית הוא עלי - הוא חוזר אחרי 8 מהעבודה).
מצד שני כואב לי לשמוע כל הזמן ש"אני" הוא הגורם המגביל.
אני מאד עצמאית, יש לי חיי חברה ועבודה שאני אוהבת. מעולם לא אמרתי לו מה לעשות או מה לא לעשות, גם כשיש ויכוחים אני תמיד משתדלת להגיע לפשרה.
הוא כל הזמן אומר שאוהב אותי, אך יחד עם זאת הרבה פעמים הוא נותן לי להרגיש כאילו אני מפריעה לו - במילים האלה ממש.
מפריע לו אם אני מתקשרת אליו, הוא לא מוכן שאני אשאל אותו מתי הוא חוזר מהעבודה, כל הזמן מתלונן שבגללי הוא לא רואה מספיק את אמא שלו (בדרך כלל הוא נפגש עם ההורים 3 פעמים בשבוע).
כשאנחנו בבית הוא מסוגל לשבת לשחק במשחקי מחשב כל סוף שבוע וכשאני מעירה לו הוא לוקח את זה די קשה - ובכל הסיטואציות הנ"ל מאשים אותי שאני מפריעה לו לעשות מה שהוא אוהב ומגבילה את החופש שלו.
לאחרונה סיימנו טיפול זוגי - והרגשתי שיש התקדמות מסוימת, אם כי הוא לא ממש נפתח רגשית, אבל לפחות היה מוכן להשתתף.
ודווקא כשחשבתי שיש סיכוי לשפר את הזוגיות, בסוף שבוע הזה אחרי שבילינו יחד עם הילדים הוא אמר לי משהו מאד קשה - שהחופש יותר חשוב לו ממני והוא לא בטוח שיוכל להמשיך כך יותר.
אחרי זה הוא התנצל, ואמר שלא התכוון - אבל אני לא מצליחה להשתחרר מההרגשה שלא משנה מה אני אעשה - זה אף פעם לא יהיה מספיק טוב בשבילו.
האם מישהו נתקל בסיטואציה דומה? האם יש בכלל סיכוי לקשר בריא עם אדם שמאשים אותי בכל דבר קטן שלא מסתדר לו בחייו?
שלום לכולם,
אני בן זוגי בתחילת שנות ה40, שנינו עובדים, עם שני ילדים קטנים.
בן הזוג שלי מתלונן לעתים קרובות שאני מגבילה את החופש שלו ולא מאפשרת לו לעשות מה שהוא רוצה.
מצד אחד אני מבינה אותו - השגרה שוחקת ויש עומס רב של עבודה במשרה מלאה וטיפול בילדים (אם כי רוב הטיפול בילדים ובבית הוא עלי - הוא חוזר אחרי 8 מהעבודה).
מצד שני כואב לי לשמוע כל הזמן ש"אני" הוא הגורם המגביל.
אני מאד עצמאית, יש לי חיי חברה ועבודה שאני אוהבת. מעולם לא אמרתי לו מה לעשות או מה לא לעשות, גם כשיש ויכוחים אני תמיד משתדלת להגיע לפשרה.
הוא כל הזמן אומר שאוהב אותי, אך יחד עם זאת הרבה פעמים הוא נותן לי להרגיש כאילו אני מפריעה לו - במילים האלה ממש.
מפריע לו אם אני מתקשרת אליו, הוא לא מוכן שאני אשאל אותו מתי הוא חוזר מהעבודה, כל הזמן מתלונן שבגללי הוא לא רואה מספיק את אמא שלו (בדרך כלל הוא נפגש עם ההורים 3 פעמים בשבוע).
כשאנחנו בבית הוא מסוגל לשבת לשחק במשחקי מחשב כל סוף שבוע וכשאני מעירה לו הוא לוקח את זה די קשה - ובכל הסיטואציות הנ"ל מאשים אותי שאני מפריעה לו לעשות מה שהוא אוהב ומגבילה את החופש שלו.
לאחרונה סיימנו טיפול זוגי - והרגשתי שיש התקדמות מסוימת, אם כי הוא לא ממש נפתח רגשית, אבל לפחות היה מוכן להשתתף.
ודווקא כשחשבתי שיש סיכוי לשפר את הזוגיות, בסוף שבוע הזה אחרי שבילינו יחד עם הילדים הוא אמר לי משהו מאד קשה - שהחופש יותר חשוב לו ממני והוא לא בטוח שיוכל להמשיך כך יותר.
אחרי זה הוא התנצל, ואמר שלא התכוון - אבל אני לא מצליחה להשתחרר מההרגשה שלא משנה מה אני אעשה - זה אף פעם לא יהיה מספיק טוב בשבילו.
האם מישהו נתקל בסיטואציה דומה? האם יש בכלל סיכוי לקשר בריא עם אדם שמאשים אותי בכל דבר קטן שלא מסתדר לו בחייו?
