חידושי פסיקה - הכרה בתאונה בנופש כתאונת עבודה
החברה שבה עבד התובע ארגנה נופש מרוכז לעובדיה במשך 3 ימים במלון באילת. במהלך הנופש אורגנו פעילויות ספורטיביות שונות. במהלך אחת הפעילויות נפגע התובע בכתפו השמאלית. תביעה שהגיש התובע לביטוח לאומי נדחתה בטענה כי ימי הנופש אינם בגדר פעילות נלווית לעבודה. התובע טען כי הנופש אורגן על ידי המעביד, שאף נשא ברוב עלותו; המפעל נסגר לעבודה לצורך יציאת העובדים לנופש; למעסיק היה אינטרס רב בקיום הנופש לצורך גיבוש ורווחת העובדים; נציגי ההנהלה השתתפו בנופש; ההנהלה ארגנה הסעות לנופש והפעילות הספורטיבית בה השתתף התובע היתה חלק אינטגראלי מהנופש ולא פעילות פרטית בה השתתף התובע. המוסד לביטוח לאומי טען כי הנופש אכן אורגן על ידי הנהלת החברה, אולם ההשתתפות בו היתה וולונטרית, ימי החופש נוכו ממכסת ימי החופש של התובע, לא הוטלה עליו חובה להשתתף בפעילות הספורטיבית שבמהלכה נפגע, הנופש היה מיועד לעובדים ולבני משפחותיהם, והתובע השתתף במימון החופש. בפסק-הדין המנחה שניתן בביה"ד הארצי לעבודה (פס"ד אילוז) נקבע: "אין לשלול את היותו של אירוע פעולה נלווית לעבודה אך ורק בשל כך שהיה זה אירוע נופש לשמו. אירועים ממין אלה, שמטרתם גיבוש חברתי של העובדים, מהווים חלק בלתי נפרד ממערכת היחסים המייחדת את חיי העבודה של המעביד ועובדיו במפעל. עם זאת, לא כל אירוע נופש יחשב כפעולה נלווית לעבודה ויש לקיים בכל מקרה ומקרה את הבחינה הנדרשת כדי לעמוד על מהותו של האירוע. סממן חשוב שיש בו כדי להעיד על מידת הקשר שבין האירוע לבין העבודה הוא האינטרס שיש למעביד בקיומו. על האינטרס הישיר של המעביד, ניתן ללמוד, בין היתר, גם ממידת מעורבותו בייזום האירוע, בארגונו, במימונו, בקביעת התכנית וכל כיוצ"ב... במילים אחרות, בפעולה נלווית לעבודה, על המעביד להיות אקטיבי ומעורב בייזום ובארגון הפעילות, ומודע לה מראש ולא בדיעבד." מהעדויות שנשמעו בביה"ד עלה, כי גם אם התובע לא היה יוצא לנופש ומבקש לעבוד, הוא לא יכול היה כיוון שהמפעל נסגר ליומיים מתוך שלושת ימי החופשה (חמישי ושישי). על כן קבע ביה"ד "מדובר בנופש יזום על ידי ההנהלה אשר "כפתה" באופן חיובי (על ידי סגירת המפעל) את ההשתתפות". ביה"ד הוסיף וקבע "חומר הראיות הכולל מביא למסקנה כי מדובר כאמור בנופש שהוא פרי יוזמתו של המעסיק, אשר נשא במרבית העלויות הכרוכות בו, שעה שרצונו להביא לגיבושם של עובדיו, ומכאן שהיה למעסיק אינטרס ישיר בנופש זה". במקרה זה, אפוא, התקבלה התביעה והתאונה הוכרה כתאונת עבודה.
החברה שבה עבד התובע ארגנה נופש מרוכז לעובדיה במשך 3 ימים במלון באילת. במהלך הנופש אורגנו פעילויות ספורטיביות שונות. במהלך אחת הפעילויות נפגע התובע בכתפו השמאלית. תביעה שהגיש התובע לביטוח לאומי נדחתה בטענה כי ימי הנופש אינם בגדר פעילות נלווית לעבודה. התובע טען כי הנופש אורגן על ידי המעביד, שאף נשא ברוב עלותו; המפעל נסגר לעבודה לצורך יציאת העובדים לנופש; למעסיק היה אינטרס רב בקיום הנופש לצורך גיבוש ורווחת העובדים; נציגי ההנהלה השתתפו בנופש; ההנהלה ארגנה הסעות לנופש והפעילות הספורטיבית בה השתתף התובע היתה חלק אינטגראלי מהנופש ולא פעילות פרטית בה השתתף התובע. המוסד לביטוח לאומי טען כי הנופש אכן אורגן על ידי הנהלת החברה, אולם ההשתתפות בו היתה וולונטרית, ימי החופש נוכו ממכסת ימי החופש של התובע, לא הוטלה עליו חובה להשתתף בפעילות הספורטיבית שבמהלכה נפגע, הנופש היה מיועד לעובדים ולבני משפחותיהם, והתובע השתתף במימון החופש. בפסק-הדין המנחה שניתן בביה"ד הארצי לעבודה (פס"ד אילוז) נקבע: "אין לשלול את היותו של אירוע פעולה נלווית לעבודה אך ורק בשל כך שהיה זה אירוע נופש לשמו. אירועים ממין אלה, שמטרתם גיבוש חברתי של העובדים, מהווים חלק בלתי נפרד ממערכת היחסים המייחדת את חיי העבודה של המעביד ועובדיו במפעל. עם זאת, לא כל אירוע נופש יחשב כפעולה נלווית לעבודה ויש לקיים בכל מקרה ומקרה את הבחינה הנדרשת כדי לעמוד על מהותו של האירוע. סממן חשוב שיש בו כדי להעיד על מידת הקשר שבין האירוע לבין העבודה הוא האינטרס שיש למעביד בקיומו. על האינטרס הישיר של המעביד, ניתן ללמוד, בין היתר, גם ממידת מעורבותו בייזום האירוע, בארגונו, במימונו, בקביעת התכנית וכל כיוצ"ב... במילים אחרות, בפעולה נלווית לעבודה, על המעביד להיות אקטיבי ומעורב בייזום ובארגון הפעילות, ומודע לה מראש ולא בדיעבד." מהעדויות שנשמעו בביה"ד עלה, כי גם אם התובע לא היה יוצא לנופש ומבקש לעבוד, הוא לא יכול היה כיוון שהמפעל נסגר ליומיים מתוך שלושת ימי החופשה (חמישי ושישי). על כן קבע ביה"ד "מדובר בנופש יזום על ידי ההנהלה אשר "כפתה" באופן חיובי (על ידי סגירת המפעל) את ההשתתפות". ביה"ד הוסיף וקבע "חומר הראיות הכולל מביא למסקנה כי מדובר כאמור בנופש שהוא פרי יוזמתו של המעסיק, אשר נשא במרבית העלויות הכרוכות בו, שעה שרצונו להביא לגיבושם של עובדיו, ומכאן שהיה למעסיק אינטרס ישיר בנופש זה". במקרה זה, אפוא, התקבלה התביעה והתאונה הוכרה כתאונת עבודה.