רגש גבוה ונמוך
בלי שיפוט כאשר אדם במודעות והוא חש כעס, שנאה, קנאה, פחד וכדו', הוא יכול וצריך לעצור ולבחון מה הרגש הזה משרת אותי. ברגע שהוא עוצר ובוחן מה הרגש משרת אותו, אז הוא יכול לגלות את הדפוסים שלו, אז הוא יכול לבחור מה הוא באמת רוצה והאם זה משרת את המטרות "הגדולות" יותר שלו - גדולות במובן של "מעבר לרגע הנוכחי". אם נבחן את הפחד למשל אז פחד בדרך כלל משרת אותנו כדי לעצור את עצמנו מלעשות משהו. לפעמים זה מצוין לפחד כי לטווח הארוך קפיצה מהגג לא משרתת את המטרות שלי. ולפעמים זה פשוט גורם לי לא לפתח מערכת יחסים עם אנשים אחרים, או לא להתקדם בעבודה כי אני עשוי להכשל, וכדו'. אני לא אומרת אל תפחדו, או אל תכעסו. אני אומרת שצריך להיות מודעים לרגשות שלנו, להבין מה הם גורמים לנו לעשות, ולבחור ברגש המתאים שמשרת אותי למטרות "הגדולות" שלי. כשאנחנו מודעים לרגשות שלנו אנחנו גם מודעים לרגשות של אחרים ופחות נפגעים מהם, יותר מכילים אותם. המידעים של מודעות על מתייחסים אלינו כשליחים בבריאה. שליחים שבאו להפיץ את המודעות מתוך דוגמא אישית. בלי שיפוט..... אם אני מקנאה, שונאת, כועסת רוב הזמן, האנשים מסביבי חושבים: כל דבר קטן מפחיד אותה, היא כל הזמן כועסת - אני חושבת שהמודעות הזאת לא עשתה לה טוב. אם אני שמחה, אוהבת, בטוחה בעצמי ובבריאה רוב הזמן, האנשים מסביבי חושבים: וואלה, תראה מה המודעות עשתה לה, היא מלאה אושר וחיות, היא קורנת. גם אני רוצה להרגיש ככה. ושוב, בלי שיפוט, הרגשות הנמוכים גורמים למחלות! הרגשות הגבוהים מרפאים ממחלות! זו עובדה! למה? למה אדם מלא טינה ושנאה מפתח סרטן? למה צחוק מרפא ומשכך כאבים? זה לא שאסור לכעוס, או אסור לפחד. רגש הוא רגש - תרגיש אותו, תאפשר לו לשרת אותך, לקדם אותך. אל תתבוסס בו. אל תתקע איתו. מאיזה דיברה על תחושת היי תמידית, אובססיבית, פאתולוגית. גם זה לא טוב. זה לא רגש גבוה, זה לא מואר. זה לא מקדם. זו התבוססות ברגש מסוים שמאפשר לי לברוח מרגשות אחרים.