חזרתי

[האחים וויזלי]

הביקורות מהללות

אמא שלי באה עכשיו עם שק מכתבים מהעבודה, בין השאר הדפים עם כל ההצגות המסובסדות שמציעים. והופ- תפדה את עיני התמונה של הילד עם החולצה הנוראה הזאת. כמו שחבריי אמרו לי- קוראים לזה "מכתב לנעה" (למרות שלא מוזכר שום מכתב, רק בהתחלה שהבן אומר שאמא שלו נעלמה והוא כותב לה מכתב) בכל אופן- קחו "מכתב לנעה" מאת גורן אגמון בימוי: איציק ויינגרטן מזתתפים: מיה דגן, דליק ווליניץ, טל מוסרי, נעמה שפירא, אשרי כהן/ עופר סקר "ערב נעים של תאטרון עשוי היטב" -ידיעות אחרונות "נעמה שפירא, בתפקיד נעה האם, היא חמה וכואבת. דליק ווליניץ מביא לבמה, כרגיל, נוכחות מאוד חמה. טל מוסרי מתמודד בכבוד ובטבעיות עם תפקיד הבן הגדול אורי, ומיה דגן באנרגיה רבה וחוש עיתוי מעולה. מזיגה נכונה של סערת רגשות והתפרקויות קומיות, דיאלוג טוב וסיפור מוגש היטב." -הארץ "אגמון יודעת לבנות מחשה ומיטיבה להפליא ולרקום דיאלוג דרמטי אמין, קולח ומשכנע. להקת השחקנים מצוינת ומקצועית. הישג מכובד למחזאית ישראלית ולצוות שיצר הצגה מקורית ומרגשת, שבה כולם באים מאהבה." -מעריב באמת הצגה מעולה, אין מה להוסיף זה יכול להיות אחלה רעיון למפגש שני ושלישי של חדוריות פה. -פורג´, חוזר

 

[ophra]

איזה כיףףףףףף!!! ´געגתי

תכף גם אקרא הכל רק לא יכולתי להתאפק...

 

[ילדה של החלל החיצון]

../images/Emo24.gif הייתי חייבת.. ../images/Emo6.gif

נכון, אני קצת שונה ממך, אבל סה"כ- מצבנו מאוד דומה. נורא התחברתי למה שכתבת. אני לא מכירה אותך, אבל לפי מה שקראתי- הבנתי שאתה ילד מוכשר מאוד, שאוהב מאוד את האמא שלו ואת המשפחה. וגם אצלנו- כבר זמן רב לא היה שינוי. ואני נורא מתחברת לדברים שלך. זה קשה לחשוב על שינויים. ואתה צריך להבין את אמא שלך. יהיה נוראי לחשוב, שמישהו זר ייכנס הביתה, ו"יעמיד פנים". אבל לפעמים שינוי הוא דבר טוב. אבל

שינוי הוא דבר שמתרחש לאט לאט. אמא שלך לא בודדה, יש לה משפחה שאוהבת אותה מאוד מאוד ובן יקר שאוהב אותה יותר מכל דבר אחר בעולם, אבל לפי מה שאני מבינה, אולי כדאי לה להתחיל לשנות. (לא להשתנות

להישאר מיוחדת, כמו שהיא יודעת). אולי כדאי להתחיל בקטן. אצל כל אחד זה מצב שונה, לכן אני לא כופה עליך את ההצעה שלי. ואתה בכלל לא חייב לקרוא את זה עכשיו.

אני רק חושבת, שאולי להתחיל בשינוי קטנטן יעשה לה רק טוב. החיים לא יכולים להיתקע במקום אחד, החיים ממשיכים, הזמן טס. יש משפט שנורא תפס אותי -והוא לקוח מאיזה ספר- שאומר "החיים- פניהם קדימה, לא אחור, ואל להם להתרפק על האתמול". אותי זה שינה מאוד. אני מקווה שיהיה לך רק טוב, האחים. תמשיך להיות נהדר. והנה נשיקה-

. שלא תגיד שאני עושה דווקא..

(

)

 

[האחים וויזלי]

../images/Emo13.gif

אל תרגישי צורך לשים כל כך הרבה סייגים- אמא שלי צריכה, חייבת להשתנות דחוף ומהר! כשסיפרת על זה שאת לא אומרת לאבא שלך שלום ובוקר טוב חשבתי עלי ועל אמא שלי (האם מתגלים סדקים במשפחת וויזלי?

) עכשיו (באמת בשניה הזאת) חשבתי שאני לא עונה בשלום או ביי כי היא משגעת אותי ועוטפת אותי (כמו שאמרתי- יתר תשומת לב) אולי נקנה ל איזה חתול? אבל אני אצטרך לדאוג לו, היא תשנא אותו היא הציעה לקנות לי תוכים ליומולדת אבל אני אגרום להם להתנגש בשמשה מרוב תסכול החיה כי פראית שהיתה לי הייתה דגים וגם זה מאחותי אופףףףףףףףףףףףףףף יש לי אמא פולניה!!!

אוי, זה כ"כ נורא אאאאארררררררררררררגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגג איך??! איך היא פולניה? מה הקשר של גליציה והיא? נו, כל אמא יהודיה היא יהודיה היא מכינה לי סנדויצ´ים למען השם!!! כמו שאמרתי לנאווה (ו"ו אחת?) - אני שונא אנשים חביבים וצבועים אני לא *חושב* שאמא שלי צבועה, האהבה שלה *אולי* אמיתית אבל לעטוף בכ"כ הרבה הגנה- זה לא שאסור לי לצאת ו.. באתי להגיד שהיא לא נלחצת מכל חבורה קטנה שאני חושר איתה מביצפר אבל היא נלחצת, היא לא מכירה אותי, היא הרי יודעת שאפילו אם איזה ענף נתקע בי אני יכול להתנפח, בכל זאת היא דואגת אוווופףףףףף אני לא יכול לשים ]פרצוף כועס כי זה מאהבה אבללללללל אני אומר- הקץ לאהבה! תם עידן האהבה ואני מכריז זאת כעת בקשר לשנוי (שנשכח)- מאיפה יתחיל?

ההודעה הזאת אולי קצת... אמ... טעונה? אבל זה לא מפריע לי אני שונא שאוהבים אותי אני בחור קר אני ציני מרושע, כלב מניפולטיבי חסר כל רגשות למצוקותיהם של הפועלים, אני מעסיק ילדים בני 13 במכרות הזהב שלי טוב, עזבו, לא יודע מאיפה יצאה לי השורה האחרונה

אבל אני באמת רשע

אולי אני סתם לא מפגין רגשות כמו שבחיים לא אלך לפסיכולוג אררררררררררררררררררררג אני מסתבך בהגדרות אוי, זאת יצאה הודעה מפגרת ואני אצטער עליה כי אפילו לי אין מושג מה רשמתי פה אבל רשמתי והיא תשלח

-פורג´, הפעם באמת מבולבל וחושב שהשינוי חייב לבוא מהר

 

[רק אביגיל]

עוד |סמיילי מחייך עם דמעה|

פורג´ון , אני קראתי כל ההמון שכתבת היום. אני שמחה שכתבת את כל זה. אפילו אם לא הבנת למה. אפילו אם לא הבנתי (הכל). כי הכתיבה היא לא לנו. היא בעיקר לעצמך. כמו מקלחת לנשמה. לא ככה? תגידטזַה שזה עשה לך להרגיש מעט יותר טוב? תגידָטזה? אז מי צריך פסיכוללללל..... מי? (כמעט יצא לי חיבוק )