חוששת מהמסע... הלפ?
אני עוד לא בת 16, עולה ליא', ואחרי החופש הגדול תצא משלחת לפולין מהבית ספר שלי... אני סה"כ בנאדם רגיש ברמה גבוהה מאוד ומעל הנורמלית.. אני בוכה הרבה, ומשטויות כ"כ קטנות, מזעזעת ומקבלת בחילה וכאבי בטן מדברים שנחשבים לממש שטותיים אצל אנשים אחרים אבל לעומת זאת, בטקסים לא. בכלל, נושא השואה תמיד פשוט סקרן אותי. מעניינים אותי מאוד הסיפורים של הניצולים שמשדרים בטלויזיה ביום השואה, ובכלל סיפורים של אנשים שהיו שם.. זה נורא מעניין ומסקרן אותי אבל למען האמת, פשוט אין לי שום מושג איך אני במצב הזה. אני באמת בנאדם מאוד מאוד רגיש בהרבה נושאים, אבל אני באמת לא יודעת איך אני בנושא הזה.. בנוסף, נושא שהוא פחות חשוב אבל עדיין קשור- אני גם סובלת מקור ברמה לא נורמלית:S בחורף, של ישראל עוד, אני הולכת עם מספר זוגות גרביים, אין לי שום תחושה ברגליים על בסיס יומיומי בחורף, ובמקרים קיצוניים של קור גם את הידיים לא מרגישה (כל מני מחסורים בדם), הן מקבלות צבע חיוור והציפורניים מקבלות גוון סגול כחול שמזעזע אנשים : | הגשתי מועמדות בעקרון, אבל אני באמת עוד לא סגורה עם עצמי, אני לא יודעת איך אני אתמודד עם זה, חלק מהאנשים אומרים לי שזה מסע מאוד מבגר, מגבש, חשוב ומדהים (לא במובן הכיפי כמובן..) לעומת זאת ההורים שלי מכירים ילדה שלקח לה שנה להתאפס על עצמה, זה ממש שיתק אותה והיא ראתה מלא פסיכולוגים אחרי כן וכו'.. ועוד כמה בנות שנסעו ולא רוצות לדבר על זה, מדחיקות.. אבל אחרי הכל, זה מאוד אינדיבידואלי. אני פשוט לא יודעת מה לעשות ועפ"י מה להחליט.. איך אפשר לדעת איך אתה במצבים האלה..
אני עוד לא בת 16, עולה ליא', ואחרי החופש הגדול תצא משלחת לפולין מהבית ספר שלי... אני סה"כ בנאדם רגיש ברמה גבוהה מאוד ומעל הנורמלית.. אני בוכה הרבה, ומשטויות כ"כ קטנות, מזעזעת ומקבלת בחילה וכאבי בטן מדברים שנחשבים לממש שטותיים אצל אנשים אחרים אבל לעומת זאת, בטקסים לא. בכלל, נושא השואה תמיד פשוט סקרן אותי. מעניינים אותי מאוד הסיפורים של הניצולים שמשדרים בטלויזיה ביום השואה, ובכלל סיפורים של אנשים שהיו שם.. זה נורא מעניין ומסקרן אותי אבל למען האמת, פשוט אין לי שום מושג איך אני במצב הזה. אני באמת בנאדם מאוד מאוד רגיש בהרבה נושאים, אבל אני באמת לא יודעת איך אני בנושא הזה.. בנוסף, נושא שהוא פחות חשוב אבל עדיין קשור- אני גם סובלת מקור ברמה לא נורמלית:S בחורף, של ישראל עוד, אני הולכת עם מספר זוגות גרביים, אין לי שום תחושה ברגליים על בסיס יומיומי בחורף, ובמקרים קיצוניים של קור גם את הידיים לא מרגישה (כל מני מחסורים בדם), הן מקבלות צבע חיוור והציפורניים מקבלות גוון סגול כחול שמזעזע אנשים : | הגשתי מועמדות בעקרון, אבל אני באמת עוד לא סגורה עם עצמי, אני לא יודעת איך אני אתמודד עם זה, חלק מהאנשים אומרים לי שזה מסע מאוד מבגר, מגבש, חשוב ומדהים (לא במובן הכיפי כמובן..) לעומת זאת ההורים שלי מכירים ילדה שלקח לה שנה להתאפס על עצמה, זה ממש שיתק אותה והיא ראתה מלא פסיכולוגים אחרי כן וכו'.. ועוד כמה בנות שנסעו ולא רוצות לדבר על זה, מדחיקות.. אבל אחרי הכל, זה מאוד אינדיבידואלי. אני פשוט לא יודעת מה לעשות ועפ"י מה להחליט.. איך אפשר לדעת איך אתה במצבים האלה..
