טוב אז כמובן שביסודי אהבתי
את כל הספייס פייב הנסון אמינם בקסטריט והיו מלא קלסרים, תמונות, חולצות והמון המון הוצאות על כל החרטה... אבל מכיתה ב' תמיד אהבתי את אביב... כל המראה שלו נורא הלהיב אותי כילדה! האיפור, והמרדנות, הצעקות והשערוריות תמיד חלמתי להיות כמוהו. ואז בכיתה ז' התחילה אובססיה מטורפת על עברי...הייתי גרופית אבל ממש! לא הפסקתי לדבר עליו, כל היום סבב סביב השירים שלו, ידעתי איפה הוא גר, איפה אמא שלו ואיפה אחותו, ידעתי את המספר שלו, חיכיתי לו בחניה בהופעות... עזבו הייתי מופרעת לחלוטין....עד שבכיתה ט' החברות שלי לקחו אותי לשיחה רצינית ואמרו שזה ממש מפריע להם (ובצדק). ומאז התחלתי בהדרגה להפסיק עם האובססיביות, הבנתי שאולי יש צדק בדבריהן.. וזהו. היום חוצ מאביב אני לא מעריצה אף אחד. ואת אביב אני מעריצה בגלל האומץ, הכריזמה, והאישיות שלו בכללי.