סעיף 3 לחוק דמי מחלה קובע:
עבודה מתאימה אחרת או עבודה חלקית
3. (א)
קבע רופא על-פי ממצאים רפואיים שמחמת מגבלות רפואיות אין העובד מסוגל, בפרק זמן מסויים, לבצע עבודה מסוג פלוני או בתנאים מסויימים, וכתוצאה מכך העובד אינו מסוגל לבצע עבודתו אלא באופן חלקי, והמעסיק הציע לו עבודה מתאימה אחרת, מלאה או חלקית, באותו מקום עבודה – לא יהיה העובד זכאי לדמי מחלה, אך שכרו בעבודה שהוצעה לו לא יפחת מהשכר שהיה מקבל אילו המשיך בעבודתו הקודמת כשהוא מחושב לפי הרכיבים לדמי מחלה כאמור בסעיף 6.
(ב)
לא הציע המעסיק עבודה מתאימה כאמור בסעיף קטן (א), יהיה העובד זכאי לסכום דמי המחלה שהיו מגיעים לו אילולא הוראות סעיף זה.
(ג)
לענין סעיף זה, "עבודה מתאימה" – עבודה שלא חלות לגביה המגבלות הרפואיות כאמור בסעיף קטן (א) והיא מסוג העבודה העיקרית שבה עבד העובד תוך שלוש השנים שקדמו בתכוף למחלתו או שהיא עבודה אחרת התואמת את הכשרתו המקצועית, רמת השכלתו וכשרו הגופני.
(ד)
הצעת עבודה מתאימה כאמור בסעיף קטן (א) טעונה התייעצות עם ועד העובדים במקום העבודה; באין ועד העובדים כאמור – יחולו הוראות סעיף קטן (ב) כאילו לא הציע המעסיק עבודה מתאימה.
לסיכום: מעסיק אינו חייב לספק לעובדיו עבודה חלופית/אחרת, כאמור הדבר טעון הסכמת ועד העובדים ודורש בדיקת הנושא לפי זהות המעסיק - האם פרטי/ציבורי/מאורגן, והאם ובעיקר חל על המעסיק הסכם קיבוצי הקובע הוראה ספציפית מיטיבה אחרת. אמת, חוק שוויון הזדמנויות לאנשים עם מוגבלויות מטיל על מעסיק חובה בביצוע התאמות, אולם לעניין תחולת החוק יש לבחון את כלל הנסיבות, לרבות עצם קיומה של עבודה חלופית כלשהי ואת כלל שיקולי המעסיק בעניין זה (לא פירטת).
