מנסה לענות
אני עונה רק מניסיוננו, האמת היא שניסיתי לקרוא את התשובות האחרות בשירשור, הן ניראות חכמות, אבל אני ממש עייפה וקשה לי להתרכז, בכל זאת אני מנסה לענות. ירדן, האושר שלנו, תיכנס (כניראה, עוד אין אישור סופי), ללמוד בכיתה קטנה בבי"ס רגיל, מתחילת השנה שעברה אנחנו מאד התלבטנו בין המסגרות האפשריות, ירדן סובלת משילוב של די הרבה קשיים סנסומוטוריים, ניראה בהתחלה ששילוב מאד מתאים לה בגלל שהיא מאד אוהבת ואהובה על הילדים, אבל במשך השנה ראינו שאנחנו נלחמים בטחנות רוח, והחלטנו לעבור לכיתה קטנה. ההחלטה הייתה לגמרי בידינו, היו יותר מקשובים לנו, אולי אפילו ניסו להתאים את ההמלצה למה שאנחנו חשבנו. הבעיה היא שגם מורות שמאד רוצות לשלב, לא מצליחות מחוסר זמן ומשאבים, באמת לקדם את הילד המיוחד. וברגע שהיו בעיות, כל הרעיונות הגדולים נזנחו, והרגשנו שאנחנו צריכים להתחנן לטובות, ושלא באמת מתכוונים לעזור לנו. הסייעת שקיבלנו הייתה ממש לעג לרש, אפילו ילד רגיל לא הייתי נותנת לה לחנך, ובטח שהיא לא מתאימה לעבודה עם ילדים עם צרכים מיוחדים. יכול להיות שאם היינו מאד מתעקשים, ומוכנים להשקיע המון אנרגיות וכסף, השילוב כן היה תורם לה יותר מאשר כיתה קטנה. אבל במצב כמו שהיה השנה, היה ברור לנו שזו תהיה טעות להמשיך. אני מכירה אב לילדה PDD שראיין 350 מועמדות לתפקיד סייעת לבת שלו שהוא ישלב בשנה הבאה בגן רגיל, ויממן את הסייעת לגמרי מכיסו. לי הייתה רתיעה גדולה ממעבר לחינוך המיוחד, שפחת כמעט רק בזכות הפורום הזה. מצד אחד, טוב שלהורים ניתנה האפשרות להחליט, מצד שני, אני חוששת שהרבה הורים שרק פוחדים מהסטיגמה של החינוך המיוחד, ישלחו את הילדים שלהם, למיסגרת שפחות מתאימה להם.
