האחים וויזלי
New member
חזרתי../images/Emo13.gif
++ הערה: ההודעה נכתבה במקור כאחת, מכיוון שידוע לי שלא אצליח להעלותה כך אאלץ לפצלה, אתכם הסליחה
++ , למרות שכל הזמן עקבתי אחרי שרשורי הענק שלכם. היום, החליטו שכבר נגמרה השנה והכינו לנו טקס שכזה. בשעתיים הראשונת ל עשינו כלום אבל בין השעה ראשונה לשניה התנפלנו על ילדה שהיה לה דף השיבוצים לשנה הבאה. הסתכלנו כולנו בשמות וראינו שמות מפוצצים "אביב" "דניאל" כל הבנות התלהבו שיהיו לנו חתיכים בכיתה. שניה אחרי שחגגתי איתן שיהיה לנו משהו תפסה את כולנו (הבנם) הבשורה- יהיו רק ארבע בנות בכיתה של ארבעים! תמיד אמרו על הביצפר שלנו שהוא חסר בבנות
עם הידיעה הזאת ירדתי לטלפון הציבורי לאחל לחבר בהצלחה בבגרות בהיסטוריה בכל אופן, בדרך למוזיאון גילינו שלא עומדים להיות- לא חתיכים ולא חתיכות כי לאיהיו לנו חדשים בכיתה. מיד יצאנו לברר מי עומד מאחורי השמות הללו ונבואת הזעם הגדולה התגשמה- כל הבנים הצפונבוניים באים אלינו, ילדים שנראים בכיתה א´ ומתאימים צבעים
לפחות הבנות מהכיתה הזו לא באו. כמה דקות מאוחר יותר, שעשיתי סצנות עחל כך שהכוזרים האלה יהיו איתנו נזכרתי שיש להם אחד עם אותו שם שלי (זה הזמן והמקום לומר שהיום הגיע הדרכון + הת.ז המשופצים שלי אחרי שינוי שם) התחלתי להתפרע ואז נזכרתי עוד פעם- כשעברתי עם ידידה שלי על השמות בניסיו לראות בנות היא אמרה ש"שחר" ו"אביב" יכולים(ות) להיות בנות. בקשתי לראות מי זו אביב ונגלה לעיני משהו דומה לי, עארס וקטן
העיקר שנשאר חצי מהכיתה הישנה אני הולך לנתאבד
נכנסנו לאולם, היה טקס רגיל של תעודות הצטיינות וכל השאר. יצאנו להפסקה קצרה, עיכלנו את זה ששנה הבאה... (אני כבר לא יודע מאיפה להתחיל שנה הבאה) כשחזרנו היתה הצגה, חשבתי יביאו הצגה על סופים או משהו חינוכי במיוחד. דליק ווליניץ עלה על הבמה. אני הזמנתי ידידה שלי לשבת לידי שנוכל לצחוק כל פעם שהם אומרים משהו יותר מדי חינוכי דליק (מי קורא לילד שלו דליק?!) בינתיים הסביר לנו על ארבעה קירות בהצגה ושלא נצחק בלה בלה בלה. ההצגה מתחילה. ילד, בערך בגילי (אני לא זוכר איך קוראים לו אבל זה מהסדרה שהיתה עם הצרודה ההיא שבעלה חוזר בתשובה והוא לא יודע איפה להיות, ע"פ הספר מאה תפוחים ללא מע"מ (זכרתי נכון?)) בכל אופן, מוזיקה חביבה ברקע, הילד מספר על המוזיקה- מוזיקת שנות השבעים. אמא שלו לא חזרה כבר חודש מהחופשה הקצרה שלה. הוא דואג. וככה מתחיל הסיפור יש להם הוצאת ספרים, האח מגויס, האמא כתבה והפסיקה מאז שאבא ... הם הוציאו מהדורת ספרי מחשב לילדים וחוגגים שיא מכירות. דקה לפני שהאמא נכנסת בא אמנון אחד או מה שמו ומבקש לפרסם כתב יד של מסעותיו עם גורילות במשך 15 שנה.. הוא יוצא- האמא נכנסת. כולם (הבן המגויס, הנער והמזכירה הקופצנית- דנה) צועקים, היא נבהלת וכל החרטא. בתור מתנה הם מביאים לה טיול למדבר יהודה, משהו שהמזכירה ראתה אצל האמנון ההוא. האמא נחרדת- מה לטיולים ולה? כבר 15 שנה שהיא לא יצאה לטיול. הבנים מנסים לשכנע אותה, מראים לה תמונות, שלה לפני הרבה שנים, שהיא הייתה צעירה, מחייכת במסע אופניים בארץ הצעיר טוען שהיא לא יודעת לקבל, היא טוענת שהם היו שלישית מוסקטרים והחייל צועק על כולם ואומר לה שאם היא לא רוצה ללכת, שלא תלך. היא נתקעה באיזשהו שמן, היא לא התפתחה האבא מת אבל היא לא מסוגלת להשלים עם העובדה. היא לא יכולה לצאת למשהו לא מוכר, לא יכולה לסמוך על הילדים שלה, לא יכולה להתרועע עם זרים. מזכיר לי מישהי. אה, כן- אמא שלי. גם היא, כולנו נתקענו בזמן ההוא, לפני עשר שנים זה יוצא בחישוב מהיר. לקח לי זמןלהבין- אבל אמא שלי לא. אמא שלי לא תצליח לצאת מהזמן ההוא כבר עשר שנים שהסלון שלנו אותו סלון כבר עשר שנים שהמטבח אותו מטבח כבר עשר שנים שהכיסוים למיטה שלה- אותם כיסוים כבר עשר שנים שתקועים באותה נקודה כבר עשר שנים שרוצים לעבור דירה- אבל לא עוברים כבר עשר שנים ש- מחר אני אתחיל בדיאטה אבל לא מתחילים עשר שנים שכאלה שתקועות במרחב זמן לא מוגדר איפושהו- שם האמא שלהם הולכת, ולא חוזרת. הילד הצעיר נשאר ער כל הלילה, מחכה לאמא. מזעיק את אחיו הגדול, שניהם מחכים ומחכים עד שהיא מגיחה אליהם בשמונה בבוקר, כאילו שלא קרה כלום, כאילו שהיא לא הייתה אמורה להיות פה לפני כמה שעות טובות. היא, כמו ילדה בת 16 מסבירה להם על אמנון ואמנון ואמנון ועל כמה השקיעה היתה יפה וכמה וכמה וכמה ו... היא נסתה להתקשר, אבל הלכה הסוללה. הילדים שלה תופסים את מקום האם (היי, מישהו צריך לתפוס אותו) ושואלים אותה- אזד למה לא ביקשת ממי שהיה שם? והיא- ברקיע השביעי גמלי זה קורה הרבה, לפעמים. אני לא מסוגל לחשוב (אני בעצם כן מסוגל ועושה את זה הרבה) איך זה להיות יתום לגמרי אין אבא, אין אמא. מה יקרה אצלי במשפחה, עם האחים? אם אחי הגדול יצטרך להיות אבא (מה שהוא כבר עושה עשר שנים) זאת תהיה קטסטרופה האחיות שלי תשתגענה. אחותי הקטנה לא תוכל להתמודד עם זה אני... אני לא יודע מה אני
אני לא יכול עם זה שאמא שלי נעלמת ליותר מדי שעות באופן בלתי מצופה ואם מודיעים על פיגוע בטלויזיה אני בכלל נחרד למרות שאני יודע שאין סיכוי שהיא הייתה במקום.
++ הערה: ההודעה נכתבה במקור כאחת, מכיוון שידוע לי שלא אצליח להעלותה כך אאלץ לפצלה, אתכם הסליחה
