חזרתי עם זנב מקופל בין הרגליים

[ליידי באבא3]

ההודעה שלי

מיועדת לעתיד ורוד, כמובן

 

[אלומת האור]

בט"ל זה לא סל שיקום, הם לא קשורים אחד לשני

סל שיקום לא שולח ללימודים, הוא מקסימום מסבסד חוגים (תכנית עמיתים) או עוזר בחונכות אקדמית, אבל לא שולח לשום קורסים. בט"ל מממן קורסים למי שיש 20% נכות, לא חשוב נפשית או לא. בזמני אלו היו קורסים מקצועיים (אני למדתי גרפיקה ומחשבים) ושמעתי שכיום מממנים גם לימודים אקדמיים.

 

[עתיד ורוד2]

לצערי אני לא יודעת

 

[מילקי110]

הרשו לי לחלוק עליכן

זה שנראה לכן שאני "מתפקדת" לא אומר שמצבי לא קשה

אני יודעת שכתבתי כאן פוסט חיובי אבל זה היה אתמול

מתפקדת ? יוצאת ? נראה לי שיש לי אספגרגר , כך נראה לי יש לי בעיות תקשורת

אין לי משפחה , כלומר יש לי ביולוגית אבל זה רק על הנייר , אני גרה לבד עם חתול , אני עובדת בתור קלדנית ומרוויחה שכר מינימום

אני לוקחת רסיטל , אני סובלת מדיכאון , אולי אכן דיור מוגן לא יתאים לי וגם עבודה מוגנת לא , למרות שעם זר היה נכנס למקום העבודה שבו אני עובדת כיום הוא היה

יכול לחשוב שזאת עבודה מוגנת וגם שמעתי שם ממישהו שאכן החברה עובדת עם איזה מקום ששולח אנשים לעבודה מוגנת ופעם ראיתי שם מישהו בעבודה ואחרי זה

פגשתי אותו במסיבה שארגנו ללבב ולעוד אנשים מיוחידים שהובאו מאיזה הוסטל .

כל אחד יושב מול מחשב ואני יושבת עם אוזניות על האוזניים ושומעת רדיו . אני מתפקדת ?

באמת נראה לי שיש לי אספרגר , לא הייתי מתנגדת לעובדת סוציאלית שתעזור לי , אני כן צריכה תמיכה לדוגמא בקרוב אני צריכה לעבור דירה עם כל מיני סידורים

וקשה לי מאד ואין לי ממי לבקש עזרה ולא אבא שלי הוא לא אופציה .

קשה לי מאד , אני הולכת לקבוצה חברתית , אז כן כתבתי פה שדברים התחילו להתסדר זה נכון כי לפני הייתה לי רק חברה אחת , והייתי שמנה מאד וכל הזמן דיברתי

על זה אני רוצה ללכת למיון בישיביל שמישהו יתייחס אליי . אבל זה לא שאני נשואה עם ילדים או משהו , או עובדת בעבודה טובה , בסדר ?

אני לא מנסה להגיד שאני מסכנה , אבל באמת קשה לי/

 

[אלומת האור]

ואוו, אני זוכרת את התקופה הזאת

שכל הזמן דיברת על מיון. אני חושבת שהוטב לך מאז, לא?

אני רוצה שתביני, אני מאמינה מאוד לסבל שלך, הוא הרי זועק פה בין השורות כמעט מדי יום ביומו. אני מבינה אותך וכואב לי ביחד אתך על הרבה דברים, כי קל לי להזדהות. עם זאת אני רוצה שתביני - ביטוח לאומי הוא לא גוף שמחלק קצבאות ומעניק סל שיקום לכל דורש. צריך לעבור ועדות מאוד מאוד לא סימפטיות ולהוכיח כל מיני דברים. צריך להוכיח להם שאת לא מסוגלת לעבוד - וכן, העבודה שלך לצורך העניין, כמה שהיא נראית לך דבילית - היא עבודה. את עובדת מדי יום, משרה מלאה (או אפילו חלקית), ולכן אין מצב שתקבלי קצבה. גם אם יקבעו לך אחוזי נכות כלשהם, לא יתנו לך דרגת אובדן כושר עבודה, ולכן אני בספק אם תוכלי לקבל סל שיקום. עובדת סוציאלית יש גם במקומות אחרים, ואפילו בחינם. ברווחה, למשל. עם כל הסבל שאת עוברת ושאת מרגישה, את עדיין מתפקדת, וזה מה שחשוב לביטוח לאומי. לא משנה להם שהעבודה דבילית ויושבים עם אוזניות. את לא מטופלת בקביעות ע"י פסיכיאטר. רק עכשיו התחלת תרופות, וחצי עולם לוקח את התרופות האלה. את לא אושפזת (ברוך השם) וייתכן שיש לך הפרעה כלשהי (אני לא חושבת שיש לך אספרגר, אבל מה אני יודעת), אבל היא אינה מונעת ממך לתפקד, וזה מה שביטוח לאומי בודק.

מובן שאת יכולה להגיש בקשה לנכות, כל אחד זכאי, אבל קחי בחשבון שהסיכוי שתקבלי משהו הוא קלוש ביותר. ותשמחי שאת מתפקדת ושאת יחסית בריאה. נסי להשיג עו"ס ברווחה, אולי בקופת חולים שלך יש גם. אני רואה כמה את זקוקה לליווי אפילו בסידורים פשוטים ומי כמוני מבינה את זה. גם אני נזקקת לזה, אם כי יחסית למדתי להתמודד עם גופים כאלה, אבל עדיין מלווים אותי כשאני צריכה. אבל אל תשכחי שאני התמוטטתי עד כדי חוסר תפקוד כמעט מוחלט במשך שנים אחרי שאימא שלי נפטרה. המצב שלי היה קטסטרופלי עד שבכלל ניגשתי לבקש קצבה. אם לא ידיד שלי שסחב אותי בכוח, לא הייתי ניגשת בכלל כנראה.

והתהליך של קבלת אחוזי נכות די מייגע. צריך להביא כמה מכתבים שאפשר מרופאים, צריך לעבור ועדה שלא תמיד נעים להיות בה, ושואלים בה שאלות קשות ומביכות. תמיד מסתכלים עלייך כאילו מנסים לתפוס אותך משקרת. זה לא פשוט. ואם כבר מאשרים, זה בדרך כלל זמני ואחרי שנה או חצי שנה שוב עושים ועדה.

את יכולה לנסות, ואת יודעת מה? אופירה תותחית בדברים האלה, תתייעצי איתה. אני בטוחה שהיא תשמח לעזור לך.

הלוואי שיכולתי גם אני לעזור, חוץ מלהגיד לך כמה אני מבינה ומחבקת את חוסר האונים הזה. את יודעת, זה לא בסדר שאבא שלך לא חישל אותך לחיים. הוא כבר מזמן היה צריך ללמד אותך איך עושים דברים במקום לעשות אותם בשבילך. כלוב של זהב עלול להיות גם מלכודת, ואכן נלכדת בתוך חוסר אונים שקל לי מאוד להזדהות איתו. אחרי שאימא שלי נפטרה גם אני לא ידעתי לעשות כלום, ודווקא אותי כן חישלו. פשוט איבדתי כל יכולת להתמודד עם העולם בגלל הטראומה שהיא נפטרה בידיים שלי וראיתי אותה במותה. השתבש לי המוח, וגם ככה הייתי חרדתית עוד לפני זה. והאחים שלי, שמבוגרים ממני כמעט בעשרים שנה, עזרו מעט מאוד אם בכלל. איזו תקופה חשוכה ואיומה, לא בא לי להיזכר בה.

אז תחשבי שאני חושבת עלייך ומחזקת אותך, ואם יש לך שאלה קונקרטית שאת יכולה לנסח אותה ספציפית, אני בטוחה שמישהו בפורום (אולי אפילו אני, אולי אופירה) ינסה לעזור ולכוון מניסיונו.

חיבוק. את לא לבד.

 

[ליידי באבא3]

מסכימה

ניסחת את התגובה שלך מצויין.

 

[מילקי110]

משרה מלאה (לא חלקית )

לא נראה לי שאלך על זה.

והיי הסידורים האלה אני די מסתדרת עד כה התחלתי בקטן , סידרתי פנקס צ'קים שיהיה לי לתת לדירה

העברתי מסמכים לגופים שונים כדי שיעבירו את החשבונות על שמי עד עכשיו זה עדיין היה ע"ש של סבא שלי ז"ל ,

אני הלכתי לדואר ופיקססתי לכולם את המסמכים . כך שאני מקטרת אבל אני עושה ואכן בהתחלה לא יודעים מה לעשות

גם יש מישהו בעבודה שגם עכשיו עבר דירה ושאלתי אותו והוא הסביר לי קצת . זה לא פשוט אבל אני מאמינה שאסתדר בסוף

עם מלא פחד וקיטורים אבל זה יקרה בסוף.

 

[ינשוף מנוקד]

אם כבר דואר-

אחרי שעוברים, אפשר לגשת לשם ולמלא טופס שינוי כתובת (לא יודעת את השם המדויק) והמכתבים יעברו ישר לכתובת החדשה