חידושי פסיקה: אחריות כלפי בן משפחה
אחריות מבוטח כלפי בן משפחתו שאינו מתגורר עמו אב נפגע בתאונה במהלך ביקור בדירת בתו. האב הגיש תובענה לתשלום פיצויים נגד בתו וחברת הביטוח שבאמצעותה בוטחה הדירה. המבטחת ביקשה לדחות מהתביעה בהסתמך על תניה בחוזה הביטוח אשר הוציאה מגדר הכיסוי הביטוחי את בני משפחת המבוטח. לדעת הבת החריג האמור אינו חל במקרה דנן. סעיף 37 לפוליסה שהוצאה על ידי הנתבעת קובע "מבטח ישפה את המבוטח בגין סכומים שהמבוטח, וכל אחד מבני משפחתו הגרים עימו בקביעות ועובדי משק ביתו בהיותם בשירותו הישיר, יהיה חייב לשלם כפיצויים לצד שלישי על פי פקודת הנזיקין". סעיף 41 לפוליסה קובע סייגים לכיסוי ביטוחי ובהם "ביטוח זה אינו מכסה את חבותו של המבוטח בגין: נזק שנגרם לאדם שהוא "בן משפחתו" או בן משק ביתו של המבוטח". המחלוקת העיקרית בין הצדדים היתה בשאלה האם הסייג המופיע בסעיף 41 מתייחס לכל בן משפחה יהא מענו אשר יהא כטענת המבטחת או רק לבני משפחה הגרים עם המבוטח כהגדרת סעיף 37 לפוליסה, כטענת התובע ובתו. הבת העידה כי הוסבר לה על ידי סוכן הביטוח בשלב הטרום-חוזי, וכך גם הבינה מקריאת הפוליסה, כי החריג אשר בסעיף 41 מתייחס אך ורק לבני משפחה הגרים עמה. היות שאביה אינו גר עמה הרי שלטענתה הוא בבחינת צד שלישי לגביו קיים כיסוי ביטוחי. בית המשפט קבע, כי לשון הפוליסה תומכת במסקנה שהחריג בסעיף 41 מתייחס רק לבני משפחה הגרים עם המבוטח. "בסעיף 37 לפרק ח' (ביטוח חבויות) בתת-פרק הדן בחבות כלפי צדדים שלישיים מוגדר בן משפחה כמי שגר עם בעל הפוליסה. לכך משמעות כפולה. מצד אחד, בני משפחה אשר מתגוררים עם בעל הפוליסה מוצאים מגדר צדדים שלישיים לצורך פרק זה; מצד שני, מעמדם של בני משפחה אלה לפי פרק זה כמעמד המבוטח." נימוק נוסף היה כי לפי פקודת הנזיקין "מחזיק במקרקעין חב כלפי המבקרים (ומי שמתגורר במקרקעין אינו בגדר מבקר) בהם בגין נזק שנגרם להם כתוצאה ממפגע או סיכון בלתי רגיל שיצרו המקרקעין, ולעניין זה אין נפקא מינה אם המבקר הנו אדם זר למחזיק אם לאו או שהוא בן משפחתו שאינו מתגורר עמו." מאחר שהפוליסה עצמה מפנה לפקודת הנזיקין, הרי שניתן להיעדר בחובה זו הקבועה בפקודת הנזיקין לצורך פרשנות פוליסת הביטוח. בית המשפט דחה את טענת המבטחת, לפיה סייג המוציא את בני משפחתו של המבוטח מגדר הכיסוי הביטוחי הגיוני ומוסבר בחשש לקנוניה ביניהם ובחוסר הנכונות הטבעי של מבוטח בנסיבות אלו לשתף פעולה עם המבטח. "בפוליסה דנן ניתן גם ניתן כיסוי ביטוחי לבני משפחה של המבוטח (ולמבוטח עצמו) במסגרת ביטוח תאונות. ברי, כי לעניין החשש לקנוניה או לחוסר שיתוף פעולה מצד המבוטח אין נפקא מינה באיזה סוג של ביטוח עסקינן." היות שנקבע כי התובע אינו מתגורר עם בתו, הרי שהוא אינו בגדר "בן משפחה" במובן המונח בפרק "ביטוח אחריות כלפי צדדים שלישיים" בפוליסה נשוא התביעה. לפיכך נקבע כי קיים כיסוי ביטוחי המכסה את התאונה הנדונה. בנוסף לכל אלה ציין בית המשפט כי המבטחת לא הגישה תצהיר של סוכן הביטוח, המשמש כשלוח מטעמה. "לא היה קושי למבטחת (בכל אופן לא נטען אחרת) להגיש תצהיר סוכן הביטוח לסתור את גרסת הבת" קבע בית המשפט והוסיף "הימנעותה מלעשות כן פועלת לרעתה, וניתן להסיק שלו נתן תצהיר היה בגרסתו כדי לתמוך דווקא בגרסת הבת." כיוון שהאב היה גמלאי ולא נגרמו לו הפסדי שכר בעבר או בעתיד, בסופו של יום נפסק פיצוי בסך 30,000 ש"ח בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
אחריות מבוטח כלפי בן משפחתו שאינו מתגורר עמו אב נפגע בתאונה במהלך ביקור בדירת בתו. האב הגיש תובענה לתשלום פיצויים נגד בתו וחברת הביטוח שבאמצעותה בוטחה הדירה. המבטחת ביקשה לדחות מהתביעה בהסתמך על תניה בחוזה הביטוח אשר הוציאה מגדר הכיסוי הביטוחי את בני משפחת המבוטח. לדעת הבת החריג האמור אינו חל במקרה דנן. סעיף 37 לפוליסה שהוצאה על ידי הנתבעת קובע "מבטח ישפה את המבוטח בגין סכומים שהמבוטח, וכל אחד מבני משפחתו הגרים עימו בקביעות ועובדי משק ביתו בהיותם בשירותו הישיר, יהיה חייב לשלם כפיצויים לצד שלישי על פי פקודת הנזיקין". סעיף 41 לפוליסה קובע סייגים לכיסוי ביטוחי ובהם "ביטוח זה אינו מכסה את חבותו של המבוטח בגין: נזק שנגרם לאדם שהוא "בן משפחתו" או בן משק ביתו של המבוטח". המחלוקת העיקרית בין הצדדים היתה בשאלה האם הסייג המופיע בסעיף 41 מתייחס לכל בן משפחה יהא מענו אשר יהא כטענת המבטחת או רק לבני משפחה הגרים עם המבוטח כהגדרת סעיף 37 לפוליסה, כטענת התובע ובתו. הבת העידה כי הוסבר לה על ידי סוכן הביטוח בשלב הטרום-חוזי, וכך גם הבינה מקריאת הפוליסה, כי החריג אשר בסעיף 41 מתייחס אך ורק לבני משפחה הגרים עמה. היות שאביה אינו גר עמה הרי שלטענתה הוא בבחינת צד שלישי לגביו קיים כיסוי ביטוחי. בית המשפט קבע, כי לשון הפוליסה תומכת במסקנה שהחריג בסעיף 41 מתייחס רק לבני משפחה הגרים עם המבוטח. "בסעיף 37 לפרק ח' (ביטוח חבויות) בתת-פרק הדן בחבות כלפי צדדים שלישיים מוגדר בן משפחה כמי שגר עם בעל הפוליסה. לכך משמעות כפולה. מצד אחד, בני משפחה אשר מתגוררים עם בעל הפוליסה מוצאים מגדר צדדים שלישיים לצורך פרק זה; מצד שני, מעמדם של בני משפחה אלה לפי פרק זה כמעמד המבוטח." נימוק נוסף היה כי לפי פקודת הנזיקין "מחזיק במקרקעין חב כלפי המבקרים (ומי שמתגורר במקרקעין אינו בגדר מבקר) בהם בגין נזק שנגרם להם כתוצאה ממפגע או סיכון בלתי רגיל שיצרו המקרקעין, ולעניין זה אין נפקא מינה אם המבקר הנו אדם זר למחזיק אם לאו או שהוא בן משפחתו שאינו מתגורר עמו." מאחר שהפוליסה עצמה מפנה לפקודת הנזיקין, הרי שניתן להיעדר בחובה זו הקבועה בפקודת הנזיקין לצורך פרשנות פוליסת הביטוח. בית המשפט דחה את טענת המבטחת, לפיה סייג המוציא את בני משפחתו של המבוטח מגדר הכיסוי הביטוחי הגיוני ומוסבר בחשש לקנוניה ביניהם ובחוסר הנכונות הטבעי של מבוטח בנסיבות אלו לשתף פעולה עם המבטח. "בפוליסה דנן ניתן גם ניתן כיסוי ביטוחי לבני משפחה של המבוטח (ולמבוטח עצמו) במסגרת ביטוח תאונות. ברי, כי לעניין החשש לקנוניה או לחוסר שיתוף פעולה מצד המבוטח אין נפקא מינה באיזה סוג של ביטוח עסקינן." היות שנקבע כי התובע אינו מתגורר עם בתו, הרי שהוא אינו בגדר "בן משפחה" במובן המונח בפרק "ביטוח אחריות כלפי צדדים שלישיים" בפוליסה נשוא התביעה. לפיכך נקבע כי קיים כיסוי ביטוחי המכסה את התאונה הנדונה. בנוסף לכל אלה ציין בית המשפט כי המבטחת לא הגישה תצהיר של סוכן הביטוח, המשמש כשלוח מטעמה. "לא היה קושי למבטחת (בכל אופן לא נטען אחרת) להגיש תצהיר סוכן הביטוח לסתור את גרסת הבת" קבע בית המשפט והוסיף "הימנעותה מלעשות כן פועלת לרעתה, וניתן להסיק שלו נתן תצהיר היה בגרסתו כדי לתמוך דווקא בגרסת הבת." כיוון שהאב היה גמלאי ולא נגרמו לו הפסדי שכר בעבר או בעתיד, בסופו של יום נפסק פיצוי בסך 30,000 ש"ח בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.